מה שטוב ללוגאנו, טוב ליהוד (ולראש העיר שלה)
מאת: מירון רפפורט
30/06/2006

המוקש הראשון בשיחה עם ראש העיר יהוד, יוסי בן דוד, הונח כבר בדקה הראשונה של הראיון. "יהוד הוקמה ב-1950", פתח ראש העיר, "כשהבסיס שלה הוא מושבה שהיתה כאן, עם בתים שחלקם בתים ערביים מתקופת הטורקים והאנגלים".

 מושבה? היה פה כפר ערבי, אם אני לא טועה

"כפר ערבי? אני לא אוהב להשתמש במושג הזה, כפר ערבי. מחר יבואו כל הערבים לכאן, אתה מכיר את זה".

לא התעקשתי. לא צריך ללכת לתנ"ך ולספרי ההיסטוריה, כדי לגלות שיהוד היתה קיימת לפחות מאז שיהושע כבש את ארץ ישראל לפני אי-אילו אלפי שנים, שכן היא מוזכרת בספר יהושע כאחת הערים שניתנו לשבט דן. מאז ישבו בה אנשים ועמים רבים, כולל ערבים שישבו בה באלף ומשהו השנים שקדמו ל-1948. לפי המפקד הבריטי שנעשה ב-1945, גרו שם 5,800 תושבים, מתוכם 150 יהודים. מספיק להציץ החוצה כדי לראות את המסגד על הצריח שלו (מהמאה ה-13, ככל הנראה) הניצבים ממש מתחת לחלונו של בן דוד. אני לא זוכר מסגד כזה במושבות שביקרתי בהן.

 אבל בן דוד לא אוהב שמתווכחים אתו. לזכותו ייאמר,  שקוצר הרוח שלו לא שמור לעיתונאים בלבד. כאשר נפתחה דלת הלשכה דקות ספורות לאחר תחילת הראיון ושני גברים חצו את המפתן, בן דוד לא ידע את נפשו מרוב כעס. "זו פעם אחרונה שקורה שתושב בא ומפריע לי באמצע העבודה", צעק ראש העיר לעבר אחד משני הגברים, עובד לשכה ככל הנראה. "אני לא אוהב את זה. יש לי יום קבלת קהל. זו בדיוק חזרה לקדנציה הקודמת". לי הראה בן דוד את הדלת כעשר דקות מאוחר יותר. "אני רואה שאתה 'אנטי'. הראיון הסתיים, תכתוב מה שאתה רוצה", אמר לי ראש העיר אחרי שניסיתי להבין מדוע החליט להרוס את המרכז ההיסטורי של יהוד ולייבא במקומו, ביבוא אישי כמעט, את המרכז ההיסטורי של לוגאנו, היישר מהרי האלפים בשווייץ.

במרכז מה שנשאר מהכפר הערבי או "יהוד הוותיקה", כפי שכינה בן דוד את האזור בשיחתנו הקצרה, נמצא היום מדרחוב, רחוב סעדיה חתוכה, על שם ראש העיר המיתולוגי משנות ה-80, זה שהעלה את יהוד לליגה (ולתודעה) הלאומית. פעם קראו לו רחוב קיבוץ גלויות, ואנשי יהוד זוכרים אותו בנוסטלגיה כמקום הבילוי שלהם, כשיהוד היתה קטנה וכפרית.

לפני כמה שנים הקימו בשכונת קרית הסביונים החדשה קניון חדש, והמרכז הישן התחיל לדעוך. גם האזור סביבו דעך ונראה לא מטופח בעליל: פה ושם חורבות של בתים ערביים, בניינים מתקלפים משנות ה-50 וה-60, צריפים וצריפונים ותוספות בנייה בלי שום סדר. ובכל זאת, איזושהי נעימות כפרית השתמרה כאן, רבע שעה נסיעה מתל אביב, עם חנויות של פעם, ופרלמנט של זקנים דוברי ספניולית. חלק גדול מהאנשים שהתיישבו ביהוד בשנות ה-50 היו יוצאי טורקיה, והאגדה מספרת שאפילו האשכנזים והתימנים בעיר נאלצו ללמוד ספניולית כדי להסתדר.

