סיור בטַבַּרִיָּה - דיווח
26/11/2011

שני פליטים, עלי אלטברי (78) ונואל אלסאלח (75), שלא הכירו אחד את השניה עד היום, הובילו את הסיור שבו השתתפו כ- 30 אנשים כדי ללמוד על הנכּבּה של ערביי העיר.

טבריה, 18.4.1948. כ – 4000 תושביה הפלסטינים של העיר עוזבים אותה בבהלה על משאיות שאירגן הצבא הבריטי. כוחות ההגנה לא נענו לבקשת מנהיגי הקהילה הפלסטינים לקיים הפסקת אש בעיר. הבריטים, עדיין השלטון בארץ, הודיעו שאינם יכולים לערוב לבטחון האוכלוסיה הפלסטינית של טבריה והמליצו לה לעזוב את העיר.

טבריה 26.11.2011, הסיור שיחזר חלקים מהחיים של טבריה לפני הנכבה, הזכיר שמות נשכחים, של משפחות ושל מקומות, הצביע על בתים פלסטינים בלי פלסטינים. הפליטים המדריכים שיתפו בחוויות מהילדות בטבריה וסיפרו על רגעי הגירוש ותחושת האובדן.

בחניון מלון קיסר, אמר עלי אלטברי, כאן היה דיואן משפחת אלטברי. הדוד שלי, נאיף אלטברי היה שם ידוע באזור. כאן היה מושבו. כאן הוא קיבל אנשים ופתר סכסוכים, גם הבריטים וגם היהודים היו מתייעצים אתו. זה היה החלק המרכזי של העיר העתיקה של טבריה. כאן היו גם הבתים של משפחת אלטברי. ישראל הרסה את כל הבתים שהיו כאן כדי שלא יהיה לנו לאן לחזור. נסענו באוטובוס עד בית הקברות המסלמי של טבריה, בדרום העיר. בית קברות מוזנח שהפעילות בו הפסיקה עם הנכבה. המבנה שממול, היה מקום קדוש מסלמי מיוחס לגברת סֻכָּיְנָה, יהודים המירו אותו למקום קדוש יהודי. רק רחוב הפריד בין בית הקברות היהודי למסלמי.    

בקצה השני של העיר, בשכונת גֻ'בּ אלבָּאן, היום רחובות גולני והפלמ"ח, הלכנו בין הבתים הפלסטינים העומדים משני צדי רחוב  גולני. רובם מאוכלסים על ידי משפחות יהודיות, חלק נראים נטושים ומוזנחים. עלי אלטברי התחיל למנות את שמות הבעלים הפלסטינים של הבתים. כולם פליטים מחוץ לגבולות מדינת ישראל. גם בתים של משפחת אלטברי היו שם. מאחד הבתים יצאו שני דיירים יהודים, אחד מהם, מאיר עטיה, פנה בערבית ושאל את נואל אלסאלח, שהלכה בלבוש מסלמי מסורתי, "איזה בית את מחפשת?". הקשר בין הלבוש לבין הבתים נראה לו טבעי. הדיירים "החדשים" נתקלו גם בעבר בפליטים שביקרו במקום וחיפשו את בתיהם. מאיר עטיה, נראה בשנות השבעים לחייו, ממשפחה יהודית שהגיעה מאלג'יריה לפני 170 שנה, יודע שהוא גר בביתו של פליט, של אסעד נענאעה שבלבנון. שני הפליטים ושני הדיירים היהודים, ניהלו שיחה בערבית, נזכרו  בטבריה של פעם, שאלו אחד את השני על שלומם של מכרים משותפים, גם ערבים וגם יהודים. בתום השיחה המרתקת, אמר מאיר שלדעתו אין לפלסטינים מה לחפש כאן. מה שהיה היה, יש דור חדש, של ערבים ויהודים, שלא יסכים לחיות כאן יחד.

הסיור עבר ליד בניין העיריה לפני הנכּבה, היום ברחוב אלחדיף, על שמו של זאכי אלחדיף ראש העיר בין השנים 1928 – 1938, שנרצח על ידי מורדים ערבים. באותו רחוב עצרנו ליד בית הקברות הנוצרי, מוזנח וחלק מקבריו שבורים. ממול עומד בניין מאבן בזלת בצורה משולשת (כמעט), זה היה מבנה הבנק הערבי שניהל סֻדקי אלטברי, בן דודו של עלי המדריך שלנו. בסוף הרחוב, לפני שמגיעים לרמזור, עומדים, מצד שמאל, שני בניינים של משפחת אלח'רטביל, אחת המשפחות הפלסטיניות האמידות של טבריה לפני הנכבה. שני הבניינים ארוכים עם מרפסות בשתי הקומות העליונות וחנויות בקומת הקרקע.

