דֵיר רַאפָאת
נפה:  אלקֻדְס (ירושלים)
אוכלוסיה 1948:  500
תאריך כיבוש:  18/07/1948
מבצע צבא:  דני
יחידה כובשת:  הראל (פלמ״ח)
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  גבעת שמש

הכפר שכן במורדות המערביים של הר, 26 ק"מ ממערב לירושלים. היה בכפר מנזר גדול בבעלות הפטריארכיה הלטינית, ומסגד שנקרא על-שם חג' חסן. הכפר נזכר לראשונה בכתובים בסוף המאה ה-19. וב-1931 התגוררו בו 218 תושבים ב-69 בתים. ב-1945 עלה מספר התושבים ל-430, מתוכם מאה נוצרים והיתר מוסלמים. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 13,242 דונם. תושבי הכפר גידלו דגנים וזיתים, והשתמשו במים משלושה מעיינות באתר.

כוחות ישראלים פשטו על הכפר ב-17-18 ביולי 1948 במהלך השלב השני של מבצע דני. לפי 'תולדות מלחמת הקוממיות' הכפר נכבש בידי יחידות של חטיבת הראל לקראת סוף המבצע, כשכוחות ישראלים הרחיבו את פרוזדור ירושלים דרומה. ההסיטוריון הישראלי בני מוריס כותב שרוב האנשים שנותרו באזור ברחו עם התקרבות הכוחות ובתחילת מטר המרגמות. הוא מוסיף כי היתר גורשו, אך לא ברור מה ארע לתושבי דֵיר רַאפָאת או המנזר הסמוך.

גבעת שמש [מוסד חינוכי שהוסב לבית הארחה] הוקם ב-1954 על אדמות הכפר, ממש ממערב לאתר הכפר. האתר מכוסה גלי-אבנים גדולים  וטרסות אבן, שחלקן לא נפגעו וחלקן נהרסו ומעורבות בעיי החורבות של הבתים. שיחי צבר גדלים בקצה הצפון-מערבי של האתר. כמה אוהלים שמצויים במקום שייכים לשבט אל-סאנע מהנגב ששכרו אדמה מהמנזר, שבבעלותו אדמות הכפר. המנזר שוכן שני ק"מ ממערב לאתר. בקצה המערבי של הכפר יש מעיין, בדרום הכפר בית קברות, וממערב יש מטע זיתים גדול.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 287

מידע ממקורות נוספים:

מוריס מוסר שבספטמבר 1948 פוצצו רוב בתי הכפר, כמו גם המנזר הישן שלידו (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 227).
לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 499 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 54).
 

זוכרות ברשת