שיבה ללפתא
סיור חינוכי לחשיפת האמת על לפתא
08/2021

אין זו הפעם הראשונה שהשלטונות הישראליים מודיעים על כוונתם להרוס את לפתא, הכפר הפלסטיני שבכניסה לירושלים, אשר נכבש ב- 1948 ולבנות במקומו שכונה ישראלית. התכנית מתייחסת לאזור שמסביב למעיין לפתא המפורסם, "שורש הכפר" כפי שתושבי לפתא הפלסטינים נהגו לכנות את המקום. 

בפעמים הקודמות ניצל לפתא, מסיבות שונות, ממחיקה טוטאלית. בתיו העומדים ריקים ומוזנחים הפכו למעין סמל לאיתנות ולאחיזה עיקשת, ל"סומוד" בערבית. המחזה בלפתא, כיצירת אומנות שמספרת נכּבּה, על העצב ועל הכעס שבו, משתקף מכל עבר ולא ניתן לחמוק ממנו. 

לפתא הוא עדות על הכחשה, על קולוניאליזם ישראלי מתמשך, ללא נקיפות מצפון, על פשע מתמשך. פשע שהחל בטבח בבית קפה סאלח עיסא, בלפתא עילית (רוממה), בדצמבר 1947, המשיך בגירוש התושבים בכפיה בתחילת 1948 והעמיק במניעת שיבתם, מניעה מוחלטת שעדיין תקפה. בכל זאת, לפתא לא חייב להיות רק הוכחה לנכבה, הוא גם סמל לרצון בחיים, הוא הזמנה לתיקון ומצפן לשיבת פליטיו. 

בפברואר 1948, בן גוריון אמר בשמחה: "לפתא ריק מזרים". כמה חודשים לאחר מכן הוא יישב בו יהודים מזרחים, שהיגרו ממקומות רחוקים, והשתמש בהם כשומרים פן יחזרו הפלסטינים בעלי הבתים. צעדים הולמים למומחה לטרנספר וקולוניאליזם, עם חזון לייהוד המרחב. 

אחרי כשני עשורים התחלפו שיטות הקולוניאליזם. ממשלת ישראל העבירה את המשפחות היהודיות לשכונות חדשות ובתי לפתא תחתית נותרו עומדים ריקים ומסביבם גינות ירק. השלטונות הכריזו על האזור פארק פתוח למבקרים. מי המעיין המשיכו לזרום, עצי התאנה והצבר המשיכו להיתמר, מביטים על הבתים מסביבם כממתינים למי שבנו אותם, אך בינתיים פוקדים אותם מבקרים שבאו מכל עבר ופינה, חלקם כואבים דואבים, חלקם סקרנים וחלקם אינם רואים מלבד הירק, המים והבית היפה, הולכים כעיוורים ומתעלמים מזהותו של המקום.

באביב 2021 נחנך באחד מבתי לפתא בית מלון "בוטיק לפתא". בגובה 700 מטר מעל פני הים, משקיף הבוטיק על נוף של בתים מונטשים, כמביט אל זירת הפשע. בסגנון אוריינטלי, המלון משווק את עצמו כמתקן אירוח בניחוח אירופאי עם נוף עוצר נשימה. הוא גם מציע לזוגות צעירים מסיבות כלולות באווירה רומנטית. בסוויטות של המלון, מכריזה הפרסומת, "תרגישו שעברתם במכונת זמן וקפצתם לביקור עשרות שנים קדימה". בפועל, החדרים האלה, הנוף והבתים ההם אשר מול אורחי המלון, כולם פלסטיניים, ומעבירים את האדם הרגיל במכונת הזמן ומקפיצים אותו לביקור עשרות שנים אחורה. דווקא הם אמורים להציף שאלות על פשר הנוף וסיפור הכפר. מכונת הזמן מעבירה אותנו אל תחילתה של הנכבה. אבל בטקסטים השיווקיים של המלון לא תמצאו אף לא מלה אחת על לפתא הפלסטיני, הכפר המונטש בכפיה. הטקסט מדלג מעל האמת של המקום ושל הזמן המקיפים את המלון. זוהי פרקטיקה שמזלזלת באינטלגנציה של בני אדם, ורוצה להנדס תודעה כוזבת שמשרתת את המטרה הפוליטית של הפרויקט הישראלי לצד מטרות הרווח של בעלי המלון. זוהי דוגמה מצוינת לעזות מצח של קולוניאליסט מתנשא ומתכחש לאמת.        

