עָרָבּ אלבַּוַּאטִי
נפה:  ביסאן (בית-שאן)
אוכלוסיה 1948:  600
תאריך כיבוש:  01/05/1948
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  אין

הכפר שכן ארבעה ק"מ מצפון-מזרח לבית-שאן, על גבעה בצידו המזרחי של הר, והשקיף מזרחה לעמק הירדן. הכפר נוסד בידי הסתעפות של השבט הבדווי עַרָבּ אל עַ'זַוִיָּה, וב-1931 נמנו בכפר ובאל-חוּמוּד שבסמוך 461 תושבים שהתגוררו ב-86 בתים מלבני בוץ, קש וקנים, ובאוהלים מעור עזים. ב-1944-45 חיו בכפר 520 תושבים, מוסלמים כולם, ושטחו עמד על 10,641 דונם, ש-1,305 מהם נרכשו בידי יהודים. בחלק הדרומי של הכפר היו מספר מעיינות שסיפקו מים להשקייה וצרכים ביתיים. חלק האדמות היו נטועות דגנים, ירקות ופירות, חלק הוקצה למרעה וחלקים אחרים למדגה. תושבי הכפר נסמכו על ביסאן [בית שאן] לצורך שירותי חינוך מסחר ומנהלה. באתר הכפר שכנה ח'רבת אל-בַּוַאטִי ובה שרידי קירות, עמודים, יסודות בניינים ואבני דרך רומיות. מידע לגבי נסיבות כיבוש הכפר והתרוקנותו מתושביו אינו בנמצא.

על אדמות הכפר לא הוקמו ישובים ישראלים. [קיבוץ] חמדיה, שהוקם ממערב לכפר ב-1942 הוא הישוב הישראלי הקרוב ביותר. כל בתי הכפר נהרסו, וניתן לראות שרידים של קירות בזלת ויסודות רבועים ומעוגלים של בניינים בין עשבים שוטים. האתר מגודר והאדמה שסביבו נטועה בגידולים שונים. בריכות הדגים ששימשו את תושבי הכפר בעבר נותרו במקום. שדות מושקים משתרעים ממערב.

מקור: Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 41-42

מידע ממקורות נוספים:

לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס תושבי הכפר עזבו אותו ב-16 או ב-20 במאי 1948 (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 589).

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושא הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 603 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 36).

זוכרות ברשת