אורי דייויס
לגדול בצילו של מסגד חרם סיידנא עלי
01/11/2005
סיור לסידנא עלי (2005)

כפר שמריהו הוקם על ידי חברת "רסקו" בשנת 1937 על משבצת קרקע פרטית בגודל של כ 800 דונם (עליה נתווספה בשנת 1939 משבצת של כ 370 דונם), שנרכשה מבעליה/בעליהם בעסקת/ות נדל"ן בכפוף לחקיקה המנדטורית הרלוונטית. בעקבות מלחמת 49-1948 הוכפל שטח השיפוט של המועצה המקומית כפר שמריהו לכדי 2,500 דונם. האדמות שהתווספו לשטח השיפוט של המועצה המקומית כפר שמריהו, כמו גם למושב רישפון ולשכונות נוף ים והרצליה פיתוח,הינן אדמות התושבים הערבים של הכפר השכן חרם סיידנא עלי, שהם כיום חלקם פליטים "נוכחים-נפקדים" בתוך גבולות שביתת הנשק ("הקו הירוק"), אזרחי מדינת ישראל בכפר מוקייבילה, וחלקם פליטים משוללי אזרחות(stateless) מחוץ לגבולות "הקו הירוק", במחנה הפליטים בלאטה, נבלוס, בין השאר. חוק נכסי נפקדים משנת 1950 איננו מבחין בין אלה ואלה. חוק נלוז זה, אשר איננו עומד משום בחינה במבחן ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם והחוק הבינלאומי, שולל בשרירותיות את זכויותיהם הקנייניות ברכוש הדלא ניידי (כגון בתים ואדמות) וברכוש הניידי (כגון מניות, כספות וחשבונות בבנק) גם של אלה וגם של אלה.

הנרטיב עליו הייתי אמון כילד וכנער בכפר שמריהו מדווח על הפצרותיהם של תושבי הכפר היהודים בשכניהם הערבים של חרם סיידנא עלי להישאר ולא לעזוב את מקום מגוריהם או לחילופין מספר כי תושבי חרם סיידנא עלי עזבו את כפרם כאשר רוחות המלחמה החלו פוקדות את הארץ, וזאת משום שהם נצטוו על ידי מנהיגיהם לפנות את כפרם עד יעבור זעם. אפילו נניח שנרטיב זה מדויק, אין בעזיבת מקום מגורים, מרצון או שלא מרצון בעת מלחמה, משום עילה לשלילת זכויות קנייניות. זכויותיהם הקנייניות של תושבי תל אביב אשר עזבו את מקום מגוריהם בימי מלחמת המפרץ הראשונה (1991) מתוך חרדה לגורל משפחותיהם על אף הפצרותיו, מחאותיו וניבולי הפה של ראש עיריית תל אביב דאז, האלוף במילואים שלמה להט, לא נשללו מהם עקב עזיבתם מרצון או שלא מרצון בעת מלחמה, ולא הוקנו לשכניהם אשר נשארו ולא עזבו את מקום מגוריהם בתל אביב בעת מלחמה. ככלות הכל, אלה שעזבו את מקומות מגוריהם בתל אביב בעת מלחמה היו "יהודים", ו"מדינה יהודית" אמורה, כביכול, להגן על זכויותיהם הקנייניות של מי שנחשב "יהודי". לא כן בחרם סיידנא עלי ושכניהם בכפר שמריהו. מתושבי סיידנא עלי אשר עזבו את מקום מגוריהם בימי מלחמת 49-1948 מתוך חרדה לגורל משפחותיהם כן נשללו זכויותיהם הקנייניות, שכן ב"מדינה יהודית" זכויותיו הקנייניות של "לא-יהודי", קל וחומר ערבי, אינן נחשבות, וניתן להקנות אותן כולן או חלקן לשכנים שנשארו במקום מגוריהם – בתנאי שהם "יהודים".

הבית בו עברו עלי שנות ילדותי ובחרותי נבנה על ידי הורי בתחילת שנות ה 40 על קרקע פרטית ברחוב השדות מס' 34. בתים שהוקמו רחוק יותר בהמשך הרחוב נבנו על קרקע בבעלות רשות הפיתוח, היינו קרקע פליטי חרם סיידנא עלי שנוכסה מתוף חוק נכסי נפקדים משנת 1950 על ידי האפיטרופוס לנכסי נפקדים והועברה לבעלות רשות הפיתוח.

חוקי המקרקעין של ה"מדינה היהודית" מאפשרים לכל אחד ממשפחת דייויס ומרבית המשפחות בכפר שמריהו לנכס בפועל או בפוטנציה מאות אלפי דולרים אמריקאים עקב הנסיקה המטאורית של מחירי הנדל"ן במקום – אך רק משום שהם נחשבים "יהודים" – אך לא לבני משפחת אבו עובאיה או מנסור מחרם סיידנא עלי, וזאת אך ורק משום שהם ערבים.

כל שנות ילדותי ובחרותי עברו עלי בכפר שמריהו. בתי הכפר השכן, חרם סיידנא עלי אשר בשנת 1948 מנה כ 520 תושבים (כיום בתחום שיפוטה של עיריית הרצליה), נהרסו בהדרגה על ידי השלטונות ועל חורבותיהם הוקמה מעברת סיידנא עלי עבור מהגרים יהודים חדשים, מרביתם מארצות ערב. המסגד המפואר אשר במרכזו קברו (מקאם) של הקדוש המוסלמי עלי אבן עליים, צאצא של הח'ליפה השני עמר אבן ח'טאב, ואשר על שמו נקרא המקום, נסגר על מנעול ובריח, ובית הקברות המוסלמי שלצידו נותר פרוץ.