ברמזור פנינו ימינה ברחוב הירדן. כאן הייתה חצר רחבה. נואל אלסאלח אמרה שכאן קיימו הבריטים טקס לנסיך עבדאללה, שהפך למלך הראשון של ירדן ב 1946. עלי אלטברי זוכר את החצר גם כשוק. פנינו שמאלה לרחוב הגליל. בפינת שני הרחובות הללו, מתקיימת כיום חפירה לסלילת כביש "הלכתי" ולשם כך נעקרו מהמקום עצים בני יותר מ 80 שנה. במקביל לרחוב הגליל מצד ימין, היה גן העיר. מצד שמאל, יש מרכז מסחרי, השייך למשפחת אלטברי. בני המשפחה שנשארו בתוך מדינת ישראל הצליחו אחרי מאבק משפטי להחזיר לעצמם את הבעלות על מבנה זה. בהמשך, בפינת רחובות הגליל והקישון עומד מבנה מסחרי שהיה בית מלון אלג'ליל (הגליל) של משפחת אלח'רטביל.

הלכנו ברחוב אלסַמַכּ (הדגים) לכיוון הכנרת. היו כאן חנויות של יהודים ושל ערבים. כאן היה הבית שלכם, אמר עלי לנואל. הם הרסו אותו. נואל סיפרה שהגיעה לפה אחרי קום המדינה, בשנות ה-50, במסגרת טיול של בית הספר בו למדה בנצרת. הגיעה עד לפתח ביתה ודפקה בדלת, אבל הדיירים היהודים גרשו אותה. כאן אחותי נפצעה מהירי של היהודים, לפני הגירוש, היא אמרה, מקצה הרחוב הזה ירו עלניו, כשהיא משחזרת רגעי פחד מהימים האחרונים שלה בטבריה. גם הבחורים שלנו השיבו אש. עלי לקח אותנו לכיוון החוף. בדרך עברנו ליד בתי הכנסת היהודים שהיו סמוכים הן למסגד והן לכנסיות. הרב חיים אבולעאפיה, שעל שמו נקרא בית הכנסת העתיק, הוזמן לגור בטבריה ב 1742 על ידי ד'אהר אלעֻמר, מושל טבריה במאה ה- 18 כדי לחדש את חיי הדת והתרבות היהודיים בעיר. כשהגענו לטילת, תלינו שלט ובו נכתב שטילת זו נקראה לפני 1948 רחוב אלבֻנט. גם אז זה היה מקום בילוי. עלי אלטברי ונואל אלסאלח זוכרים את עצמם כילדים משחקים על החוף ושוחים בימת טבּריה. כאן היה בית קפה אלעילבּוני, אלה המדרגות שירדו לחוף, המים אז היו גבוהים הרבה יותר, הם אף הגיעו עד לבתי הקפה, סיפר עלי. בפינה בסוף רחוב אלבֻּנט עברנו ליד בית מלון כַּוְכַּבּ אלשַרְק (כוכב המזרח), היום הוא מלון בוטיק - שירת הים. פנינו שמאלה לכיוון הכיכר הסקוטית, הסמוכה לבית המלון הסקוטי שנבנה כבית חולים בסוף המאה ה- 19 והיה לבית החולים הראשון של טבריה. הטבריינים קראו לו גם בית חולים טוראנס, על שם הרופא הסקוטי שהקים וניהל אותו. מול בית המלון הסקוטי, מעבר לרחוב הירדן, עמדה שכונת הערבים של העיר העתיקה, שם היה בית מרקחת של שני רוקחים ממשפחת אלטברי, ליד בנק לאומי. בלב השכונה עמד מסגד אלזידאני. הוא נבנה ב - 1743. מסביב למסגד היו חנויות ובתי מגורים פלסטינים. היום אינם. עלי אלטברי אמר שכאן ממש היה הבית בו נולדתי, ושם עמדה המשאית שלקחה אותנו בפעם האחרונה מטבריה ב 1948. ברחוב ההוא, שנקרא היום רחוב אלחדיף נסעה שיירת המשאיות, העמוסות בפלסטינים, בלוויית טנקים בריטים, לכיוון נצרת. מסגד אלזידאני, עומד היום, כאילו לא שייך למרחב. המסגד שימש כבית תפילה יותר מ- 200 שנה. התפילה בו הפסיקה ב 1948 עם עצירת החיים הפלסטינים בעיר, לקראת הקמת מדינת ישראל.