הרעיון לשקם את המרכז הישן אינו חדש. משרד הפנים התחיל לקדם תוכנית אב למרכז יהוד כבר לפני עשר שנים. מוניקה הר-ציון, היום מהנדסת העיר יהוד ובעבר מהנדסת בוועדה המחוזית, אומרת שהתוכנית ניסתה לשחזר את המרקם של הקסבה של הכפר הערבי, תוך הריסת חלק גדול מהמבנים הקיימים. אבל ראשי העיר לא אהבו את התוכנית והיא לא הגיעה לשום מקום.

השינוי התחולל לפני כמה שנים. ראש העיר הקודם, עוזי מאיר, נסע לבקר בלוגאנו, שווייץ, ואליו התלווה מי שהיה אז סגנו, יוסי בן דוד. השניים התלהבו ממה שראו. כך נולד הרעיון: להעתיק את לוגאנו למרכז יהוד. מאיר התחיל במהלך, בן דוד המשיך בו בכל הכוח. הלשכה שלו נראית כמו משרד פרסום. ליד הקיר תלויות תמונות נבחרות מהעיר השווייצית הפסטורלית, ולצדן שרטוט של התוכנית שאמורה להביא את לוגאנו ליהוד.

לבן דוד יש חיבה לדברים איטלקיים. כסוחר טקסטיל יצא לו לנסוע הרבה מאוד לצפון איטליה. לוגאנו נמצאת אמנם בשווייץ, אבל היא חלק מהקנטון האיטלקי של שווייץ ומדברים בה איטלקית.

מה פתאום לוגאנו מכל המקומות בעולם?

"אתה היית באיטליה?" הוא שואל. אני עונה שכן, גרתי בפירנצה. "אם היית בפירנצה", הוא אומר, "אז אתה בטח מכיר את הדומו, ואת המרכז המסחרי שיש מסביב לו".

מרכז מסחרי? יש שם חנויות

 "הרבה חנויות. יש שם מרכז מסחרי ענק. יש את זה בלוגאנו, יש את זה אפילו בפירנצה. אם היית בפירנצה, ראית את הפעילות בסופי שבוע או בערבים. זה תחליף לקניון שיש לו הרבה יותר אלמנטים. יש לו מרכז מסחרי, מרכז קניות, מרכז מגורים, מרכז תיירותי. יהיה פה (ביהוד) בתי מלון כמו באירופה, לא גדולים. בתי מלון של 25-30 חדרים, בגלל שאנחנו עיר שקרובה לשדה תעופה. מי שיש לו טיסה יבוא לכאן, ובבוקר יוכל ללכת לשדה".

לא כיכרות, פיאצות

האדריכל ישראל רוזיו, שהכין את התוכנית עבור עיריית יהוד, מסביר שלוגאנו נמצאה מתאימה לחיקוי משום שיש בה אלמנטים שדומים ליהוד. גם במרכז לוגאנו הרחובות לא הולכים באופן ישר, ויוצרים כל מיני כיכרות קטנות וגדולות. די דומה לרחובות המתפתלים של הכפר הערבי של יהוד. אבל בתוכנית של רוזיו אין שום זכר לרחובות הכפר הערבי. בלב התוכנית בתים בני ארבע או חמש קומות, שחזיתותיהן יועתקו מחזיתות הבתים במרכז לוגאנו: עמודים ניאו-קלאסיים, חלונות עם קשתות ניאו-קלאסיות וחזיתות בצבעי לימון, אפרסק או מישמש. האזור כולו יהיה מעין מדרחוב, עם חנויות במפלס הרחוב, ובין הבתים יהיו כיכרות קטנות וגדולות. בן דוד מעדיף לקרוא להן פיאצות.

רוזיו מתייחס לעבר הערבי של יהוד בערך באותה חיבה שבן דוד מתייחס אליו. הוא רוצה להרוס הכל. מההריסה המתוכננת יישארו לפליטה רק הצריח של המסגד (המסגד עצמו ייהרס), בניין העירייה הישן, ומבנה קבר מהתקופה הממלוכית, שכבר המוסלמים ייחסו אותו ליהודה בן יעקב, ושמשמש היום כמקום פולחן יהודי. הקבר הזה גם נתן ליהוד את שמה הערבי, יהודייה. "חשבנו שאין מה לשמר בבתים האלה", אומר רוזיו, "מה שנשאר מהבתים הערביים זה ג'אנק אחד גדול. גם במסגד עצמו אין שום דבר. סתם בית ערבי. בתור בן יהוד, אין לי שום בעיה עם ההרס הזה. השרידים האלה לא עושים לי כלום. זו מדינה חדשה. היו בה כפרים ערביים. צריך לבדוק ממה כדאי לשמר. יפו, זה טוב. יהוד - לא".

