אִגְ'ליל אלקִבְּלִיַּה
נפה:  יאפא
אוכלוסיה 1948:  550
תאריך כיבוש:  01/04/1948 (תאריך משוער)
יחידה כובשת:  אלכסנדרוני
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  רמת השרון
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  חלק מאיזור התעשיה וההי-טק של הרצליה, בסיסי צבא, שכונות מערביות של רמת השרון (קרית יערים, גולן, נוה רום, נוה רסקו), הכפר הירוק (רמת השרון), אזורי חן (תל אביב)

אִגְ'ליל אל-קִבְּלִיַה ("איג'ליל הדרומי") שכן כמאה מטרים מדרום-מערב לאג'ליל אל-שמאליה ("אג'ליל הצפוני"). הכפרים נקראו ודאי על שמו של שיח' סֿאלח עבּד אל-ג'ליל, שאתר לזכרו ניצב במקום. אִגְ'ליל אל-קִבְּלִיַה הוקם 13 ק"מ מצפון ליפו בראש גבעה, והשקיף לעבר חוף הים התיכון. הכפר קיים לפחות משלהי המאה ה-19, שכן הוא מסומן על מפת האזור שהוכנה ב-1881 על-ידי מחברי 'סקר מערב פלסטין'. ב-1944-45 חיו בו 470 תושבים מוסלמים בבתים שנבנו מלבני בוץ וקש או מבטון. אדמות-הכפר השתרעו אז על 15,207 דונם, שלמעלה משליש מהם נרכשו בידי יהודים. ילדי-הכפר למדו בבית-הספר באג'ליל אל-שמאליה, וב-1945 נמנו 64 תלמידים משני הכפרים בבית-הספר. הקרקע החולית באזור אפשרה לתושבים לגדל פירות, בעיקר הדרים. בנוסף, הם גידלו בננות ודגנים ועסקו בדייג. כקילומטר מצפון-מערב לכפר שכן תל מַכְְּמִיש, שמחפירות בו עולה שהוא היה מיושב באופן בלתי רציף החל מהמאה ה-17 לפנה"ס ועד למאה השמינית לספירה.

לפי 'ספר תולדות ההגנה'  נערכה בפתח-תקווה בשלהי 1947 או בתחילת 1948 פגישה בין נציגי-ההגנה לבין מוח'תארים של מספר כפרים, בהם אג'ליל, במהלכה הביעו האחרונים את רצונם בשלום. למרות זאת, לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס ברחו תושבי-הכפר ב-3 באפריל 1948 מאימת מתקפה יהודית; לפי 'ספר תולדות ההגנה' עזיבתם נגרמה על-ידי לחץ מצד אנשי מיליציה ערבים. באותה עת כל האזור שבין תל אביב להרצליה התרוקן מיושביו הערבים. מאוחר יותר הפך הכפר למחנה-מעצר לשבויים ערבים שנתפסו בידי כוחות-ההגנה. ה'ניו יורק טיימס' דיווח  ב-11 באוקטובר 1948 כי למעלה ממחציתם של 5,000 השבויים הערבים שתפס הצבא הישראלי החל ממאי, הוחזקו במחנה-אוהלים שהוקם בחופזה ליד הכפר. מלבד 250, כל אסירי המחנה היו פלסטינים, שנעצרו אחרי שכפרם נכבש.
 
על אדמות-הכפר לא הוקמו יישובים ישראלים. האתר משמש כמזבלה וקשה לזהות את בתי-הכפר המקוריים. בחלק צר של הגבעה שלא כוסה באשפה עומדים שרידים של בתי-אבן בסמוך למיכל-דלק, ולידם שיחי-צבר. כ-100 מטרים מהמיכל עומד בית נטוש ליד שרידים של בניין הרוס.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 241-242

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 545 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 52).
לפי אנדי יחזקאל נכבש הכפר באפריל 1948 בידי חטיבת אלכסנדרוני ללא קרב. לדבריו, בשנות ה-1920 הוקמו המושבות רמת-השרון והרצליה על אדמות שנרכשו מן הכפר, ואחרי 1948 התרחבו מושבות אלו על אדמות נוספות של הכפר; ב-1943 הוקם קיבוץ גליל-ים על אדמות הכפר הצפוניות; לאחר 1948 הוקמו על אדמות-הכפר מחנות צבא, ובתחילת שנות האלפיים הוקם עליהן מתחם הסינמה-סיטי. כיום שוכן על אתר-הכפר מחלף הסירה (לחץ\י כאן).
על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתחומי העיר הרצליה (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').

זוכרות ברשת