חוף הים של שנות ילדותי ובחרותי היה חוף הים של חרם סיידנא עלי. החוף נפרש למרגלות מצוק הכורכר ומעליו נשא המסגד בכל תפארתו. את הנשיקות הראשונות של אהבת נעורי, רחל קוטנר זכרונה לברכה, הענקתי לאהובתי במחבוא הנקיקים העמוקים, הצרים, המעוקלים אשר נכרו במצוק הכורכר על ידי הזרמים של גשמי החורף לאורך השנים, חוסים בצילם של קירות הכורכר הגבוהים והמחורצים.

לאורך כל שנות ילדותי ובחרותי המסגד הדומם היה נוכח (לימים, בין השאר בלחצה המתמשך של האגודה לשיקום מקאם עלי אבן עליים נפתח המסגד ושוקם). עם חלוף השנים נסוגו שרידי בתי הכפר ההרוס אט אט ופינו מקומם לדרכי גישה ומגרשי חניה לרווחת קהל הנופשים בחוף; המצבות בבית הקברות הפרוץ לצידו של המסגד הלכו והתפוררו קיץ אחר קיץ לנוכח עינינו ממש, ועצמות המתים הקבורים במקום נחשפו לשמש ולרוח וחוללו בשוויון נפש בדריסות רגלי הקהל שבא להינפש במקום; שהרי רק בתי קברות של יהודים אסור לחלל. בתי קברות של ערבים (כגון בית הקברות המוסלמי של חרם סיידנא עלי; בית הקברות המוסלמי של עבד אל-נבי בתל אביב שעל חורבותיו נבנה מלון הילטון וניטע "פרק העצמאות"; בית הקברות המוסלמי של ממילא בירושלים שעל חורבותיו נמנה מלון פלאזה וניטע גם כן "גן העצמאות" ועוד, ועוד, ועוד), מן הסתם, מותר לחלל. בית הקברות של חרם סיידנא עלי נותר מחולל עד היום. עירית הרצליה ומוסדות השלטון הנוגעים בדבר מסרבים לגדרו ולשקמו.

וכל אותם שנים טחו עיני ועיני חברי מלראות את האסון הפלסטיני ומלהבין את גודל האסון האנושי, אסון הנכבה, המסומן על ידי המסגד, בית הקברות המחולל וחורבות הכפר חרם סיידנא עלי – אותו אסון המלווה כצל את הפאר, הנינוחות, השלווה והעושר של כפר שמריהו, מושב רשפון, נוף ים והרצליה-פיתוח. העדות לנכבה נכחה בפנינו שעה-שעה, יום-יום, שבוע-שבוע, חודש-חודש, שנה-שנה – אך נעלמה מתודעתנו, בני המקום, צאצאי המתיישבים הקולוניאלים, או לפחות מתודעת מרביתנו, וזאת עקב החינוך והחיברות שהוטמע בנו החל מגן הילדים ואילך כאילו סדרו של עולם הוא כי אם שני צדדים מסוכסכים וצד אחד מפציר בצד השני שלא לעזוב את מקום מגוריו והצד השני לא נענה להפצרות – זכותו של הצד המפציר לנכס את זכויותיו הקנייניות של הצד המסרב ולהפוך עם חלוף השנים בפוטנציה או בפועל לחצי מליונר, מליונר או מולטי מליונר נדל"ני, כל עוד הצד השני הוא "לא-יהודי", כמובן, קל וחומר ערבי.

הסיבה העיקרית לכך שנמנע מתושבי חרם סיידנא עלי וצאצאיהם לזכות בעושר נדל"ני כגון זה משפחת דייויס ושל מרבית המשפחות בכפר שמריהו ולחדש את מגוריהם כשכנינו בכפר שמריהו, רישפון, נוף ים והרצליה-פיתוח היא חקיקת האפרטהייד של מדינת ישראל שעיקרה חוק נכסי נפקדים של 1950; חוק מעמד ההסתדרות הציונית העולמית/הסוכנות היהודית לארץ ישראל של 1952; חוק הקרן הקיימת לישראל של 1953; האמנה בין ממשלת ישראל לבין ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית לארץ ישראל של 1954; חוק יסוד מקרקעי ישראל, חוק מקרקעי ישראל וחוק מנהל מקרקעי ישראל של 1960; והאמנה בין ממשלת ישראל לבין הקרן הקיימת לישראל של 1961.

חוקים אלה יש לסלק מספר החוקים של מדינת ישראל הציונית כפי שסולקו חוקים דומים מספר החוקים של רפובליקת האפרטהייד של דרום אפריקה, וזאת למען שתהפוך מדינת ישראל ממדינת אפרטהייד למדינה דמוקרטית, כפי שהרפובליקה של דרום אפריקה הפכה ממדינת אפרטהייד למדינה בעלת חוקה דמוקרטית.



Sidna Ali AlHaram Tour 2005 (24)



Sidna Ali AlHaram Tour 2005 (10)



Sidna Ali AlHaram Tour 2005 (17)



Sidna Ali AlHaram Tour 2005 (5)



Sidna Ali AlHaram Tour 2005 (2)



Sidna Ali AlHaram Tour 2005 (21)

זוכרות ברשת