בקיבוצים מוחקים את זכר הכפרים הערביים
מאת: ואהיב חאג'
31/03/2011

בשבועות האחרונים התפרסמו בעיתון "ידיעות הקיבוץ" רשימות שמחזירות אל השיח הציבורי והמוסרי נושא חשוב וכואב: המחיקה וההשכחה של זכר החברה הפלסטינית בארץ. גם אני, כערבי ישראלי ופלסטינאי גאה, מבקש להוסיף את קולי לוויכוח המתפתח.

מנגנונים ומוסדות רבים מנהלים מעשי מחיקה של 418 כפרים שנהרסו ורוקנו מתושביהם, ומבקשים להשכיח את זכר החברה הפלסטינית אשר חיה בחבלי ארץ שונים עד שנת 1948 - באמצעות מחיקת שמות הכפרים משלטים, מעלוני מידע ומפרסומים שונים.

ברצוני לציין לשבח את הפעילות הענפה של עמותת "זוכרות", שמטרתה השבת הכפרים המרוקנים מיושביהם לתודעה ולשיח הציבורי. לאחרונה, מחד, הוציא שר החינוך גדעון סער "פסק הלכה" לביקורים במערת המכפלה, ומאידך הוא מפתח דור צעיר שגדל על בורות ואי-ידיעה היסטורית של הנכבה.

אני לא רואה, בניגוד לטענות הימין והמתנחלים, דמיון בין הקיבוצים להתנחלויות שהוקמו לאחר 1967 בגדה המערבית וברצועת עזה. אני חש תיעוב ושנאה כלפי המתנחלים, שמגוריהם באותם מקומות מהווים עבירה על החוק הבינלאומי, היות שהאדמות עליהן הוקם ביתם נגזלו במרמה ובאלימות.

התנועה הקיבוצית מתבקשת שלא להתכחש למחיר ששילמו התושבים הפלסטינים ב-48'. לא הייתי רוצה שאיש יתכחש לכפרים שנמחקו, לבתים שנהרסו ולמשפחות שנקרעו והופרדו (ביניהן גם משפחתי). על התנועה להשמיע את קולה ברמה כנגד כל מי שמנסה לטשטש את הזיכרון הלאומי שלנו.

בצד ההשכחה והמחיקה אזכיר, בנימה אוהדת, את סירוב קיבוץ כברי לייהד את שמו, ואת עלוני קיבוץ סאסא בהם ביטאו חברים אחדים תחושת אשמה ודילמה מוסרית בשל ישיבתם על אדמה ששימשה כפר פלסטיני. למרות זאת אין, ולו בקיבוץ אחד, התייחסות פיזית לכפרים הנוכחים-נעדרים. אין ביראון (על הכפר סאלחה), אין בבית העמק (כויכאת) וגם לא בנצר סרני (ביר-סאלם), והרשימה עוד ארוכה.

אורי יזהר טוען ברשימתו כי היתה בריחה מהכפרים ולא היה גירוש, ומצטט את בני מוריס בהקשר זה. אבל יזהר שוכח לציין, משום מה, את גירוש הנשים והזקנים באמצעות ירי בכפר עין א-זיתון, או את המתקפה נגד ג'בע ועין-ג'אזל שהופגזו באש תותחים ומטוסים. החבר יזהר, הריני להזכירך שתושבי הכפר ספוריה "ברחו" מכפרם לאחר שהותקף מהאוויר. מדובר בכפרו של מוחמד ברכה, שהחבר משה מאירי מבקש לסלקו ב"יום הזעם".

אני אומר: לא להכחשת ההרס והגירוש, וכן לפיוס בין העמים. "כי לנו לנו לנו ארץ זו", אומרות מילות השיר. שום שיר לא ימחק זיכרון של מאות אלפי פליטים ורמיסת מורשת לאומית. אנחנו שותפים למקום ולעתידו.

זוכרות ברשת