בַּלַד אלשֵיח'
נפה:  חיפא
אוכלוסיה 1948:  4780
תאריך כיבוש:  24/04/1948
יחידה כובשת:  חטיבת כרמלי
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  נשר
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  תל חנן (נשר)
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  שכונות חדשות של נשר (רמות יצחק, גבעת עמוס, בן-דור, גבעת נשר), קרית הטכניון (חיפה)

הכפר שכן במישור חיפה, כשבעה ק"מ מדרום-מזרח לעיר, לרגלי החלק הצפון-מערבי של הכרמל. פסי-הרכבת בין חיפה לצמח עברו כחצי ק"מ מהכפר, ושני ק"מ מצפון לו היה מנחת-מטוסים. שם הכפר התייחס לשיח' הסופי הנודע עבדאללה אל-סַהְלי, שקיבל בתחילת המאה ה-16 את כספי המסים שגבה מהכפר הסולטן סלים הראשון. נוסעים אירופיים שביקרו בכפר במחצית השנייה של המאה ה-19 העריכו שחיו בו אז 350-500 תושבים. ב-1944-45 חיו 4,120 תושבים מוסלמים בכפר, שהיה השני בגודלו בנפת חיפה מבחינת גודל האוכלוסייה. אדמות-הכפר השתרעו באותה עת על 9,849 דונם, מהן 285 שנרכשו בידי יהודים. בתי-הכפר נבנו בצפיפות מאבן ומלט והיו בו בית-ספר יסודי שנוסד ב-1887, בתי-קפה ושתי תחנות-דלק על כביש חיפה -- ג'נין. בבית-הקברות של הכפר טמון השיח' עז-אל-דין אל-קסאם, שמותו בפעולה נגד כוחות-בטחון בריטיים ב-1935 גרר ב-1936 את המרד הערבי כנגד הכיבוש הבריטי. כלכלת-הכפר התבססה במידה רבה על חקלאות וגידול חיות-משק, עם זיתים, דגנים ופירות כיבולים העיקריים. אנשי הכפר הפיקו שמן מהזיתים באמצעות בית-בד ידני. מקור הכנסה נוסף היה עבודה שכירה בחיפה של כמה מהתושבים. במהלך תקופת המנדט, משקיעים ציונים חכרו חלק מאדמת-הכפר והקימו עליה בית-חרושת למלט, כמו גם כמה בניינים שבהמשך נעשו חלק מהיישוב נשר. בצד הצפוני של הכפר שוכן קבר השיח' עבדאללה אל-סַהְלי והחאן הצמוד לו, שנבנה כנראה בתקופה הממלוכית. כמו כן נמצאו במקום גת ובורות-מים ביזנטיים.

