נכבשו הכפרים מלחה ושפרעם
עיתון הארץ, 15 ביולי 1948, עמוד ראשי
15/07/1948
אלמאלחה בשנת 1949 \ אתר פלסטיין ריממבר

* נהרגו למעלה מ-120 ערבים בסג'רה. מטוסינו הפציצו 2 מ-3 ערי "המשולש"
* כיבושה של מלחה, מדרום לירושלים, וכיתור עין כרם שיפר במידה ניכרת את המצב בחזית ירושלים.
* בפרברים הדרומיים של העיר הותקפו ריכוזי האויב באש תותחים והערבים החלו נוטשים כפריהם בסביבה זו. [...]

-----------------------

הכפר הערבי מלחה (אל מליחה) ושני משלטים לידו נכבשו אור ליום ד' ע"י כוחות צבא ההגנה לישראל ויחידת אצ"ל. בסיום השלב הראשון של הפעולה שהחלה 10 דקות אחרי חצות, עזבו כוחות האויב את הכפר כחצי שעה לפני זריחת החמה, ונסוגו אל ההרים הסמוכים, כשאש מרגמותינו הודפת אותם.

מכונות היריה עוד תקתקו ופגזי התותחים שרקו מדי פעם מעל לראש בשעה שהבוקר האיר ומתוך האפלולית התגלו אחד אחד בתי הכפר הכבוש. סימני הפגיעה של הרעשותינו – קירות מדובללים, גגות פרוצים ועמדות ביטון סדוקות – נראים מכל עבר. אכן, מבצע זה הוא הפעולה הקרבית הראשונה שהוצאה לפועל תוך תאום מלא בין הכוחות השונים. מתוך שלושת הראשים, שעלו על הכפר – היה המרכז של אנשי אצ"ל ושנים של חילי צבא ההגנה, שהבטיחו את האגפים ממזרח וממערב והצטרפו אל מערכת הכיבוש.

עוד בתחילת הלילה הורעשה עין-כרם בתותחים, ואש מכונות יריה ניתכה על עמדות הלגיון ממשלטינו. סמוך לחצות נפתחה אש על בית-צפפה, הנמצא מזרחית למלחה, ואותה שעה החלו הכוחות היהודיים להתקדם אל הוואדי המפריד בין העמדות היהודיות הקיצוניות ביותר בדרום מערב ירושלים ובין הכפר מלחה.

התקפת-הפתעה
הפעם היתה זו התקפת הפתעה: אל הכפר עצמו לא הופנתה כלל אש. הירח עוד היה בפאתי מערב עת החלו בחורינו להתקדם לעבר מלחמה. עם שקיעת הירח הגיעו שלושת הראשים אל מקומות הערכותם: הטור המערבי התעתד לעלות על משלט, החולש על הדרך לעין-כרם, כדי למנוע החשת עזרה לכפר הנתקף. הטור המזרחי התקדם אל שלוחת הכפר הנמצאת בתוך הואדי, ואשר בית-הספר שבינה ובין מרכז הכפר מהווה בסיס חזק. על הטור האמצעי הוטל לפרוץ דרומה אל לב הכפר ולחבר שם עם הטור שיגיע ממזרח, לאחר כיבוש בית-הספר, בהתקפה משותפת על איזור המסגד המוקף ארבעה בנינים שבוצרו בטון – ומשם לעלות דרומה, על משלט אראס, החולש על כל הסביבה. האויב הרגיש במשהו העומד להתרחש. הוא לא ידע בדיוק אנה יוטלו כוחות ישראל. הוא לא ידע בדיוק מה תכנית מפקדת צבא ההגנה. היה ברור, כי בחזית הדרום תבוא פעולה – אך חזית הדרום מתחילה בעין-כרם, עוברת על פני מלחה ובית-צפפה עד מינזר מר-אליאס, סור בהר וסילוואן. בכל אחד מן המקומות הללו היו סימנים למשהו העלול להתרחש.

הרעשת מרגמות ותותחים
בטרם באה הסתערות הכוחות על מלחה, החלו המרגמות להרעיש את בית-צפפה, בעוד שהתותחים פתחו בהפגזת מר אליאס ועמדות התותחים הערביים בסמוך לטנטורה, הקרובה אליו ממערב. סמוך ל-2.30, כשנפתחה ההסתערות, לא היה עדיין האויב בטוח אם אמנם כאן תערך המערכה הממשית. משך שעתיים וחצי התנגדו הערבים במדה מסוימת, לעתים היתה זו התנגדות קשה, ביחוד בסביבות בית הספר והמסגד קימו הערבים (רובם עבר-ירדנים מתנדבים) התמודדות רצינית. מרגמות רעמו ומכונות טרטרו לסרוגין, אש תת-מקלעים ורובים נתמזגה עם הדי רעם התותחים – שלנו וגם של האויב. הוא ניסה לפגוע במשלט, שעל אם הדרך הידוע בשם מיס-קרי, כקילומטר אחד דרומית עין-כרם. על פסגת הר עגולה עמד משורין של הלגיון הערבי וניסה לעכב את כיבוש המשלט, שהוטל על הטור המערבי, ובכך ביקש לקיים את דרך העזרה למלחה.

שלוש שעות
ערביי בית-צפפה לא חשבו כלל על הושטת עזרה, משום שגם עליהם ניתכה אש שאיימה מדי רגע לפנות דרך להתקפת רגלים מהירה. תותחים עברים תקפו את תותחי המצרים בטנטורה ומרגמות ישראל תקפו מדי פעם את המשורין. שלוש שעות נמשך כיבוש הכפר ומשלטיו החיוניים. הכיבוש היה יכול להיות מושלם במחצית הזמן אילמלא הרצון להמנע מקרבנות שאינם הכרחיים. רק סמוך לשעה חמש החל המרוץ עם כוכב השחר שעלה כבר במזרח. הכרח לסיים את הכיבוש עד אור היום, להתבצר ולהחפר בכפר ולהיות נכונים להתקפת נגד: אז נפצע עוד מ"מ אחד, בחור שני נפצע קל.

כיבוש מלחה משלים את ניתוקה של עין כרם ומקדם את שלוחות צבא ההגנה בדרום מערב ירושלים. עשינו צעד אחד נוסף לשחרורה של ירושלים מהפגזות עוורות.

זוכרות ברשת