עבד אלחלים אחמד עפיפי
אני זוכר בחורף היו צומחים נרקיסים. אני והאחים שלי ראג'ח ומחמוד היינו קוטפים נרקיסים ומוכרים אותם בחיפה. מכרנו זר נרקיסים בגרוש וחצי. בכסף קנינו ספרים וציוד לבית הספר
11/12/2012
עבד אלחלים עפיפי, פליט מיאג'ור (יליד שנת 1934)

בת'ינה: ספר לי למה המשפחה שלי באה מפלסטין? מה קרה שחיפשו מקלט לירדן?
עבד אלחילם: אנחנו גרנו ביאגור. לידנו היו ארבע מושבות יהודיות. כשהתחילה המלחמה התחילו היהודים לירות עלינו. באותה תקופה החלטנו לישון בלילה מחוץ לכפר ובמשך היום היינו נשארים לכפר. היהודים נכנסו לבלד אלשיח' בלילה והרגו הרבה אנשים שם. אבא שלי פחד על הילדים שלו, במיוחד שהבריטים הרגו שנת 1936 שניים מהאחים שלי, מחמד ועלי, כשהיו בדרכם לעבודה. 

- איפה גרתם לפני 48?
- לפני יאג'ור גרנו בחיפה. בזמן המרד ב- 1936 אחרי שנהרגו שני האחים שלי עברנו לגור ביאג'ור.  גרנו שם עד 1948. ברחנו בהתחלה לכפר מנדא, בין שפאעַמְר [שפרעם] לספוריה [ציפורי] , באזור אלבטוף [נטופה], גרנו בבית אחד החברים של אבא שלי. אחר כך היהודים כבשו את חיפה ואת שפאעַמְר, ואת ספוריה ואלנאסרה [נצרת] הפגיזו ממטוסים. אבא שלי אמר לנו תעזבו הכל ובואו נלך. אנחנו עוזבים. ביקשנו ממנו שנישאר. התחיל לאיים, מי שלא בא אתי אני אירה בו, בואו נלך מכאן. התחלנו ללכת. בדרך אבא קנה אוכל. לאבא היה כסף. מצבו הכלכלי היה טוב מאוד. הלכנו לכפר עראבה [בגליל], אחר כך לכפר אלראמה. בכל כפר שהגענו אליו, אבא היה קונה כבש ושוחט אותו כדי להכין לנו אוכל. בכפר אלראמה היה הרבה עצי זית. ישנו שם לילה אחד והמשכנו לכפר אלבקיעה [פקיעין], גם שם נשארנו יום אחד והמשכנו לכפר דיר אלקאסי [ כפר פלסטיני בגליל העליון עד כיבושו והריסתו בידי ישראל. ב- 1949 נבנה בסמוך לשטחו מושב אלקוש] ואחר כך לכפר אלרמיש [לבנון], משם לכפר בנת ג'ביל כדי שירשמו אותנו בתיקי הפליטים. בבנת ג'ביל הוציאו לנו כרטיסי מזון. נשארנו שם עשרה ימים ואחר כך עברנו לבירות. אחר כך, אבא שלי הזמין רכב ולקח אותנו לכפר הלבנוני ענג'ר, קרוב לגבול לבנון סוריה, גרנו בבית שני חדרים. אני זוכר שאני והאח שלי קנינו קמח, אפינו לחם ואכלנו. אחרי תקופה קצרה, אבא שלי שוב החליט שנזוז, הזמין רכב ולקח אותנו לדמשק. את דמשק גם עזבנו. רכבנו על בהמות עד כפר אלד'ניבה, ליד אלרמת'א בירדן. אבא שלי עשה את כל הסיבוב הזה ובסוף רצה שנבוא לאד'ניבה.

- למה?
- כי באלד'ניבה יש לו חברים. אנשים שעבדו אתו ביאג'ור.  כשהגענו למרכז אלרמת'א אני שמעתי אנשים אומרים לנו שלא נלך לאלד'ניבה כי זה מקום חם מאוד ויהיה קשה לילדים. אבל אבא שלי לא שמע להם והתעקש להגיע לאלד'ניבה. זה היה בחודשי הקיץ 7- 8. היה חם והיה חודש רמדאן. לקחנו מהאדמה בצל ואכלנו עם  כרדוש [לחם שעורה]. 

