אִדְנִבָּה
נפה:  אלרַּמְלָה
אוכלוסיה 1948:  570
תאריך כיבוש:  17/07/1948
יחידה כובשת:  חטיבת גבעתי
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  כפר מנחם
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  אין
אתרים נוספים שהוקמו על אדמות המקום אחרי 1948:  יער חרובית

הכפר שכן באזור של גבעות, 20.5 ק"מ מדרום לרמלה. יתכן שהכפר נבנה על אתר של ישוב רומי בשם דאנובה; כך כינו גם הצלבנים את המקום. ב-1596 חיו בכפר 198 תושבים. בשלהי המאה ה-19 תואר אִדְנִבָּה ככפר שבתיו בנויים מאבן ובוץ, מוקף בגדרות צבר, עם מטע תאנים בדרומו. ב-1931 חיו בו 345 תושבים ב-87 בתים שנבנו בצפיפות. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-490, מוסלמים כולם. באותה עת השתרעו אדמות הכפר על 8,103 דונם, מתוכם 1,082 שנרכשו בידי יהודים. רוב התושבים התפרנסו מחקלאות (בעיקר גידול דגנים, אך גם זיתים) ומגידול בעלי חיים שנהנו, בעיקר באביב, מכרי המרעה המצוינים של הכפר.  

כוחות מחטיבת גבעתי כבשו את אִדְנִבָּה במהלך עשרת הימים שבין שתי הפסקות האש של המלחמה ביולי 1948.

על אדמות הכפר אין ישובים ישראלים. [קיבוץ] כפר מנחם, שהוקם ב-1937, שוכן כשני ק"מ מדרום-מערב לאתר הכפר. מעברה בשם חרובית הוקמה בתחילת שנות ה-1950 קילומטר אחד ממערב לאתר הכפר וננטשה מאוחר יותר. אתר הכפר והאדמות הסובבות אותו הפכו לכרי מרעה וחורשות. שטח נרחב יושר על-ידי בולדוזרים. קירות הרוסים ושרידים של בתי-אבן מצויים במספר מקומות באתר הכפר. מערות טבעיות, שבפתחן נבנו כניסות מקומרות, מצויות בקצה המערבי של האתר.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 392

מידע ממקורות נוספים:

ההיסטוריון הישראלי בני מוריס מציין שאִדְנִבָּה היה אחד מהכפרים שנפלו בידי ישראל בין ה-8 ל-11 ביולי, וכי תושביו נמלטו מזרחה, לעבר הרי חברון (1991, 284-285).על-פי אנדי יחזקאל חיו בכפר 570 תושבים ב-1948. לדבריו, נכבש הכפר ב-17 ביולי 1948, ותושביו גורשו. הוא מוסיף כי כפר מנחם הוקם על אדמות הכפר (לחץ\י כאן).
על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך יער חרובית של קק"ל (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').
 

זוכרות ברשת