בַּרְבַּרָה
נפה:  ע'זה
אוכלוסיה 1948:  2800
תאריך כיבוש:  05/11/1948
מבצע צבא:  יואב
יחידה כובשת:  חטיבות גבעתי & הנגב & יפתח
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  מבקיעים
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  אין

הכפר שכן במזרח רצועת דיונות במישור החוף, 17 ק"מ מצפון-מזרח לעזה. כפר בעל שם זהה התקיים ככל הנראה באתר במהלך הכיבוש הרומי של פלסטין. ב-1596 חיו בברברה 402 תושבים. במאה ה-19 נעצר החול שנדד מהחוף לכיון הכפר באמצעות גדרות צבר, אך נדידת החולות המשיכה להוות בעייה משמעותית במקום עד שהתושבים הצליחו בשנות ה-1940 לייצב את הדיונות על ידי בניית בתים ונטיעת עצים. ב-1931 התגוררו בכפר 1,546 תושבים ב-318 בתים העשויים לבני בוץ וקש, שניצבו ברחובות חוליים. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-2,410, מוסלמים כולם, ואדמות הכפר השתרעו על 13,978 דונם. במרכז הכפר עמד מסגד שנוסד במאה ה-16 ובו קברו של חכם הדת בן הכפר בשם אל-ברבראוי, וכן חנויות ובית-ספר יסודי. בית הספר נוסד ב-1921 ולמדו בו 252 תלמידים ב-1947.

הגידול העיקרי של הכפר היה ענבים, אשר נחשבו מהטובים בפלסטין, ונמכרו בעיירות ובכפרים באזור החוף. בנוסף, גידלו תושבי הכפר שקדים, תאנים, זיתים, תפוזים, בננות, גויאבות, אבטיחים, מלונים ודגנים, והסתמכו בעיקר על מי הגשמים לצרכי השקייה. מספר בארות בעומק 35-40 מטרים נקדחו על מנת להשקות את פרדסי התפוזים ומטעי ירקות. הכפר נודע גם בזכות השטיחים הארוכים - אל-מזאויד - שנארגו על ידי נשים  מהכפר.

לפי העיתון הפלסטיני 'פילסטין' ב-12 בינואר 1948 עבר בכפר אוטובוס יהודי ממנו נפתחה אש לעבר תושבי הכפר. לא היו נפגעים. המפקד הסודני של הכוחות הערביים הלא-סדירים באזור עזה דיווח כי בעוד הכפריים חורשים את שדותיהם ב-10 באפריל, נפתחה לעברם אש מצד חברי ישוב יהודי סמוך, ותושב אחד נפצע. מיליציית הכפר השיבה אש והתפתח קרב שנמשך שעתיים. לא דווח על נפגעים בקרב תושבי הכפר, אך הכפריים דיווחו כי ראו את הכוחות היהודים מפנים גופות ופצועים בנסיגתם. הכפר ברברה נכבש במהלך מבצע יואב, שנועד לקשר בין הכוחות הישראליים בנגב לבין אלה שמדרום לרמלה. חטיבות גבעתי, נגב ויפתח רוכזו באזור שכבר נכבש, ממזרח לחוף בין אּסדוּד ועזה; יחידות מצריות שלטו ברצועת החוף מדרום ועד לאסדוד. עם סיום ההפוגה השנייה ב-15 באוקטובר 1948, שלחו חיילים ישראליים שיירת אספקה, עליה פתחו הכוחות המצרים באש. הישראלים הגיבו בהפגזה כבדה נגדם. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס כותב כי הצבא הישראלי השתמש נגד הכפרים במבצע זה בארטילריה בצורה נרחבת בהרבה מאשר בהתקפות קודמות, בנוסף להפגזות אוויריות. באותו יום דיווחה סוכנות עיתונות בינלאומית מקהיר כי מטוסים ישראליים הפציצו את הכפר אל-ג'ורה, את עזה ואת אל-מג'דל. הכפר ברברה הופצץ באותו יום. עד סוף המבצע הצליחו הכוחות הישראליים להביס את הצבא המצרי בחזית הדרומית ולכבוש את מרבית הכפרים במחוז עזה. באזור לא היתה מוכנה נפשית להפצצות, ונעדרה גישה למקלטים. הכפר נכבש לקראת סוף המבצע, ב-4-5 בנובמבר, זמן קצר לאחר כיבוש אל-מג'דל. הכפריים נמלטו תחת אש או גורשו.

[מושב] מבקיעים נוסד ב-1949 מדרום לכפר, על מנת למנוע את שובם של תושבי הכפר. [מושב] תלמי יפה, נוסד ב-1950 מדרום-מזרח לאתר הכפר. שניהם הוקמו על אדמות הכפר ברברה. קירות מתפוררים וחורבות בתים הם כל שנותר מהכפר, מכוסים קוצים ושיחים. עצי אקליפטוס ושקמה ושיחי צבר גדלים אף הם באתר. ניתן לזהות בבירור כמה מרחובות הכפר. אזור מסוים בתוך האתר משמש כמזבלה וכמגרש גרוטאות עבור מכוניות ישנות. האדמות הסמוכות משמשות לגידול תירס על ידי חקלאים ישראלים.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 81-82

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 2,796 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 44).
לפי אנציקלופדיה מפה קיבוץ מבקיעים, שהוקם ליד חורבות הכפר ברברה, נקרא בתחיל בַּרְבַּרית (מקום שנזכר בתלמוד הירושלמי, והכפר ברברה שימר כנראה את שמו). וב-1954 הפך מבקיעים למושב, ומצפון לו יש חורשה שניטעה על מקומו של הכפר הערבי (אנציקלופדיה מפה, 2000, 4: 196).
 

זוכרות ברשת