- במה עבד אבא שלך ביאג'ור עם החברים שלו מאלד'ניבה?
- אבא שלי עבד בבוסתן שלו. גידל מלפפונים, מלוח'יה [חלמית], חצילים, פטרוזיליה, חסה, נענע וקישואים. הייתה לנו ביאג'ור אדמה ששטחה שלושה דונם. אבא שלי חפר בה בור מים. הוא גם היה סוחר בבקר וסוסים. החברים שלו מאלד'ניבה עבדו באדמה של הממשלה [הבריטית], אבל אבא שלי היה גם אחראי על הפועלים העובדים באדמה הזאת. הם שתלו עצי אורן ואשוח בחורשות הכרמל. אני זוכר שמות של אנשים שעבדו שם כמו אבו ערב, עבד אללה אלחג'י, סלימאן אלעלי וע'אזי אלעבדאללה.                 

- גם הנשים עבדו באדמה? 
- הנשים היו לוקחות את הירקות ומוכרות אותן בחיפה. הגברים עבדו בעיקר באדמה. 

- האם היה בית ספר ביאג'ור?
- בית ספר לא היה, אבל היה "חדר". היו שלושה חדרים. היה מורה או שיח' והיינו משלמים לו כל חודש. רק בנים למדו. בנות לא. רק לטפיה, אחיינית שלי, למדה אתנו בחדר והייתה הבת היחידה. 

- מה ואיפה שיחקת אחרי הלימודים?
- אני זוכר בחורף היו צומחים נרקיסים. אני והאחים שלי ראג'ח ומחמוד היינו קוטפים נרקיסים ומוכרים אותם בחיפה. מכרנו זר נרקיסים בגרוש וחצי. בכסף קנינו ספרים וציוד לבית הספר. אמא שלי מכרה ירקות ואבא שלי עבד באדמה. כשהאחים שלי גדלו, אחד מהם עבד בחברת נפט ליד נמל חיפה, מחמוד עבד 6 שנים בתחנת כיבוי אש, וכשרצו לקחת אותו לעבוד בעירק אבא שלו סירב כי הוא פחד עליו. 

- ספר לי החתונות ביאג'ור.
- חתונות? [צוחק]. כל תושבי הכפר היו לוקחים חלק ב[ארגון] החתונה. כל שטח הבסתאנים הוכן ליום החתונה. הנשים אספו עצים לבישול. חלב העזים מכל הכפר ניתן במתנה למשחת החתן. זה היה כמו המתנות שהיום נותנים. היה משורר וזמר וכל הכפר היה רוקד ושר. החגיגות נמשכו שלושה לילות וביום הרביעי החתן והכלה התחתנו. 

- הזכרת שהיו לידכם מושבות של יהודים ליד יאג'ור. איך היו היחסים ביניכם?
- היחסים היו טובים מאוד. הם ביקרו אצלנו ושתו קפה אתנו. כשהבקר לשנו נכנסו לשטח שלהם הם החזירו אותו אלינו עד לבית. עבדנו יחד בייעור ובמפעל המלט. עבדנו יחד במחנות הצבא הבריטי. היהודים הראשונים היו אנשים טובים, היו כמו ערבים, דיברו ערבית, הכינו קפה כמונו. 

- אתה עבדת עם יהודים?
- אני אישית לא. אבל האחים שלי כן. אבל אחר כך באו היהודים הציונים מהולנד ואוסטרליה וגרמניה, הביאו אותם ושיכנו אותם בפלסטין. הבריטים נתנו להם נשק ואלה התחילו לירות עלינו ביאג'ור. אני זוכר פעם, לפני נפילת חיפה, הייתי בעכו, ובאתי לחיפה בסירה. כשהגעתי לתחנה המרכזית בחיפה גיליתי שלא היה לי כסף. פגשתי אישה שאני מכיר ולקחתי ממנה שני גרושים. עליתי לאוטובוס חיפה יאג'ור. כשהתקרבנו ליאג'ור, פתאום היהודים התחילו לירות על האוטובוס. הנהג הגביר מהירות ואף אחד לא נפגע. אחר כך תושבי היישובים היהודים התכנסו והזמינו את מח'תאר יאג'ור ואמרו "אנחנו לא תקפנו אתכם ואתם לא תקפתם אותנו. תישארו כאן. אל תלכו ואנחנו לא נפגע בכם". אבל אבא שלי פחד, בעיקר אחרי שאיבד שני בנים ב – 36, והחליט לצאת מהכפר. באותו לילה שעזבנו היה ירי לכיוון יאג'ור.  