           

בקיץ 2021, במקביל לתוכניות גירוש משפחות פלסטיניות מאלשיח' ג'ראח וסלואן, הריסת כפרים שלמים בנגב, רדיפת קהילות פלסטיניות בבקעת הירדן ודרום הר חברון והגברת הלחץ על הפלסטינים אזרחי המדינה ביפו, לוד והגליל, הודיעה "רשות מקרקעי ישראל" על כוונתה לפתוח שוב את המכרז לבניית שכונת מגורים ישראלית חדשה בלפתא. מדובר בתב"ע 6036, שפורסמה כבר ב- 2004 והוקפאה ב-2012 בעקבות מאבק אזרחי של "הקואליציה להצלת לפתא". התכנית כוללת בניית כ- 260 וילות ודירות, בית מלון, מרכז מסחרי, מוזאון ומתקנים ציבוריים. "פנינת נדל"ן", תיארו את הפרויקט. הכפר לפתא המקורי הוא אכן פנינה. שכונת היוקרה המוצעת היא קולוניה. פנינה מזויפת שתסתיר עוולות ותחסום אפשרות לצדק. מטרתה מחיקה וכליה של מה שמסמל את זהות לפתא הפלסטינית, טשטוש ראיות וחיסול תקוותם של פליטי לפתא לשיבה, ובו בזמן העמקת הישראליזציה והייהוד.      

ההודעה על חידוש המכרז פורסמה בצל חגיגות "יום ירושלים", חגיגות ישראליות ביום השנה לכיבוש החלק המזרחי של ירושלים ביוני 1967 מחד, ומאידך בצל מחאות ומאבקים פלסטיניים, בזירה המקומית וובינלאומית, נגד תוכניות הגירוש בירושלים. הפלסטינים הצליחו לשבש את הטקסים הישראליים ואילצו את המארגנים לבטל את תהלוכת הדגלים הפרובוקטיבית שהייתה מתוכננת לעבור בשכונות פלסטיניות בתוך חומות העיר העתיקה של ירושלים. יוזמי חידוש מכרז לפתא ביקשו לתזמן את מועד פרסום המכרז לאירועי "יום ירושלים", ואף הגדירו זאת "כמעשה ציוני מבורך ומרגש". אכן, פרקטיקות של הרס, גירוש ומחיקת יישובים פלסטיניים, ובמקומם בנייה וקולוניאליזם ישראלי הם מעשה ציוני.        

פעולות הסולידריות עם לפתא התעצמו ורבו הביקורים בכפר בעקבות פרסום הידיעה על המכרז. פליטי לפתא מתכוננים לחידוש המאבק במטרה להציל את מה שנשאר מכפרם. יעקוב עודה, פליט מלפתא שגורש בהיותו בן שמונה, וחבר בעמותת בני לפתא אומר:" אנחנו נדפוק על כל הדלתות. ולמרות שאיננו סומכים על מערכת המשפט הישראלית אנחנו ננסה גם דרכה כדי לנצל כל פרצה על מנת לשמור על לפתא. אנחנו רוצים תגובות בינלאומיות ומקומיות. רוצים לחץ בינלאומי. אני רוצה לשוב לביתי. זאת זכותי. היא מובטחת בחוקים ובאמנות הבינלאומיות. אבל בשלב זה, נוכח סכנת ההרס המיידי האופפת את מה שנשאר מהבית שלי והכפר שלי, אני רוצה לפחות לעצור את תוכנית ההרס העכשווית ולשקם את מה שנותר כדי שיהווה סמל ועדות, זיכרון ותקווה".     

       

אנחנו בזוכרות, ארגנו בשני העשורים האחרונים עשרות פעילויות וסיורים בלפתא לקבוצות, לאקטיביסטים/ות, לעיתונאים/ות וחוקרים/ות מכל העולם, ולקחנו חלק בהפצת הסוגיה של לפתא בפרט, וההיסטוריה של הנכּבה בכלל. בשונה מארגונים אזרחיים ישראליים אחרים, שגם הם מתנגדים לתכנית הבניה בלפתא, זוכרות קוראת להכיר באחריות הישראלית על גירוש תושבי לפתא ולמימוש זכותם לשוב לכפרם, לשקם אותו ולבנות את חייהם בו מחדש. מבחינתנו, יש להציל את לפתא לא רק בשל היותו פינת חמד ירוקה, ארכיטקטורה מיוחדת במינה, טרסות חקלאיות היסטוריות או מעיין קסום. הצלת לפתא היא גם מעשה פוליטי נכון וצעד בכיוון תיקון העוול. 

הסרט התיעודי הזה, מהווה גם מסר של אי-השלמה עם המצב הקיים בלפתא כיום, וכפעולת התנגדות לתכנית ההרסנית השואפת למחוק באופן סופי את הכפר הפלסטיני. וכן, הוא גם היענות לקריאתם של פליטי לפתא להגברת המאבק ושילוב המאמצים, המקומיים והבינלאומיים, למען לפתא ולמען זכות הקיום שלו, לשם חשיפת העוולות של הנכבה המתמשכת, הפסקת מדיניות הקולוניאליזם והנישול, ובניית עתיד מבוסס על צדק ויישום זכויות, ובראשן זכות השיבה לכלל הפליטים הפלסטינים והשיבה ללפתא.     

זוכרות ברשת