מחמוד אבו-סנינה
20/03/2004
מחמוד אבו סנינה

"היו יחסים טובים עם כל היהודים. אין הבדל, ישָנו אצלם והם אצלנו. היינו יותר מאחים. אני הייתי בן שבע עשרה ב-48. הסינמה סיטי היה גבעת כורכר, והבית שלנו היה על הגבעה. התחילו לקחת את הכורכר עד שנות השישים עד גבול הבית. אז באו עם טרקטור גדול והרסו את הבית. כל האבנים של הבית בחוף הים. היה 500 מטר בנוי. לקחו את הכורכר מתחת לבית. כשהייתי צעיר הייתי הולך לקולנוע בת"א. גם בהרצליה היה קולנוע, והייתי הולך עם החברים היהודים. היהודים היו מדברים איתנו ערבית, כולם ידעו מצוין ערבית. הם היו צברים, ממוצא גרמני, פולני ועוד. אבא שלי היה אומר לי "רוח לעמַכּ מוסא, רוח לאבו דאוד"- דיברו עליהם כמו על דודים שלנו. היו יהודים שקנו אדמות מאיתנו וחיו באיג'ליל. המשטרה של הרצליה היה הגבול של איג'ליל. היו לוקחים עם גמלים חול מהים והיו מוכרים ברמת השרון לצורך בניה. לכל אחד כאן היו כחמישים גמלים... בבית כאן, שנשאר מאז, חיים ערבים מהגליל."

...מאז 1967 זו הפעם השנייה שאני בא לכאן לבקר. למה לבוא? שיכאב הלב ואקבל התקף? הבית שלי, היה מישהו שנכנס לגור בו. אמרתי להם, "לכם מותר לגור בבית שלי ואני אלך קיבינימט? למה?" והוא היה חבר טוב שלי מהגליל, מערב על-הייב. לו מותר לבוא משם לגור בבית שלי ולי אסור לדרוך פה? ואני אזרח ישראל עם תעודת זהות ישראלית. בגלל זה אני לא רוצה לראות בכלל. פעם ביקשתי ממנו להיכנס הבית. הראיתי לו איפה כל חדר ומה יש בבית. הראיתי לו תעודת זהות, שאני אבו סנינה והייתה בבית אבן שהיה כתוב עליה שם המשפחה מהבית, "אבו סנינה"."




Ijlil Tour 2004 (15)



Ijlil Tour 2004 (14)



Ijlil Tour 2004 (13)



Ijlil Tour 2004 (9)

זוכרות ברשת