 - איך היו היחסים בין יאג'ור לעיר חיפה?
- רבים מתושבי יאג'ור יש להם קרובי משפחה בחיפה. אנשי יאג'ור נהגו למכור את הסחורה שלהם בחיפה, וגם קנו דברים מחיפה. כל הציוד והדברים לחתונות קנינו מחיפה. 

- כמה זמן לקח המסע שלכם מפלסטין לירדן?
- כמעט חודש.

- אתה היית צעיר. היה לך קשה במיוחד?
- אני החזקתי את סאמי, בן אחי עבד אלכּרים. לאחי מחמוד היו שלושה ילדים, ריא, זידאן ותופיק. אבא שלי החזיק את הבת ריא, אחי עבד אלרחים החזיק את זידאן, ואשת אחי החזיקה את בנה הקטן תופיק. כשהגענו לאלד'ניבה נפטר הילד תופיק בגלל מחלה. 

- באיזה מצב הגעתם לירדן?
- כשהגענו קנינו בגדים, וגם האונר"א חילקה לנו שמיכות.  

- האם אתם שמרתם על המפתח של הבית או מסמכים כלשהם?
- אנחנו מעולם לא נעלנו את דלת הבית שלנו (צוחק). אבא שלי הביא אתו מסמכי טאבו של האדמה שלנו ביאג'ור. הם שמורים אצלנו עד היום. 

- אתה חושב שאם הייתם נשארים בפלסטין, היום היינו חלק מערביי 48?
- בטוח. כמו הדוד שלי חסין יוסף, הוא מיאג'ור, נשאר באלנאסרה [נצרת] עם חמשת ילדיו. 

- אתה רוצה לשוב לחיפה?
-  אני לא אוכל לחזור. מה אני אעשה עם הילדים שלי שהם כאן? אבל אני ביקרתי בחיפה, עם אשתי חלוֶה בשנה שעברה. היא ביקשה לראות את משפחתה באם אלפחם וזלפה לפני שתמות. עשינו ויזה בשגרירות הישראלית ונסענו לארץ ל- 15 יום. ביקרתי באם אלפחם וזלפה ואחר כך נסעתי לירושלים כדי להתפלל. אחר כך נסעתי לחיפה ויאג'ור. המושבות שהיו בזמן פלסטין עדיין קיימות. הכביש הראשי השתנה. פתחו כביש ליד הבסתאן של האח שלי. מצאתי את הגנרטור. הבסתאנים מכוסים עשבים. את בלד אלשיח' לא זיהיתי, הכל בניינים ענקיים. מיאג'ור לקחו אפילו את האבנים של הבתים. שטח הכפר ריק.    



مقبرة الياجور / בית עלמין של יאג'ור



مقبرة الياجور / בית קברות כפר יאג'ור



زيتون الياجور / עצי זית ביאג'ור



قرية الياجور / כפר יאג'ור



ياجور / יאג'ור



انقاض احد البيوت في قرية الياجور / שרידי בתים ביאג'ור



الياجور / יאג'ור



اثار منزل في الياجور / הריסות בית ביאג'ור



ياجور / יאג'ור



غرفة مضخة الماء في ياجور / חדר הגנראטור בכפר יאג'ור



ياجور / יאג'ור



طريق العودة إلى ياجور / דרך השיבה ליאג'ור



باص كيبوتس ياجور - نيشر - حيفا / קו קיבוץ יאג'ור - נשר - חיפה

עבד אלחלים אחמד עפיפי \\ ירדן (1934)
מראיינת: בת'ינה עפיפי \\ירדן
מקום: כפר אלד'ניבה, מחוז אלרמת'א, ירדן.
תאריך: 11.12.2012
תמלול ועריכה: רנין ג'ריס

זוכרות ברשת