דיפלומט הולנדי מתנצל שקק"ל נטעה עצים בשם אביו
18/11/2016
זוכרות

אריק אדר, דיפלומט הולנדי לשעבר שאביו הציל יהודים במלחמת העולם השניה ועל שמו נטעה הקק"ל 1100 עצים על אדמת בית נתיף, ביקר בכפר ההרוס והביע את מחאתו על השימוש שקק"ל עשתה בשם אביו כדי לחפות על הטיהור האתני של הפלסטינים

לצפיה בסיור המלא

-------------------

תמלול הנאום של אריק אדר:

גבירותי ורבותי,
אני בנו הגאה של האיש ששמו מונצח על לוח זה. גאה, משום שהאדם הזה הצליח, בעזרתם של רבים אחרים, להציל את חייהם של 200-300 יהודים בני ארצי במהלך השואה, וזכה להיקרא חסיד אומות העולם. הוא הוסגר לידי הנאצים ונעצר, ואף שעונה קשות לא עלה בידיהם לחלץ ממנו ולו בדל מידע, ובסופו של דבר הם הוציאוהו להורג ב-20 לנובמבר 1944. לולא הוסגר, אפשר שהיה מגשים את תכניתו הנועזת לשחרר את היהודים ממחנה המעבר שהוקם על אדמת הולנד ולהציל עוד מאות רבות של יהודים ממוות ודאי.

אולי זה קצת טפשי להתגאות באומץ לבו ובמעשיו של מישהו אחר, אפילו אם זה אביך. אפילו לא הכרתי אותו. אבל כשאני חושב עליו, איני יכול שלא להתמלא גאווה.

אבל איני יכול להתגאות במקום שבו הוצב שלט זה. הוא מציין את האתר שבו נטעו ניצולים אסירי תודה 1100 עצים בשם אבי. עצי אורן. "כדי להפריח את השממה" – כפי שנאמר לאלה שתרמו את אותם עצים. לא היתה כאן שממה כלל. היתה כאן קהילה פלסטינית שוקקת חיים – כפר שכל תושביו גורשו בכוח הזרוע. טוהרו. העצים, שניטעו בשם אבי – אדם שנאבק למען הזכות האנושית לחיים – ניטעו כדי לחפות על טיהור אתני. מעולם לא הזדמן לנו כמובן לשאול אותו כיצד היה מגיב על כך. וגם אין בכך צורך: לאור הידוע לנו על עקרונותיו המוסריים, אין לנו ספק שהיה מזעזע מעיוות מחריד זה של האמת והצדק.

אמי הסירה את הלוט מעל אנדרטה זו ב-22 בנובמבר 1967. לזכותה ייאמר שתמיד נתנה אמון בזולת, כל עוד לא היה יסוד לפקפק באמון זה. היא לא היתה מודעת להונאה שהשתתפה בה בעל כורחה. אך מה שמטריד אותי כאזרח הולנדי היא העובדה שהממונה על שגרירות הולנד באותה עת היה נוכח אף הוא בטקס. ללא ספק היה ברור לו מה מתרחש. דיפלומטים אינם רפי שכל כפי שרבים חושבים. שגרירות הולנד ידעה בבירור מה קורה, כאן ובמקומות אחרים, בהם כיסתה קק"ל ומחקה כל סימן לקיום פלסטיני קודם. אין ספק שהדבר דווח לממשלה בהאג, ואין ספק שזו התעלמה באופן שיטתי מהמידע הקשה לעיכול: הוא לא תאם למה שדעת הקהל ההולנדית רצתה לשמוע באותה עת. הממשלה העדיפה להמשיך ולהתרפק על בורותה בנוגע לעוולות שנגרמו לעם הפלסטיני.

הדבר נמשך עד לימינו אנו. אני מתבייש בארצי, שממשיכה לתת הנחות במס לקק"ל, שמעשיה מעידים על היותה ארגון מפלה. התנהלותו המפלה החלה בנכבה של 1948, אם לא קודם לכן, ונמשכה לאחר כיבוש הגדה המערבית; היא נמשכת עד ימינו אנ בייעור אדמות שהופקעו מהבדואים בנגב ובמימון פעילויות מתנחלים בשטחים הכבושים. אני מאשים בזאת את קק"ל כי היתה שותפה לטיהור אתני, ואני מתבייש לראות ששם אבי נקשר בשמו של ארגון זה.

