עקבת ג'אבר: שלום ללא שיבה
סרטו של אייל סיוון
1994

האם שלום בין ישראל ופלסטין הינו דבר אפשרי ללא שיבת הפליטים הפלסטינים למולדתם? האם שיבה - פיזית או סמלית - של אנשים שסבלו מעוול ואי צדק ב1948 עם הקתמה של מדינת ישראל, צריכה להתמשש? 

עקבת ג’אבר הוא אחד משישים מחנות הפליטים הפלסטיניים שנבנו במזרח התיכון על ידי האו"ם בתחילת 1950. זהו המחנה הגדול ביותר במזרח התיכון שממוקם כ -3 קילומטר דרומית ליריחו. רוב 65,000 תושביו הגיעו מהכפרים במרכז פלסטין שנהרסו בשנת 1948.

המלחמה ב 1967 גירשה כ 95% מתושבי המחנה מעבר לגדות נהר הירדן, ועקבת ג’בר נראתה כמו עיר רפאים.

לאחר שעשה את סרטו "עקב ג'בר, חיים בינתיים” בשנת 1987. חוזר הבמאי אייל למחנה הפליטים ביום שאחרי הפינוי של האזור על ידי הצבא הישראלי. כיום מחנה הפליטים נמצא תחת השליטה הפלסטינית וחיים בו כ 3,000 תושבים שלא ראו שינוי במעמדם. על פי הסכמי השלום, הם עדיין פליטים ולא יכולים לחזור לכפרים מהם גורשו ב 1948.

השיבה הביתה של הפליטים, הינה לבו של סכסוך הישראלי-פלסטיני, והוא יקבע את עתידו של המזרח התיכון.
 

לצפייה בטרילר

ג'אנר: תיעודי
בימוי: אייל סיוון
אורך הסרט: 61 דקות
שנה: 1995
שפה: ערבית, תרגום לאנגלית 

זוכרות ברשת