להלן, קטע שכתבה חנן ספרן בעקבות השתתפותה בסיור:

קשה להרגע כשחוזרות הביתה אחרי סיור של זוכרות. הסיור בטבריא הפלסטינית לא היה שונה. יום שמש של חורף ליווה אותנו מהרגע שפגשנו את עלי אלטברי ואת נואל אלסאלח שלקחו אותנו יחד עם עֻמר לימים שלפני 1948. מיד בתחילת הסיור בשכונת גֻבּ אלבּאן פנו אלינו שני אנשים יהודים דתיים ופתחו בשיחה בערבית. היה ברור שכולם מתרגשים. זאת היתה שיחה של מי שטבריא של ילדותם נלקחה מהם ונמחקה מן העין כאילו לא היתה. היה להם קשה לתת לנו ללכת. הם חלקו ביניהם מכרים ישנים ויכולנו לחוש לרגע בחיים המשותפים של יהודים וערבים לפני שנהרסה העיר. ראינו את מה שקשה לראות כאשר באים לביקור סתמי בטבריה. יכולנו לדמיין את העיר הקטנה ההיא, את בית המשפט, העירייה, המסגדים, הכנסיות ואת בתי הכנסת. ראינו את השרידים ובמיוחד ראינו את ההרס. לאט לאט במורד הרחוב נפרס לפנינו המרחב שהיה ואיננו. בתי מלון גדולים ומנותקים מכל הקשר אורבני בנויים היום על המקום שבו היה השוק ושבו היו חיים תוססים ומלאים של יהודים וערבים, גם נשים וגם ילדים/ות.  הייתי בטבריה כמה פעמים ומעולם לא חשתי את היופי שלה המסתתר מתחת להריסות ולמגרשי חנייה. לחזור לשנת 48 עם זוכרות היא חוויה מכוננת של שינוי תודעתי. פני הארץ אינם כפי ששיננו לנו בבתי הספר ובתנועת הנוער. האובדן של הארץ שהיתה כאן ואיננה עוד שוב לא נותן לי מנוח. תודה לעֻמר, תודה לזוכרות.

וכך סיכם גדעון סלימני את החוויה שלו בסיור:

התחושות  והרגשות לאחר סיור עם זוכרות בעיר טבריה הם דבר שנשאר איתך זמן רב . התחושה של מעורבות, נוכחות ,לימוד ושינוי שאתה עובר הן ביחסך לנכבה בכלל, למקום הביקור (טבריה),וההזדהות עם הפליטים וסיפורם האישי.
טבריה שלי ,כישראלי ,של מקום בילוי ,נופש ,חופש והרפתקאות נעורים שינתה את פניה לאחר הסיור.
העיר העתיקה הן ההיסטורית והן הפלסטינית -ערבית יהודית צצה ועלתה בין מרכזי הקניות והבילויים, על שפת הים, ובתוך שכונות המגורים.
ההזנחה וההסתרה של שרידי החיים והעבר המוסלמי של העיר בלטו בסיור. בתי הקברות -המוסלמי והנוצרי המוזנחים לעומת בית הקברות היהודי המטופח שמור ובעיקר פעיל. בתי הכנסת היהודים כאתרי מורשת ישראלית  מול מצבם של המסגדים הנעולים ,מוסתרים ומוזנחים בין מרכזי קניות ועל חוף הים.
. המפגש המרגש בין הפליטים לבין זוג התושבים היהודים הוותיקים שהתנהל בערבית קולחת נראה ונשמע כמסע במנהרת הזמן אל עבר רחוק –קרוב מנותק לחלוטין מהמציאות הנוכחית. וכדיי להדגיש את השינוי טרח אחד היהודים לציין את עניינם של היהודים -הערבים אשר השאירו רכוש רב בארצות האסלם כהקבלה וצידוק למגוריו בבית פליט.
בולטת העובדה העצובה של ניסיון אדריכלי להחזיר לעיר את הצבע והסגנון העתיק שלה על ידי בניה של מרכזי קניות באבן בזלת השחורה המקומית ועיצוב אדריכלי של קשתות  וארכדות בסגנון מזרחי טיפוסי.
מאד מעריך את המאמץ והעבודה של אנשי זוכרות בארגון והעברת הסיור וכמובן בראש ובראשונה לפליטים עצמם  על הרצון הסבלנות והרצון לתת ולהתחלק בסיפורם.  

ניתן לקרוא עוד שתי כתבות על הסיור שהתפרסמו באתרי חדשות:

כ"ט בנובמבר בטבריה – עת לחשבון נפש

רק 30 משתתפים בסיור בטבריה של עמותה התומכת בזכות השיבה


 

جولة في مدينة طبرية / סיור בעיר טַבַּרִיָּה



جولة في مدينة طبرية / סיור בעיר טַבַּרִיָּה



جولة في مدينة طبرية / סיור בעיר טַבַּרִיָּה



جولة في مدينة طبرية / סיור בעיר טַבַּרִיָּה



جولة في مدينة طبرية / סיור בעיר טַבַּרִיָּה



جولة في مدينة طبرية / סיור בעיר טַבַּרִיָּה



جولة في مدينة طبرية / סיור בעיר טַבַּרִיָּה



جولة في مدينة طبرية / סיור בעיר טַבַּרִיָּה



جولة في مدينة طبرية / סיור בעיר טַבַּרִיָּה



جولة في مدينة طبرية / סיור בעיר טַבַּרִיָּה

זוכרות ברשת