ב-30 בדצמבר 1947 נהרגו שישה פלסטינים ו-42 נפצעו כתוצאה מפיצוץ של האצ"ל בשערי בית הזיקוק בחיפה. בעקבות ההתקפה הרגו עובדים ערבים של בית-הזיקוק 41 מהעובדים היהודים [לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, מספר ההרוגים היהודים עמד על 70 (לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 133)]. למחרת, ביצעה ההגנה טבח בבלד אל-שיח', כפעולת-תגמול. לפי 'ספר תולדות ההגנה' צוו 170 לוחמי פלמ"ח לכתר את הכפר, לפגוע במספר הגבוה ביותר של גברים, להרוס רכוש ולהמנע מלתקוף נשים או ילדים. בפועל, נהרגו למעלה מ-60 תושבים בידי התוקפים, כולל נשים וילדים. דו"ח שהוציא הפלמ"ח אחרי התקיפה קבע  שבשל ירי שנעשה מתוך החדרים, היה בלתי אפשרי להמנע מפגיעה בנשים וילדים. בנוסף, נהרסו כמה עשרות בתים במהלך ההתקפה. אחרי הטבח, הכפר פונה חלקית ב-7 בינואר 1948 ונכבש בידי כוחות ציוניים רק בסוף אפריל. תכנית ד' קראה לכיבוש הכפר על-ידי חטיבת כרמלי באותו מבצע בו נכבשה חיפה. עם כיבוש העיר ב-22 באפריל כמה נשים וילדים הועברו למקום מבטחים, מפני שהכפר ציפה להתקפה. עם שחר ב-24 באפריל, יחידות ההגנה כיתרו את הכפר ודרשו שהכפריים ימסרו את נשקם, לפי דיווחים של ה'ניו יורק טיימס' ומוריס. התושבים מסרו 22 רובים ישנים וביקשו הפסקת אש, אך ההגנה סירבה ואיימה להתקיף אם כלי-נשק נוספים לא יימסרו. ב-5 בבוקר פתחה ההגנה באש מרגמות ומכונות יריה. יחידה בריטית שהגיעה למקום כעבור שעה מסרה שמצד הכפר כמעט ולא הושבה אש. בתיווך הבריטים הושג הסכם שאיפשר את פינוי תושבי הכפר בליווי בריטי. חלקם הלכו לעכו, ומוריס מדווח שכמה ימים לאחר מכן ברחו משם מחשש לתקיפת ההגנה.

בראיון לאייל סיון ב- 23.07.2012,  מספר ירחמיאל כהנוביץ' (1929), אחד הלוחמים בפלמ"ח כך:
ירחמיאל: .. לבתים נכנסנו רק במקום אחד בבלד אלשיח' על-יד יגור. שמה זה היה ממש, רצחני וכל זה. והוא אמר, תלכו לשם בגרזנים
אייל: מי אמר?
ירחמיאל: רק אחד אפשר יגאל אלון, ואני מניח לא הייתה אי הבנה בינו ובין בן- גוריון, לא. "אז תלכו לשם בגרזנים, שיסתלקו משם, שלא יישאר שם זכר, כמה שאנחנו לא להשתמש בכדורים שהם לא ילכו למשטרה ושהם לא יישבו במשטרה"
אייל: אז מה עשיתם?
ירחמיאל: פיצחנו את הדלת וזרקנו רימון,
אייל : בבלד אלשיח'
ירחמיאל: ובאמת היא לא קמה יותר, איננה.
אייל:מבצע מטאטא מה זה אתם מסתדרים בשרשרת ופשוט
ירחמיאל: כן הולכים ובאים לכפר מסלקים אותו, מתאספים שותים, אוכלים משהו והולכים לכפר השני
וזאת עדותו של  יצחק טישלר יליד 1929, גם הוא בראיון עם אייל סיון ב - 31.7.2012
יצחק: תחילת המלחמה הרצינית בשבילי הייתה בלד א-שייח'. שמעתם על בלד א-שייח'? היה טבח של בתי הזיקוק. הערבים שגם כן לא אהבו יהודים, הרגו בסוף 47, לקראת ראש השנה 48, עשרות מעובדים יהודים בבית הזיקוק. ואז הוחלט להתנקם בהם ולעלות על  בלד א-שייח' שהיה אחד הכפרים שממנו באו הפועלים הערבים לבית הזיקוק להתנקם בהם, והייתה גם ההנחיה להוציא ת'גברים ולהרוג רק אותם. והנחיות לא מעשיות, אבל הנחיות של טוהר הנשק.

מהגרים ציונים התיישבו בכפר ב-1949 וקראו לו תל-חנן; כיום זהו חלק מנשר. רבים מהבתים והחנויות הערבים עדיין עומדים ומשמשים את תושבי הישוב היהודי. ניתן להבחין בבית הקברות המצוי במצב של הזנחה.

מקורות:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 151-154

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 4,779 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 46)).
לפי אנדי יחזקאל, על  אדמות הכפר שוכנת גם קריית הטכניון בחיפה (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm).
 

זוכרות ברשת