אני מתבייש בארצי שבמשך השנים נתנה לישראל צ'ק פתוח. השלמנו בשתיקה עם הפרות החוק הבינלאומי בידי ישראל, או שהסתפקנו בגינויים רפים חסרי שיניים. היינו "האידיוטים השימושיים" של ישראל, האמנו בלב שלם בתהליך שלום שישראל חיבלה בו באופן שיטתי וניצלה אותו כדי ליצור עוד ועוד עובדות בשטח. באותם רגעים שבהם ניתן היה למנוע את כל זאת, הקהילה הבינלאומית לא הפעילה די לחץ על ישראל. אחרי הסכמי קמפ דייוויד, אחרי רצח רבין, בעקבות יוזמת השלום של הליגה הערבית מ-2002, ושוב מ-2007... אנחנו עדיין נכשלים. אזרחים הולנדים הזכאים לתשלומי ביטוח לאומי ושמתגוררים בגדה המערבית נחשבים בעיני ממשלתנו כאילו הם מתגוררים בישראל, תוך הפרת החוק ההולנדי והבינלאומי.

אני רוצה שנשוב וניזכר באבי וננסה לדמיין כיצד עינוהו הנאצים: זה כואב, כואב נורא לחשוב על כך שגם היום, כמו אתמול וכמו מחר, הפלסטינים עברו, עוברים ויעברו התעללות מידי ישראלים. בחלק גדול מהמקרים מדובר בהתעמרות שרירותית לחלוטין. יתר על כן, רבים מקורבנות ההתעללות הם קטינים, שבמקרים רבים יצאו אף הם – כמו אבי – להיאבק למען זכויותיהם וכבודם כבני אדם.

מדוע אנו מנציחים? מה הטעם להנציח את זוועות העבר ולכבד את גיבוריו אם איננו מסוגלים להפיק מכך לקח מוסרי אוניברסלי? מה הטעם בהתמקדות בלעדית בפשעים שנעשו לנו תוך התעלמות מוחלטת מהלקחים שנוכל ללמוד מהם לגבי התנהגותנו אנו?

ההולנדים אינם היחידים שכשלו בכך. במקום לגנות את ישראל על כל שעשתה, כמה מדינות באירופה ובמקומות אחרים מנסות לפגוע בשמה הטוב של תנועת הבי-די-אס ואף להוציאה מחוץ לחוק. מה הפסול בקריאה לסנקציות על הפרות של החוק הבינלאומי? מה הפסול בהימנעות מהשקעות בחברות שמשתכרות מהכיבוש הברוטאלי הזה? מה הפסול בהחרמתם של אלה שמקדמים בדבריהם ובמעשיהם את דיכויים של בני עם אחר? בי-די-אס היתה הדרך הלא-אלימה להפיל את משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. מדוע שדרך זו תהיה פסולה כאן ועכשיו? נראה לי שזו הדרך היחידה לעצור את הרכבת הישראלית בטרם תתדרדר לתהום. כפי ששאל הארכיבישוף וחתן פרס נובל האגדי דזמונד טוטו: "אם אתה רואה שחברך שיכור, לא תיקח ממנו את מפתחות הרכב?"
דרום אפריקה שמה קץ למשטר האפרטהייד המחריד. היא הקימה "ועדת אמת ופיוס" כדי להתמודד עם חטאי העבר. במקום לחפות על חטאיה בעזרת קק"ל, במקום להתכחש לעברה, טוב תעשה ישראל אם תקום סוף-כל-סוף ותכיר בחטאים שחטאה מיום הקמתה, ותביע חרטה כמיטב המסורת היהודית ותחתור לכפרה על ידי תיקון העוולות שעוללה לפלסטינים.

אני מקווה לחיות ולראות "ועדת אמת ופיוס" בישראל/פלסטין. אם אמנם תקום ועדה כזו, אשמח לנטוע עוד 1100 עצים בישראל.

אני מודה לכם מקרב לב על הקשבתכם

בינתיים, אטע 1100 עצים בפרעתה מחרתיים, לציון ה-20 בנובמבר. המתנחלים באזור שרפו כמויות גדולות של עצי זית בלי שנענשו על כך. גם לפני עשרה ימים, גורשו בעלי האדמות ממטעי הזיתים שלהם ולא התאפשר להם למסוק, תחת עינו הפקוחה של צה"ל. אטע 1100 עצים כדי לתת תמיכה מוסרית וחומרית לאנשים שזכויותיהם נרמסות דבר יום ביומו, בלי לזכות בהגנה כלשהי מצד שלטונות המדינה הכובשת. אדמותיהם מופקעות, עציהם מוצתים. ממשלה שאמורה להבטיח את זכויותיהם בכפוף לחוק הבינלאומי משמשת למעשה שותפה לפשעי המתנחלים שמטרתם להנציח את הכיבוש...

 

זוכרות ברשת