אבל גם רוזיו, המגדיר את עצמו כידיד של בן דוד, מסתייג מהשם "תוכנית לוגאנו". "מצמרר אותי כשאומרים 'תוכנית לוגאנו'", הוא אומר. "אמרתי ליוסי שלא יקרא לזה 'תוכנית לוגאנו', כי זה ימשוך ביקורת ויגידו שמשתילים את שווייץ ביהוד. אבל ליוסי יש כל מיני פנטזיות, הוא חושב שהבתים ייראו כמו בלוגאנו. בוועדה המחוזית התלהבו מהתוכנית והמתכננת אמרה שהתוכנית הזאת צריכה להיות מודל לערים אחרות. היא הציעה לקרוא לתוכנית 'הקסבה של יהוד', אבל אם היו קוראים לזה קסבה, אף אחד לא היה רוצה לבוא לכאן. לכן בא יוסי וקרא לזה 'לוגאנו'".

"'תוכנית לוגאנו', הוא שם בומבסטי", אומר ראש העיר הקודם, עוזי מאיר, מי שהוציא את התוכנית לדרך יחד עם בן דוד. "ללוגאנו באים מיליון תיירים בשנה, אבל ביהוד אין לנו אגם ואין לנו שלג ואין לנו הרים, וגם לא יהיו לנו". מאיר ממליץ על צניעות. הוא גם לא חושב שגדולים סיכוייה של התוכנית להתממש. על פי הערכות, עלות הפרויקט יכולה להגיע ל-250 מיליון דולר. מאיר לא רואה את הקבלנים שישקיעו את הסכומים האלה ביהוד.

"יהוד היתה כפר קטן"

מתנגדיו של בן דוד ביהוד לא מתרשמים מהתוכנית. לא בגלל שיש להם משהו נגד לוגאנו, ולא משום שהם חושבים שהמדרחוב הנוכחי נראה נפלא. הם משוכנעים שהמניע מאחורי הלהט של בן דוד לקדם את התוכנית הוא אחד: לעשות את בן דוד, שגם ככה מכריז על עצמו כעל איש עסקים עשיר, לאיש עשיר עוד יותר. לבן דוד, לפי עדותו עצמו בתוכנית "בולדוג", יש במדרחוב "חמש או שש חנויות". החנויות אמנם מושכרות בדמי מפתח, אבל אם ייהרס המדרחוב במסגרת "תוכנית לוגאנו", יקבל בן דוד, כמו יתר בעלי החנויות במקום, פיצוי נכבד. ההערכות מדברות על הכפלת ערך הנכס פי שלוש. ומכיוון שהיום חנות בשטח 100 מ"ר במדרחוב שווה בערך 100 אלף דולר, אפשר לעשות את החשבון לגבי מי שבבעלותו "חמש או שש חנויות".

בן דוד לא דיווח לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, על כך שהוא עשוי ליהנות מהתוכנית שהוא עצמו יוזם. "בתוכנית שנדונה בוועדה המחוזית צוינו בעלי הקרקע בתוכנית כמינהל מקרקעי ישראל ועיריית יהוד", נמסר מהוועדה המחוזית מרכז. "לוועדה המחוזית לא היתה אינפורמציה נוספת מעבר לנתון זה. הוראות החוק קובעות כי האחריות להימנע מליטול חלק בתהליך קבלת ההחלטות במצב של ניגודי עניינים, מוטלת על נושא המשרה. כמו כן, ההוראות קובעות שחלה עליו החובה להימנע מליטול חלק בישיבות שעוסקות בנושאים שיש לו לגביהם ניגוד עניינים, וכן להודיע על כך לגורמים המוסמכים".

מהנדסת העיר, הר-ציון, אומרת כי היועצת המשפטית של הוועדה המקומית ביהוד מצאה שאין ניגוד עניינים בין נכסיו של בן דוד לבין התוכנית, אולם "לא זכור לה" שהנושא הועלה בדיוני הוועדה המחוזית. בן דוד, מספרת הר-ציון, נכח בדיוני הוועדה אם כי לא השתתף בהצבעה, משום שליהוד אין נציג בוועדה.

