אִסְדוּד
נפה:  ע'זה
אוכלוסיה 1948:  5360
תאריך כיבוש:  28/10/1948
מבצע צבא:  יואב
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  שדה עוזיהו, עזר, אמונים, שתולים, בית עזרא, גן הדרום, שכונות דרום אשדוד – י, י, ט

הכפר שכן על גבעה חולית על כביש החוף, חמישה ק"מ מחוף הים, 35 ק"מ מצפון-מזרח לעיר עזה. גבעה זו היתה למעשה הצטברות של שרידים של עיירות קדומות רבות, שנשאו את אותו שם, שמקורו בעיר הקדומה אשדוד שהתקיימה במאה ה-17 לפנה"ס. לפי התנ"ך, זו היתה אחת מחמש הערים העיקריות של הפלשתים. חפירות באתר קבעו שהיו היה מיושב כמעט באופן רציף מאז ועד 1948. ב-1596 חיו באסדוד 413 תושבים. נוסע מצרי סופי בשם אל-לוקימי כתב ב-1730 שביקר את הח'אן של אסדוד. ב-1931 התגוררו בכפר 3,140 תושבים ב-764 בתים, וב-1944-5 מנה הכפר 4,620 תושבים, ברובם מוסלמים. היו באסדוד מועצת כפר, שני מסגדים ושלושה קברים מקודשים של דמויות מוסלמיות היסטוריות ודתיות. שני בתי ספר יסודיים נוסדו באסדוד, אחד ב-1922 לבנים והשני ב-1942 לבנות; באמצע שנות ה-1940 למדו בהם 371 תלמידים ו-74 תלמידות. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 47,871 דונם, מהם נמכרו 2,487 ליהודים. חקלאות היתה מקור הקיום העיקרי של הכפר, ודגנים ופירות, בעיקר הדרים, ענבים ותאנים, היו הגידולים העיקריים. היבול הושקה במי גשמים ומי בארות. בנוסף, עבדו תושבים במסחר, ונעזרו בתחנת הרכבת של הכפר. היו בכפר מספר חנויות ושוק שבועי שמשך אנשים מכפרים סמוכים.

כשכוחות מצריים נכנסו לפלסטין ב-15 במאי 1948, אחת מפעולותיהם המוקדמות היתה לתפוס עמדות באסדוד. בהמשך אותו חודש, אסדוד היה בקו החזית שבין הכוחות המצריים והישראליים. פקודות מבצע ישראליות קראו למתקפה על אל-מג'דל, אסדוד או יבנה, על מנת לגרום ל"נדידתם" של יישובים קטנים יותר באזור. מתקפה שנערכה ב-2-3 ביוני הביאה לבריחה של אלפים מקרב האוכלוסיה המקומית, לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס. ה'ניו יורק טיימס' דיווח שהקרב העקוב מדם ביותר בדרום הארץ ב-3 ביוני התרחש בסביבות אסדוד. מתקפה ישראלית נוספת בוצעה ב-9-10 ביוני, יום לפני תחילת ההפוגה הראשונה של המלחמה. בתקופה שבין שתי ההפוגות ביצעו יחידות קומנדו ישראליות פשיטות בסביבות אסדוד. העיירה אסדוד נכבשה רק בסוף ההפוגה השנייה של המלחמה, באוקטובר 1948, לאחר שהותקפה מהים ומהאוויר במהלך מבצע יואב. ה'ניו יורק טיימס' דיווח ב-18 באוקטובר שמפציצי חיל האויר הישראלי טסו ללא מפריע לעבר מטרותיהם, כולל אסדוד, שלושה לילות ברצף. בשל סכנת כיתור ובידוד, נסוגו המצרים דרומה לאורך דרך החוף. רוב האוכלוסיה האזרחית שנותרה, נסה עמם לפני כניסת הישראלים ב-28 באוקטובר. לפי מוריס, כ-300 מאנשי העיירה נשארו בה, הרימו דגלים לבנים, ו"כמעט כולם גורשו לאלתר דרומה" (מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 298). עם זאת, כרוז של הצבא הישראלי, שהופץ ביום הכיבוש, טען שכוחות ישראליים נכנסו לאסדוד לבקשת משלחת של האוכלוסיה הערבית המקומית.

