דֵיר אַבּו סַלַאמה
נפה:  אלרַּמְלָה
אוכלוסיה 1948:  70
תאריך כיבוש:  13/07/1948
מבצע צבא:  דני
יחידה כובשת:  יפתח (פלמ"ח)
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  אין
אתרים נוספים שהוקמו על אדמות המקום אחרי 1948:  יער בן שמן

הכפר שכן תשעה ק"מ ממזרח לרמלה, על גבעה שהשתפלה מערבה והשקיפה למרחק מערבה, לכיוון מישור החוף. מצפון ומדרום גבל הכפר בשני ואדיות שהתמזגו, ויצרו ואדי ממערב לאתר הכפר. נתונים לגבי מספר תושבי הכפר ומספר בתיו אינם בנמצא, אך ידוע שבתיו נבנו בעיקר מלבני בוץ וקש ורוב תושביו היו מוסלמים. ב-1944-45 השתרעו אדמות הכפר על 5,401 דונם. מעיין בקצה הצפוני של האתר סיפק מים לשימוש ביתי. התושבים עבדו בעיקר בגידול בעלי חיים ובחקלאות בעל, וגידלו דגנים, פירות וירקות. בכפר נמצאו שרידים קדומים של בניין מקושת, יסודות בניינים, בורות מים חצובים בסלע ובית בד. מקאם שמוקדש לנבי זכריא שכן מדרום לאתר הכפר.

מידע לגבי נסיבות כיבוש הכפר והתרוקנותו מתושביו אינו בנמצא. על אדמות הכפר לא נבנו יישובים ישראליים, אך היישוב מבוא מודיעין שנבנה ב-1964 נמצא ממש מצפון-מזרח לכפר. ממרחק, נראה הכפר כגבעה קרחת עם קוצים וצמחית בר אחרת. האתר, המשמש כאזור מרעה בידי ישראלים, זרוע אבנים, וקשה להבחין אילו מהן מקורן בבתי הכפר. ניתן לראות במקום את שרידי בארות הכפר ואת האבנים שכיסו אותן.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 423-424

מידע ממקורות נוספים:

על פי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, הכפר התרוקן ב-12-13 ביולי 1948, בעקבות מתקפה צבאית עליו (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, עמ' 590).
לפי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתחומי יער בן שמן של קק"ל (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').
לפי אנציקלופדיה מפה, האתר נקרא כיום חורבת זכריה, בהתבסס על השם הערבי של המקום, בו נמצאת מערת קבורה קדומה מפוארת, חצובה במצוק סלע גיר. זהו כנראה מוזוליאום מהתקופה הביזנטית, שלימים כנראה שימש כמעון לנזירים. הערבים מכנים אותו אל-חביס = האסיר – כינוי לנזיר. ליד המערה מצפון נמצאת באר זכריה (ביר א-שאמי), בריכה עתיקה חצובה בסלע (אנציקלופדיה מפה, 2000, 3: 20).

{C}

דֵיר אַבּו סַלַאמה Dayr Abu Salama دير أبو سلامة

 

הכפר ניצב על פסגה שטוחה, מוקפת גבעות נמוכות, שמונה ק"מ מצפון-מזרח לרמלה. בפאתי הכפר ממזרח היה אתר מקודש לשיח' אבו סלאמה, ומכאן כנראה מקור שמו של הכפר. בכפר נמצאו שרידי מנזר וקברים חצובים בסלע. ב-1944-45 חיו בכפר 60 תושבים, מוסלמים ברובם, ואדמותיו השתרעו על 1,195 דונם. הכפר סווג ככפריר במרשם היישובים הבריטי, ובתיו נבנו מלבני בוץ וקש. אדמותיו החקלאיות של הכפר, מצפונה לו, היו פוריות ועם מי תהום רבים, כולל שני מאגרי מים באזור. גידולי הכפר כללו דגנים, ירקות, זיתים, פירות הדר, ענבים ותאנים.

 

אחרי כיבוש לוד בשלב הראשון של מבצע דני, התקדמו הכוחות הישראליים אל מעבר לעיר, תוך שהם פושטים על כפרים סמוכים. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס מצביע על כך שדיר אבו סלאמה נפל ב-13 ביולי 1948. סביר שהתושבים אשר נשארו בבתיהם גורשו על ידי הכוחות, כמו שקרה בלוד, רמלה וכמה כפרים שנכבשו במבצע זה. יומיים לפני כיבוש הכפר, הורה מטה מבצע דני לחטיבת יפתח להרוס כל בית שלא נועד לשימוש הצבא.

 

על אדמות הכפר לא נבנו יישובים ישראליים. האתר הפך לאזור פיקניק ישראלי, שמוקף בשורות עצי אורן וברוש. עובדים של הקרן הקיימת לישראל השתמשו באבנים מהבתי הכפר ההרוס על מנת לבנות מגדל תצפית ואמפיתיאטרון באתר הכפר. האזור ממול לתיאטרון יושר, והוא מכוסה במדשאה ירוקה. עצי תאנה וזיתים ישנים עדיין גדלים במקום; שיחי צבר ועצי חרוב גדלים בצדדים המערבי והצפוני של אתר הכפר.

 

מקור: Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 374-375

 

מידע ממקורות נוספים:

לפי בני מוריס, תושבי הכפר עזבו אותו בעקבות מתקפה צבאית נגדו ב-13 ביולי 1948 (לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 590).

לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 70 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 34).

לפי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך יער בן שמן של קק"ל (נגה קדמן, בצד הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').

זוכרות ברשת