אלדַוַאיְמה
נפה:  אלח'ליל (חברון)
אוכלוסיה 1948:  4300
תאריך כיבוש:  29/10/1948
מבצע צבא:  יואב
יחידה כובשת:  חטיבה 8
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אמציה
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  אין

אל-דַוַאיְמה al-Dawayima الدوايمة הכפר נבנה על אתר ארכיאולוגי בראש רכס סלעי רחב במורדות המערביים של הרי-חברון וצפה צפונה לעבר ואדי אל-קֻבֵּיבַּה [נחל לכיש]. 18 ק"מ ממזרח לו שכנה חברון. ב-1931 התגוררו בכפר ובארבע ח'רבות סמוכות 2,688 תושבים ב-559 בתי אבן ובוץ שהופרדו בסמטאות ורחובות צרים. הבתים הישנים נבנו בצפיפות וכל קבוצת בתים חלקה חצר. בהמשך נבנו בפאתי-הכפר בתי-אבן גדולים יותר ונפרדים זה מזה. בכל בתי-הכפר שימשה הקומה העליונה את בני המשפחה והקומה התחתונה איכלסה בעלי חיים. ב-1944-45 חיו בכפר 3,710 תושבים מוסלמים ושטחו עמד אז על 60,585 דונם. בכפר היו כמה אתרים מקודשים, כולל מקדש שיח' עלי שמשך מבקרים מכפרים סמוכים. במרכז הכפר בעל צורת הכוכב היה מסגד שהחזיקו חברי מסדר מיסטי סֿוּפי, וב-1937 נפתח בכפר בית-ספר יסודי. מי-השתייה הגיעו מבארות שאספו מי-גשמים ובשנות הארבעים נקדחו מספר בארות ובורות מים חדשים בכפר. חקלאות-בעל היתה בבסיס כלכלת-הכפר, והגידולים העיקריים כללו מגוון דגנים, בעיקר חיטה, שעורה ותירס. כמו כן, גידלו התושבים גם ירקות ופירות, בעיקר תאנים וענבים. השטח שסביב הכפר היה מכוסה בעצי-אלון ועצים אחרים. גידול בעלי-חיים היה חשוב באותה מידה לכלכלת-הכפר. בכפר חיו 22 חמולות, וכל אחת החזיקה כ-200-300 כבשים או עזים וכן מספר גמלים ופרות. בנוסף, עסקו תושבים בטוויה ואריגה של אוהלים ושקים לאפסון תבואה, בעיבוד עורות ובקליעת סלים. היו בכפר בין 30 ל-50 חנויות קטנות, עשרה קצבים ושתי טחנות דגנים. ב-1944 נפתח בכפר שוק שבועי שפעל בימי ששי, והביא למקום תושבי כפרים ועיירות אחרים, כולל חברון ועזה, שסחרו במוצרים, בגדים, מאפים ועוד. ב-29 באוקטובר 1948, במהלך מבצע יואב, בוצע באל-דַואַיְמה אחד ממעשי הטבח הגדולים והפחות ידועים של המלחמה ובעקבותיו חלה בריחה נרחבת של תושבי האזור. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס מצטט את אחד ממשתתפי התקיפה על הכפר שאמר שכ-80-100 אנשים, כולל נשים וילדים, נהרגו בידי גל הכובשים הראשון. בעיתון 'על המשמר' הופיע הדיווח: "את הטף הרגו תוך כדי רצוץ גלגלותיהם במקלות. לא היה בית שאין בו הרוגים.... מפקד אחד ציווה על חבלן להכניס שתי זקנות ערביות לבית מסויים ... ולפוצצו עליהן. החבלן סרב.... אז צווה המפקד על חייליו להכניס את הזקנות והנבלה בוצעה. חייל אחד התפאר שאנס ערביה ואחר כך ירה בה...." [בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 296]. תיאור אחר של הטבח ניתן על ידי המח'תאר הקודם של הכפר, שהתראיין ב-1984 לעיתון הישראלי 'חדשות'. לדבריו, החיילים ירו כל אדם שראו בבתים והרגוהו, וכן הרגו אנשים ברחובות. הוא הוסיף ש-75 זקנים שהתאספו במסגד לצורך תפילה, נהרגו. כ-35 משפחות הסתתרו במערות מחוץ לכפרים, כולל כמה משפחות מהכפר אל-קֻבֵּיבַּה שנכבש קודם לכם. כשגילו אותם הכוחות, ציוו עליהם לצעוד בשורה, ואז ירו עליהם משני הצדדים. המח'תאר מספר שאנשים מהכפר אספו בלילה את הגופות וקברו אותן בבור-מים. כתב העיתון הגיע למקום עליו הצביע המח'תאר עם עובדים שחפרו וגילו במקום עצמות וגולגלות, כולל גולגולת של ילד. מוריס כותב שמספר חקירות נערכו לגבי הטבח, אך לא מפרט את ממצאיהן. הן הסתיימו בנזיפה לחיילים והוצאת כללים לגבי היחס לאזרחים ערבים בידי הצבא. היחידה האחראית לטבח היא גדוד 89 של חטיבה שמונה, בפיקוד אלוף יצחק שדה. מושב אמציה הוקם ב-1955 על חורבות אל-דַואַיְמה. רפת, לול ואסמים נבנו במרכז אתר-הכפר המגודר. הצד המערבי של האתר מכיל טרסות-אבן ושרידי-בית, ובצד המזרחי שוכן אזור המגורים של המושב. שיחי-צבר ועצי חרוב וזית רבים גדלים במורדות-האתר.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 213-216

מידע ממקורות נוספים:

מוריס מוסר שהכפר הוחזק על ידי כוחות ערבים בלתי סדירים ונכבש ללא קרב, ותושביו ברחו לכיוון חברון לאחר הטבח (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 295-6). לדבריו, מסר ישראל גלילי בעקבות בדיקה שערך לגבי הטבח ש"שם רבים מלח"י, צרפתים, מַרוֹקנים, מועדים להתנהגות חמורה" (שם, 297). מוריס מוסיף שאחד המשתתפים בירי על תושבי-הכפר הצדיק זאת בטענה שהם בזזו את יישובי גוש עציון, ומסר שבמקום נמצאו ארבעה רובים, חגור צבאי ישראלי, ומכתב בעברית שנשלח לגוש עציון (שם). על-פי PalestineRemembered.com נלחמו בצד הכפר האחווה המוסלמית המצרית, כוחות פלסטינים מקומיים וכמה מתנדבים של צבא השיחרור הערבי. התושבים ברחו לאזור הרי חברון (http://www.palestineremembered.com/Hebron/al-Dawayima/index.html). לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 4,304 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 50)).

זוכרות ברשת