ב-1950 הוקמו המושבים שדה עוזיהו ושתולים ממזרח לאתר הכפר, על אדמותיו. המושבים בני דרום וגן הדרום הוקמו ב-1949 ו-1953, בהתאמה, על אדמות הכפר. רוב בתי הכפר נהרסו, ועיי החורבות שלהם מכוסים עשבי בר וקוצים. ממש מדרום למרכז האתר ניצב מסגד גדול והרוס חלקית. ניתן עדיין להבחין בעמודיו הקורסים, ובפתחיו וחלונותיו המקושתים. כ-200 מטרים מדרום-מערב לאתר מצויים שני בנייני בתי הספר הנטושים. אתר דת נטוש ניצב בסמוך להם, מדרום. ניתן לראות את הרחוב הראשי של הכפר שעובר מצפון לדרום. בניין גדול שאינו בשימוש נותר בצד המזרחי של האתר. דקלי דום ועצי ברוש פזורים סביב האתר. מטע אבוקדו ניטע לאורך הקצה הצפוני שלו, ושדות חקלאיים ישראליים בקצהו הדרומי.

מקור: Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 110-113

מידע ממקורות נוספים:

לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, טרם הקרבות של אוקטובר 1948 היו באסדוד ריכוזים גדולים של פליטים שנמלטו לשם מאזורים צפוניים יותר. הפליטים והמקומיים היו נתונים מאז מאי תחת שלטון צבאי של המצרים, "שלא נהג בהם בעדינות יתרה" (לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 292).

על-פי PalestineRemembered.com, בוצע טבח בידי כוחות ישראליים בתושבי הכפר (לחץ\י כאן)

לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 5,359 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 46).

לפי אנדי יחזקאל, ב-10 בנובמבר 1917 נכבשה אסדוד בידי החטיבה הרכובה האוסטרלית הראשונה, במסגרת הכיבוש הבריטי של פלסטין. ההסטוריה האוסטרלית הרשמית תיארה את המקום "כפר ערבי טיפוסי לשפלת החוף... מקום מלוכלך וצפוף, בנוי טיט וקש". מספר תושביו היה אז כ-2,600 נפש. אסדוד נתפסה בידי המצרים ב-29 במאי 1948. כוחותיהם נעצרו 3 ק"מ משם, לפני ג'סר אסדוד, שפוצץ עוד קודם לכן בידי ישראל. גשר זה סימן גם את הגבול בין המדינה היהודית למדינה הערבית על-פי תכנית החלוקה, ונראה כי המצרים נעצרו משום שלא התכוונו לחצות את גבולה של המדינה היהודית. הגשר נקרא בישראל "עד הלום". הצבא הישראלי החל להרוס את אסדוד בדצמבר 1948, ופקיד ממשלתי שהיה ממונה על הרכוש הנטוש שם התלונן על כך שהצבא הורס בתים שיכולים לשמש לקליטת מהגרים יהודים. על אדמות אסדוד הוקמו הישובים שתולים, שדה עוזיהו ואמונים ממזרח לחורבות העיירה ובית עזרא מדרום לה (1950), משולם (כיום גן הדרום) בחלק הצפוני של אדמות אסדוד, ליד ח'ירבת מסלם (1953) ועזר, מדרום-מזרח לאסדוד (1960). אשדוד הישראלית, שנוסדה ב-1957, הוקמה על אדמות עַרָבּ סֿקְרִיר, שמצפון לאסדוד, אולם מאז התפשטה דרומה, וכמה משכונותיה החדשות נמצאות על אדמות אסדוד (רובעים י', י"א, ואילך). עד אמצע שנות ה-1950 נראו במקום שרידי ח'אן; כיום לא נותר לו זכר. אתר הכפר נקרא כיום תל אשדוד
(לחץ\י כאן).

לפי אנציקלופדיה מפה, התל הארכיאולוגי תל אשדוד מצוי במרכז חורבות הכפר אסדוד. על סמך שימור השם, גודל התל ועושר הממצא בו, הוא מזוהה עם אשדוד הקדומה. מדרום לתל נמצאים שני קברי קדושים מוסלמים שהוקמו בתקופה הממלוכית (אנציקלופדיה מפה, 2000, 1: 104-105). 

זוכרות ברשת