ג'ודי בן-עת: אני, בית העמק, וכּויכּאת
15/07/2008
ג'ודי בן-עת בסיור זוכרות לכפר אלכויכאת, 6.9.2008

הגעתי לבית העמק בשנת 1973 עם משפחתי: האיש שלי ושלושת ילדי.  למדתי על קורות בית העמק דרך הסיפורים שסופרו ע"י החברים שהגיעו לבית העמק עם הקמתו ב 4 לינואר 1949.  על המשך התפתחות בית העמק למדתי מהחברים שהגיעו לכאן במשך השנים בין 1949 ו1973.   

על כפר כּויכּאת למדתי רק שנים רבות לאחר מכן.  אינני זוכרת איך זה התחיל. בין היתר, שמעתי את דב ירמיה מספר לילדי בית הספר, ביניהם הילדים שלי, איך הוא הוביל את המתקפה על כּויכּאת בסתיו 1948.  אחר כך נודע לי שהמבנה ליד בריכת הקיבוץ היה הבית ספר של ילדי כּויכּאת.  כך אמר לנו אבו פריד שעבד בבית העמק כחצרן, שבעצמו נולד כּויכּאת. ב-1948 הוא עזב עם משפחתו לכפר אבו סנאן, שם הוא גדל והקים משפחה.  את משפחתו פגשתי דרך ביתו הבכורה שעבדה איתי במתנ"ס אבו סנאן. היא היתה מדריכת ילדים ואני תרפיסטית בתנועה.

משנות השמונים פגשתי פליטים מלבנון שבאו לראות את כפרם כּויכּאת.  בירכתי אותם בשלום והרגשתי את כאבם.

עם השנים בית העמק גדל והתפתח.  בתים חדשים נבנו גם באזור שבו היה הכפר עצמו, ושם גם ביתי הנוכחי. לעמת זאת, האזור של לב הכפר העתיק, המקורי, נשאר שומם וריק ממבנים.

הקיבוץ נבנה והתפתח באזור שהיו בו מטעי זיתים וכמה מבנים של הכפר. המבנים נשמרו ונעשה בהם שימושים לצרכי הקהילה ולא לשימוש פרטי.



الكويكات / כויכאת (1949)



جولة الى الكويكات / סיור לכפר אלכויכאת



مدخل قرية الكويكات / כניסה לכֻּויכַּאת



ما تبقى من بيوت القرية / מה שנשאר מבתי הכפר



زيتون الكويكات / עצי הזית של כפר כֻּויכַּאת



زيتون الكويكات / עצי הזית של כפר כֻּויכַּאת

ג'ודי בן-עת: חברת קיבוץ בית העמק 

זוכרות ברשת