איציק שוויקי, מנהל מחוז בעמותה לשימור אתרי מורשת בישראל
לא נחזיר לשם את החיים מהמאה ה-16. אנחנו חיים במאה ה-21; אנחנו רוצים לשמר את הבתים, אבל לא נביא לשם חמורים וכבשים
23/06/2013

לאורה ון ריג' (ל): מה הקשר שלך לליפתא?

איציק שוויקי (א): אני עובד במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל; הכנו תכנית לשימור ליפתא. כשהייתי צעיר אף אחד לא הלך לשם. יש מקומות טובים יותר לבקר בהם למי שגר בירושלים. אנשים מסוכנים חיו שם, צרכני סמים, יש נחשים... אני לא מאמין שאנחנו הלכו לטייל שם; רק דתיים הלכו לשחות בבריכה. נולדתי בירושלים וכך גם ההורים והסבים שלי. אני מעין יהודי פלסטיני ואף אחד לא יכול לומר שבאתי מבחוץ. משימתי בירושלים היא לעצור את הרס המבנים ההיסטוריים.

ל: מה אם כן ההבדל בין התכנית שלכם לבין התכנית של מנהל מקרקעי ישראל לגבי ליפתא?

א: התכנית של מנהל מקרקעי ישראל אינה טובה. הם מבקשים לבנות יותר מידי, זה יהרוס את הכפר. אנחנו מבקשים לשמר את הבתים. אנחנו רוצים לבנות את החדש תוך שימור הישן. אם נתעכב בבניית הבתים הם ייהרסו בגלל גורמי טבע וביזה. בעתיד עלול להיות ראש עיר דתי מאד, הדתיים לא רוצים לשמר את ההיסטוריה הערבית אז הם יהרסו לחלוטין את הכפר ויבנו בתים גדולים במקום. הם צריכים בתים חדשים כי אוכלוסייתם גדלה כאן.

ל: אז אתה מציע לשמר מספר בתים ולבנות חדשים ביניהם?

א: אנחנו רוצים לשמר את כל 54 הבתים. הבתים האלה יפים. אבל עולה הון תועפות לחדשם, להביא אליהם חשמל, מים וכו'. בתים חדשים עולים פחות מלחדש את הישנים לכן אנחנו בונים חדשים ביניהם, כדי לכסות את ההוצאה. אנחנו רוצים לשמר את ההסטוריה, לא רוצים להרסה. הארגון שלנו רוצה לשמר, אבל יש כאלה הרוצים להשאיר את הכפר כפי שהוא. השמאל הקיצוני חושב שהכפר צריך להישאר כפי שהוא.

ל: איזו מין הסטוריה אתה מעוניין לשמר? אתה מתכוון לשמר רק את הארכיטקטורה?

א: לא אכפת לי מי גרו שם. אם אני יכול לשמר את זה כל אחד יכול לגור שם, גם ערבים. אנחנו משמרים את ההסטוריה ואת הארכיטקטורה, אבל לא נחזיר לשם את החיים מהמאה ה-16. אנחנו חיים במאה ה-21; אנחנו רוצים לשמר את הבתים, אבל לא נביא לשם חמורים וכבשים.

ל: רוב האנשים שדיברתי איתם רוצים שליפתא תהיה סוג של מוזיאון.

א: אני לא אומר שזה רעיון רע, אבל אף אחד לא יממש אותו כי הוא עולה הרבה כסף. מה שאת רואה כיום זה רק חלק קטן מהכפר. היו בו 1,300 בתים, אז אין איך להחזיר אותו למצבו המקורי. אף אחד לא יעשה את זה; הם רק יהרסו את הכל ויבנו בתים חדשים. בגלל זה עלינו לעשות משהו עכשיו, אני חושש מהעתיד. כל הזמן אני חושב על העתיד.

ל: מה דעתך על הרעיון של גדי עירון שחושב שליפתא יכולה להיות מצ'ו פיצ'ו החדשה?

א: גדי עירון עבד איתנו בעבר, אבל עכשיו הוא נהיה נגדנו באופן קיצוני, אני חושב שהוא הרחיק לכת מידי. הייתי במצ'ו פיצ'ו, זה משהו אחר לגמרי. זו מורשת מאד מיוחדת. ליפתא היא רק כפר אחד הדומה ל-500 אחרים, זו אינה מורשת. ישנם בתים רבים בירושלים שהם מונומנטים של ממש.

ל: מדוע לדעתך כה רבים קשורים לליפתא?

א: ישראל והקונפליקט עם הערבים הם במוקד העניין, ירושלים מעניינת רבים, וכך גם ליפתא. לרבים יש דעה בנושא.

ל: אתה חושב שליפתא הפכה לסמל?

א: אני לא יודע. כפרים רבים נהרסו ב-1948 בגלל שהערבים ברחו, אז הם רוצים לזכור את עברם. אינני רוצה לראות את זה. אני מעוניין בדברים שנראים טוב, אנחנו לא ב-1948 יותר. עלינו להתמקד בעתיד. אנחנו צריכים לראות את הדברים הטובים, אני לא אוהב לראות את הדברים האלה, כגון "ראה איזה ילד רע אתה, ראה מה גרמו היהודים". זה לא טוב, אני מעדיף לראות אזור יפה ותיירים שבאים לכאן. לליפתא יש את כל מה שצריך למקום יפה כזה עם מסעדות ומלון; יש שם את המעיין, גנים יפים... ראי, יש אנשים המתנגדים לתכנית ויש כאלה התומכים בה.

הראיון הוא במסגרת פרויקט "אנשים, זה כל הסיפור. נרטיבים מהכפר ליפתא" שעשתה לאורה ון ריג' במסגרת לימודיה לתואר שני באוניברסיטת אמסטרדם.
הראיון התקיים במשרד העמותה לשימור אתרי מורשת בישראל, ירושלים, בתאריך 23/6/2013.
תרגום לעברית: איתן ברונשטיין אפריסיו.

זוכרות ברשת