חסן מוסא קֻסֵיני
18/06/2012
חסן מוסא קוסייני (1944) - סיור זוכרות בכפר אלטירה (חיפה)


" משפחת קסיני היא חלק ממשפחת אלבאש. אני נולדתי ב 22/10/1944. כשהתחילה הנכּבה הייתי בן שלוש וחצי בערך. הצבא הירדני, של המלך עבדאללה בא כדי לפנות אותנו מהכפר. אספו אותנו באזור באב אלנהר ליד כֻפְר סְמֵיר. הפינוי הזה הובן כהצלה ושמירה על חיינו. אולי בגלל זה קראו להם צבא ההצלה. בהתחלה הם פינו בעיקר נשים וילדים. אמרו לאנשים שבעוד שבועיים תחזרו לכפר. לאבא שלי היו חברים מעספיא. אחד מהם מסעד אלחמדאן, היה לא אוטובוס. הוא הגיע עם קבוצת אנשים מעספיא כדי לשכנע אותנו לא לנסוע לירדן וכי הם רוצים לארח אותנו בעספיא. אבא שלי הסכים. הסיעו אותו באוטובוס של מסעד אלחמדאן, אירחו אותנו בבתים שלהם, התייחסו אלינו מצוין. גרנו אצלם ארבע שנים. כל התקופה הזאת גרנו בבתים שלהם. כל המשפחה, אני, ההורים, האחים, אחיותיי ובעליהן. המדינה רשמה אותנו כאזרחים בעספיא. בשנת 1952 אבא שלי החליט לחזור לאלטירה, כפרנו.כל המשפחה עברה לאלטירה, חוץ ממני, הייתי בן שבע בערך, ואחי בן השמונה. נשארנו בעספיא בגלל בית הספר. שלא נפסיד את שנת הלימודים. אבא שלי והמשפחה מצאו את הבית שלנו עומד ריק. כל הבתים כמעט היו ריקים. גרו בבית ואיש לא שאל אותם מה הם עושים. עוד כ-10 משפחות חזרו לגור באלטירה. משפחת אלבאש, עבאס, אלקזלי ואבו זיד. אלה רוב המשפחות שנשארו בתחום מדינת ישראל. משפחה אחת בטמרה, מחמולת אלבאש, ומשפחת בהלול בעכו, משפחת אבו עיד ומשפחת ע'נאם לא חזרו לכפר. כל המשפחות שחזרו גרו בצריפים. רק המשפחה שלי מצאה את הבית, כי הוא היה בקצה הכפר. היהודים לא הגיעו אליו. המשפחות האחרות נאלצו לגור בצריפים כי היהודים תפסו את הבתים שלהם וגרו בהם. בתחילת שנות ה-50 התחילו היהודים להיכנס לבתים של פליטי אלטירה. בשנות השבעים, היהודים התחילו לבנות בניינים חדשים, אז הם הרסו את הבתים שלנו ובנו בניינים. אני ראיתי איך היו הורסים את הבתים של הכפר. אחותי, הייתה נשואה ובינתיים גרה בבית אתנו, ראתה שהבית שלה התפנה מהמשפחה היהודית שעברה לגור בבניין חדש, אז היא עברה לגור בו. הצליחה להישאר בביתה כחודשיים עד שהשלטונות פינו אותה והרסו את הבית. היהודים החליטו ועשו מה שרצו ואף אחד לא העז להתנגד. עם השנים השלטונות דחפה את שאר המשפחות הערביות לפנות את הצריפים ולעבור למקום אחר. הם הציו פיצוי כלשהו תמורת הפינוי. כך רוקן הכפר עוד פעם מתושביו הערבים וגם מהבתים שנהרסו, כמעט כולם, על ידי השלטונות הישראלים. אבא שלי נשאר בבית עד 1975. בינתיים הוא הזדקן וחלה, אנחנו הבנים והבנות לא גרנו איתו. אני עברתי לגור בחיפה ב 1964 ובשנת 67 התחתנתי. המגורים האלטירה היו קשים. אין חשמל ואין מים בבית. ובצריפים היה עוד יותר קשה. החלטתי לגור בחיפה. אז אבא שלי עבר לגור אתי. כל המשפחות הערביות עזבו את אלטירה חוץ ממשפחת מחמוד קאסם אלבאש. הם סירבו לעזוב את טירת כרמל. הם פינו אותם כבר ב- 65 אבל התעקשו שימצאו להם מקום בטירת כרמל. אכן, נתנו להם חלקת אדמה במקום אחר בעיר, וכך נשארו.
היהודים לקחו את בית הספר שלנו, משתמשים בו גם כבית ספר. אני למדתי, אחרי הקמת המדינה, בבית הספר שלנו, אחרי שהפך לבית ספר יהודי, כמעט ששה חודשים. הייתי בן שבע שמונה. אני זוכר שמנהל בית הספר, שמו עזרא לניאדו, יהודי עיראקי, שידע ערבית מצוין, ראה אותי מסתובב ברחובות, אחז בידי ולקח אותי לבית הספר, הודיע לי שאני הולך ללמוד בבית הספר, לקח אתי לכיתה והודיע לתמידים שיש להם תלמיד חדש בכיתה. לניאדו נהיה יותר מאוחר ראש העיר של טירת כרמל והיינו ביחסים טובים אתו עד שנפטר.  
כל הידע שיש לי על הכפר קיבלתי מההורים שלי ומהספרים. כל החיים שלי נמשכתי לכפר, להיסטוריה שלו ולחיים בו. למרות שלא הייתה מודעות גבוהה לעניינים האלה כמו היום. אני מכיר את כל המשפחות של הכפר ואת הסיפורים שלהן. כיום יש בתוך מדינת ישראל כ- 700 אנשים פליטים מאלטירה. רובם גרים בחיפה, והשאר בעכו, טמרה, עספיא ואלפרידיס. כיום אני גם משתמש באנטרנט ופייס בוק כדי לשמור על קשר עם פליטי הכפר בחו"ל וכדי לתעד את ההיסטוריה של הכפר. אני ועוד כמה אנשים עוקבים אחרי מצב בית הקברות המרכזי של הכפר, היחיד שנשאר מתוך כמה בתי קברות, כדי שלא ייהרס. אנחנו תובעים לגדר את בית הקברות ולשמר אותו.
-    איך אתה רואה את השיבה?
-    שיבה היא דבר שחייב להתממש. זאת זכות שלי על הבית, על האדמה והרכוש. מי שגורש ממולדתו, זכותו לשוב. אם יתאפשר לי לשוב היום, אעשה זאת. בשיבה יש עשיית צדק, וצדק יש לעשות.
-    מה עם היהודים שכבר גרים באלטירה.
-    הם יכולים להישאר כשכנים שלי ואני שלהם, אפשר לחיות ביחד. הרכוש והאדמות שלקחו ניתן לפצות עליהם. אני לא רוצה לראות אף אדם ואף משפחה מפונה מהבית שלה.     
 



חסן קוסייני / حسن قصيني



جولة في طيرة حيفا / סיור בכפר אלטירה (חיפה)



حسن قصيني وأم حسين / חסן קוסייני ואם חוסין



مدرسة الطيرة / בית הספר של כפר אלטירה



مدرسة الطيرة / בית ספר אלטירה (1965)



بيت مختار الطيرة / בית המוח'תאר



ما تبقى من بيوت الطيرة / מה שנשאר מבתי אלטירה



جولة في طيرة حيفا / סיור בכפר אלטירה (חיפה)

ראיין: עמר אלע'בארי

18/6/2012

זוכרות ברשת