חסן אלעג'ו (אבו סלים)
13/02/2005
ח'אן אלחלו בעיר לוד

אני ראיתי במו עיני גופות אנשים נפוחות ברחוב, בזמן שהסתובבנו לחפש אוכל בבתים שהאנשים הגרו מהם, ראינו בתוך הבתים זקנים נפוחים ומתים .. אחי אבו סעיד בעט בטעות בבטן של מישהו, בזמן חיפוש האוכל,  והבטן התפקעה.. נפוחה ומתפקעת..וגם בביר אלזיבק בדרך הביתה ראינו הרבה גופות.

בתקופה זו, הלכנו אל משפחת עג'וה בקצה לוד.. נשארנו שם בכרמים במשך חודש כמעט... בלי עבודה, ללא קמח או חיטה, בלי כלום.. עברנו בבתים שתושביהם נעקרו, חיפשנו אוכל  קטפנו ירקות שבעליהם עזבו אותם. באחד הימים הגיע פטרול של חיילים.. אמא שלי חיבקה אותנו, בא יהודי אחד ואמר שהוא רוצה לירות בנו.. אמר לו הקצין , אל תירה בהם אני מכיר את אבו אלעבד. ואמר לאבו אלעבד.. תשמע, אסור לכם להשאר כאן.. אם יבוא פטרול אחר ירו בכם.. אמר לו אבו אלעבד אנחנו רוצים לחזור לעיר שלנו לוד. אמר לו לא , בלוד יש  קרב.. טבח גדול במסגד והצבא שם, אם תלך לשם ירו בכם, תלכו לרמלה.. תתכוננו, מחר בבוקר אבוא לכאן עם יחידת צבא כדי לקחת אתכם לרמלה.. למחרת בבוקר הגיע הצבא. הלכנו לרמלה ונשארנו ברחבת המנזר שם.. אחרי כמה ימים חזרנו.. התחילו לחלק לנו דירות ולהקיף אותנו בגדרות.. ממשל צבאי.. אין יוצא ואין בא.. מצאנו דירה רחבה ישבנו בה.

אחרי זמן מה התחילו להודיע ברמקולים, שכל התושבים צריכים לרדת לרחבה מסויימת בצוו מבית המשפט.. התאספנו וישבנו שם כדי שיתנו לנו תעודות זהות.. ישבנו מהבוקר עד הערב. מזג האוויר היה חם וקיצי.. ישבנו... מי שצמא ורוצה לשתות, מסכן, אין לו מים.. מי שרוצה לאכול אין אוכל.. יושבים כל היום.. אחרי הצהרים הגיעו חיילים יהודים והתחילו לרשום, אתה הבן של מי ובן כמה אתה.. ואמרו שמי שרוצה לעבד את האדמה שימצא לו חלקת אדמה ויעבד אותה. האדמה לא שלנו אבל הממשלה נתנה לכל אחד כמה דונמים כדי שיעבד אותה.. המושל הצבאי נתן לנו אישור כדי לעבד ולזרוע .. משרדי הממשל הצבאי נמצאו במקום בו היה בנק דיסקונט שנסגר והפך למסעדה... אחי אבו אבראהים היה הולך לשם בכל יום ששי לחדש את האישור כדי שנוכל לצאת לעבד את האדמה בין השעות שבע בבוקר עד שש בערב, אחרי שש אסור היה לצאת מהבית.. מי שראו אותו אחרי שעה שש בחוץ היו יורים בו או מכניסים אותו לכלא.



جولة في اللد / סיור בעיר לוד (אלְלִד)



مسجد دهمش في اللد / מסגד דהמש בלוד



مسجد دهمش / מסגד דהמש

זוכרות ברשת