רוזיו, כתושב יהוד לשעבר, מכיר את הדיבורים על כך שבן דוד מקדם את התוכנית רק בגלל האינטרסים האישיים שלו. "שמעתי שבפרלמנט הספניולי במדרחוב, אומרים שאת יוסי מעניינות רק החנויות שלו", אומר רוזיו. "אמרתי להם שאני לא מחפש מה הסיבות שמביאות את יוסי לקדם את התוכנית. אותי מעניינת השאלה אם התוכנית תביא דבר טוב ליהוד, ואני חושב שהיא דבר טוב. לא צריך לעצור את הפיתוח של יהוד כי ליוסי יש חנויות במדרחוב".

זה תקין בעיניך שהוא לא הודיע לוועדה המחוזית על האינטרס האישי שיכול להיות לו בתוכנית?

"ואם הוועדה המחוזית היתה יודעת, מה היא היתה עושה? מבטלת את התוכנית? זה לא תקין, אבל מינהל תקין זה מהשפה אל החוץ".

אחד מראשי המאבק נגד בן דוד הוא עו"ד אוריאל בן אסולי. בן אסולי הוא יליד דגניה ב' ואשתו, טובה, היא ילידת יהוד. יותר מהטענות על שחיתות מעניין אותה מה יקרה ל"כפר הנחמד" שהיא גדלה בו בעקבות תוכנית לוגאנו. "יהוד היתה כפר קטן שכל אחד הכיר את השני ובן דוד מנסה להפוך אותה לעיר גדולה", אומרת טובה בן אסולי. "היתה לנו גאווה ביהוד וגם לא התביישנו בעבר הערבי שלה. בן דוד מוכר לאנשים במדרחוב שהם יקבלו חנות יותר גדולה. אבל אנשים לא מאמינים לו. זה לא מתאים לנו".

העבר הערבי מעניין את מיכאל יעקובסון, סטודנט בחוג לארכיטקטורה בבצלאל, שעבודת הגמר שלו, עליה הוא שוקד בימים אלה, עוסקת בדיוק בניסיון להציע תוכנית אחרת ליהוד. יעקובסון מסכים דווקא עם בן דוד ורוזיו, על כך שאין ערך אסתטי של ממש בבתים הערביים ששרדו ביהוד. "מה שאני מציע הוא לא לשמר את הבתים, חוץ מאשר את מבני הציבור, אלא לשמור על המרקם האורבני, על מערכת הכבישים והסימטאות של הכפר הערבי", אומר יעקובסון.

גם על בסיס העבודה של יעקובסון, החליט ארגון "זוכרות", ששם לו למטרה לשמר את זיכרון ה"נכבה", להגיש התנגדות לתוכנית ההמשך של "לוגאנו", שהופקדה בימים האלה בוועדה המקומית, משום שהיא תחסל את שרידי היישוב הערבי שהיה קיים ביהוד עד 1948. יעקובסון מספר, שכשדיבר עם תושבים ביהוד על העבר הערבי של המקום, הם נבהלו. אבל כשדיבר אתם על שמירת אופיו של המקום, הם הבינו מיד. הם גם הבינו שכשיקום הפרויקט החדש, יתקשו התושבים המקוריים של המרכז הישן לעמוד בתשלומי הארנונה הגבוהים והם ייאלצו לעזוב. "אני מעריך שהאוכלוסייה תתחלף", מחזק רוזיו את החששות של יעקובסון.

הדקויות האלה לא ממש מעניינות את בן דוד. הוא רוצה את לוגאנו, וזהו. הוא אפילו לא מתעקש על השם "תוכנית לוגאנו", ומוכן להחליף אותו ב"תוכנית הרמבלאס", על שם השדרה המפורסמת היורדת אל הנמל בברצלונה. "היית ברמבלאס?" הוא שואל, "אתה מגיע לרמבלאס, לפיאצה קטלוניה, ויורד לתוך הרמבלאס, זו בדיוק התוכנית. יכולנו לקרוא לזה הרמבלאס, ויכלנו לקרוא לזה לוגאנו. היא שילוב של כמה מקומות. הרעיון הוא חדשני, בארץ לפחות. אני הצגתי את התוכנית כתוכנית רעיונית לוועדה המחוזית. מההתלהבות היא קיבלה תואר של פרויקט לאומי".

ולא מפריע לך שאתה שותל היסטוריה של מקום אחר, לוגאנו או ברצלונה, בהיסטוריה של יהוד?

"תקשיב, יש כאלה שלומדים היסטוריה ויש כאלה שעושים היסטוריה. אני מאלה שכל השנים לא למד היסטוריה, אלא עשה אותה". 

זוכרות ברשת