משייח ג'ראח בי-ם לכפר סומייל בת"א
מאת: איתן קלינסקי
30/06/2010

שכונת שייח ג'ראח

בשנת 1870 מנתה אוכלוסיית כפר סומייל 104 נפשות ששכנו ב-23 מבנים. בשנת 1922 מנתה אוכלוסיית הכפר כבר 499 נפשות ששכנו ב-56 מבנים. 

על-פי מחקריו של פרופסור משה ברוור, הזניק מספרם של התושבים בכפר סומייל וביישובי חוף נוספים בשנות השלושים של המאה הקודמת בעיקר עקב הגירה של פועלים ממצרים. אוכלוסיית כפר סומייל הגיעה ב-1947 ל-800 תושבים.

מי שאינו יודע היכן נמצא כפר סומייל יכול למצוא את שרידיו בפינת רחוב אבן גבירול ורחוב ארלוזורוב בעיר תל אביב. אבל הוא לא ימצא שם את תושביו המקוריים של הכפר שבנו אותו.

תושבי הכפר, בסוף המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20, התקיימו מעבודה חקלאית. הדרישה לכוח עבודה הביאה לכפר לא רק כוח עבודה ממצרים אלא גם בדואים ממדבר סיני בדרום ומהחורן בצפון. רובם התמקמו לא במבני הכפר, אלא בשוחות ובאוהלים במקום בו שוכנים היום בית הסתדרות המורים, בית הוועד הפועל, גימנסיה הרצליה ועוד מבני מגורים. את מתיהם הם קברו בבית הקברות "עבד על נבי", הנמצא כיום בתחומי גן העצמאות.
עוד בשנת 1884 רכשו דוד ושרה פלמן מתחם קטן של כ-40 דונם בתוך הכפר מאחד התושבים הערבים. משפחת פלמן נטעה עצי פרי הדר וגם הקימה חווה חקלאית, הידועים בשם "גינת דוד" או בשם "פרדס פלמן". בשנת 1936 החליטו שרה פלמן והיורשים למכור את האדמה החקלאית לקבלני בניין בתל אביב. עיריית תל אביב נתנה אישורי בנייה במקום, כי תל אביב כבר החלה להצפין מעבר לצריפים של שכונת נורדיה (כיום - כיכר דיזנגוף, קולנוע לב).
ב-1948 נטשו את הכפר כשמונה מאות התושבים הערבים. לבתים הנטושים נכנסו עולים חדשים, תוך העלמת עין מצד המוסדות, אשר ממילא לא מצאו פתרון דיור אחר לגלי העלייה הרבים שפקדו את הארץ, ומאידך-גיסא לא הקנו לתושבים החדשים זכויות קניין. כך שאת בתיהם של העקורים שנסו על נפשם ב-1948 תפסו בעיקר יהודים קשי-יום, שבאו לכאן ממסעות רחוקים, עם תקווה גדולה בת אלפיים שנה.

כיום ניתן לראות בשטחי כפר סומייל את הבתים הערבים ובהם גרים עדיין תושבים יהודים. היום סומייל זה אוסף של בתים עלובים, משתלה, שני בתי כנסת, שני חניונים והרבה-הרבה יצרים של כרישי נדל"ן.
בשטחי כפר סומייל נושבות עדיין הרוחות של העקורים וריחות הכרמים והפרדסים של טרם שנת 1948 ושרידי העקורים שבאו לכאן ב-1948. אחרי 62 שנה הם חיים בצל צווי פינוי מהחיים. על הבתים שיֵהָרְסוּ יוקמו ארבעה מגדלים הכוללים אלף דירות ושטחי מסחר. אלו שחיו כאן 62 שנה ימצאו עצמם מנושלים ללא מתן תשובה מהרשויות למצוקת דיור של אותה אוכלוסיה חלשה.

כבר הוקם מגדל המשרדים - מגדל המאה - בן 21 הקומות, המתנשא לגובה של 71 מטר. הוא ממוקם ברחוב אבן גבירול 124. את הבתים הערביים שנותרו, מתכוננים להרוס ולהקים במקומם ארבעה מגדלים. התושבים שגרים כאן, כבר אמרנו שהם בחזקת "פולשים", ואחרי 62 שנות חיים, להם ולילדיהם אין שום הצעת דיור חילופית. ההצעה היחידה הקיימת, זו הנדיבות כלפי כרישי הנדל"ן.

צווי גירוש מהחיים

בישראל, במחנות הפליטים, בארה"ב, ביהודה, בשומרון ובעזה חיים עדיין אנשים שיש להם מסמכים המעידים שהם הבעלים המקוריים של אותם מבנים שעומדים ותלויים נגדם צווי הריסה בכפר סומייל כדי להקים ארבעה גורדי-שחקים.
בית משפט בישראל נתן צו לגרש אנשים מבתיהם בשייח ג'ראח, אותם קיבלו מהשלטון הירדני, כי הוכחה בעלות יהודית עליהם לפני 1948. האם בית המשפט יאשר אותו פסק דין, אם יבוא בפניו ערבי עם הוכחה לבעלות ערבית על מבנה בכפר סומייל טרם מנוסת המשפחה ב-1948?


בשייח ג'ראח גורשו מבתיהם ערבים, קשי-יום, שהגיעו מלוד ומרמלה, מטלביה ומהקטמונים. בכפר סומייל עומדים לגרש יהודים, קשי-יום, שהגיעו מבגדד ומחלב, מסופיה ומסלוניקי. בשני המקומות, צווי הגירוש מהחיים ניתנו על-ידי רשויות החוק של מדינת ישראל. בשני המקרים הם ביצעו עוול. בשני המקרים, החיים סופגים את אימת המלחמה עוד שנים רבות אחרי התרחשותה.

 

זוכרות ברשת