סיור באלדאמון - דיווח
יותר ממאה אנשים השתתפו בסיור שארגנה "זוכרות" בשבת האחרונה בכפר הפלסטיני ההרוס אלדאמון. כעשרים מפליטי הכפר ומשפחותיהם הובילו את הקבוצה בשכונות הכפר ובין הריסות בתיהם. שריפה שפרצה בשטח הכפר לאחרונה חשפה את אבני הבתים המפוזרים על הגבעה החרוכה. האפר והצבע השחור שהשריפה הותירה במקום, יצרו תחושה שכאילו הנכבה וההרס קרו זה עתה.
15/08/2009
זוכרות

יותר ממאה אנשים השתתפו בסיור שארגנה "זוכרות" בשבת האחרונה בכפר הפלסטיני ההרוס אלדאמון. כעשרים מפליטי הכפר ומשפחותיהם הובילו את הקבוצה בשכונות הכפר ובין הריסות בתיהם. שריפה שפרצה בשטח הכפר לאחרונה חשפה את אבני הבתים המפוזרים על הגבעה החרוכה. האפר והצבע השחור שהשריפה הותירה במקום, יצרו תחושה שכאילו הנכבה וההרס קרו זה עתה.

הסיור התחיל בקצה המזרחי של הכפר. בין בית הקברות הנוצרי לבית הקברות המוסלמי המזרחי. חלק מהפליטים גרים היום כשני קילומטר מזרחה משם בכפר הסמוך כאבול. ראש המועצה בכאבול, בן למשפחת פליטים מאלדאמון, הצטרף גם הוא לסיור. הפליטים שנכחו בסיור היו ממשפחות שונות ונולדו בשכונות שונות בכפר. לא היה קשה לראות את התחרות ביניהם. תחרות על הידע, איזה סיפור יודגש ומי יספר אותו. היו ביניהם ויכוחים אותנטיים על המיקום המדויק של המסגד, השם המדויק של המח'תאר ואיפה נגמרה השכונה המזרחית.

הם הפיחו חיים במקום המפויח. מבחינתם זה שלהם והויכוחים היו רציניים ומוצפים באמוציות. 61 שנים מאז הנכבה שלהם, הם עדיין מדברים על רכושם בזמן הווה. הכאב עדיין מורגש בדבריהם. אחד הפליטים מראה לנו את ביתו הנוכחי בעיר טמרה הקרובה. ממרפסת ביתו בטמרה הוא רואה את הריסות ביתו ואת כפרו שהוחרב. פליט אחר דיווח שרק היום ידע איפה היה הבית שבו נולד בשנת 1945. פליטה בת 75 אמרה שזו הפעם הראשונה שהיא מבקרת באלדאמון מאז שעזבה אותו ב 1948. המסגד והכנסייה לא היו רחוקים אחד מהשנייה. הצבנו שלטים כדי לציין אותם, ועוד שלטים לציון מקום בית הספר, בית הקברות המערבי ודרך אלדאמון - אלאלברוּה, הכפר השכן (שבו נולד המשורר מחמוד דרוּיש) שישראל הרסה גם אותו. חצינו את הכפר אל הקצה המערבי. שם נמצא מעיין אלדאמון. עד 1948 היה זה מעיין מרכזי שסיפק מים לתושבי הכפר, לתושבי האזור, לעוברי אורח ולסוחרים שהיו עוברים דרך אלדאמון בדרכם לסוריה ולבנון ובחזרה. כל המשתתפים/ות בסיור קיבלו חוברת "זוכרות את אלדאמון" שהופקה לרגל הסיור. הפליטים ביקשו הרבה חוברות נוספות כדי לשלוח לפליטי אלדאמון שהוגלו מחוץ לארצם וחיים היום במקומות שונים בעולם. רובם בלבנון וחלקם באירופה ואמריקה.

"חוברת זו תגיע לקנדה" אמר אחד הפליטים. מספר תושבי אלדאמון ב 1948 היה כ 1500 אנשים. כולם גורשו. כמחציתם נשארו בתחום מדינת ישראל וגרים היום "כנוכחים נפקדים" עם צאצאיהם לא רחוק מכפרם, אך כאמור הם מנועים מלשוב אליו או לקבל בחזרה את רכושם.

 

זוכרות ברשת