תוכנית המורשת: ביקורת על היעדר אתרים לא יהודיים
מאת: ניר חסון
31/01/2010

ארבעה ימים לאחר שהוצגה בישיבת הממשלה, התוכנית לשיפוץ ולשימור אתרי המורשת כבר מעוררת ביקורת מקיר לקיר. על פי התוכנית, שהוצגה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, המדינה תשקיע 400 מיליון שקל ב"העצמת התשתיות" של 150 אתרים נבחרים. המבקרים, חלקם מהזירה הפוליטית וחלקם מהאקדמיה, טוענים שעיון מעמיק ברשימה מגלה שמחבריה התעלמו מ-2,000 שנות היסטוריה לא ציונית בארץ, וכי ברשימה אין ולו אתר אחד שקשור למורשתם של האזרחים הערבים. 

חוברת שהפיקו עורכי התוכנית משרטטת ארבעה תחומים שמהם נבחרו האתרים: ארכיאולוגיה, מוזיאונים וארכיונים, מורשת בנויה ומורשת בלתי גשמית - אמנות הבמה, זמר עברי, מחול עברי, קולנוע ועוד. 

"במהלך דרמטי בן חמש שנים מבקשת התוכנית להפיח חיים חדשים בציונות", כתבו מחברי החוברת שהונחה על שולחן השרים. העורכים מצהירים במפורש שבכוונתם לשים דגש רק על ההיסטוריה היהודית והציונית של ארץ ישראל. מלבד נושא השימור, המדינה תגבש תוכניות לימודים שילמדו על האתרים הנבחרים. "יום אישור התוכנית הוא לא יום חג לפוסט-ציונים", אמר מזכיר הממשלה והאחראי לגיבוש התוכנית, צבי האוזר, בתגובה לביקורת. 

כדי לעמוד על חשיבות החלטת העורכים בכל הנוגע לעיצוב הנרטיב הישראלי, די להציץ בשיעורי מורשת ההיסטוריה הארכיאולוגית שגובשו במסגרת התוכנית. התלמידים ילמדו על אתרים מתקופות מוקדמות - עד חורבן הבית השני ומרד בר כוכבא - ואז ידלגו לימי העלייה הראשונה, וילמדו בין השאר על מורשת בנויה של מחתרת ניל"י. 1,800 השנים שבתווך לא זוכות לאזכור כלשהו. 

הפער בין המציאות המחקרית לבין תוכנית המורשת בולט במיוחד ברשימת האתרים הארכיאולוגיים המיועדים לשימור. ברשימה 37 אתרים, כמעט כולם אתרים בעלי צביון יהודי. אתרים שאינם חלק מהנרטיב היהודי נדחקו החוצה. 

העיר טבריה, למשל, עשירה בממצאים ארכיאולוגיים, אולם התוכנית מבקשת להדגיש את התקופה היהודית מימי המשנה והתלמוד. גם מירושלים נבחרו אתרים מההיסטוריה היהודית בלבד. 

גם אתרים שאינם יהודיים באופן מובהק, כמו העיר העתיקה בקיסריה, יטופלו באופן שנראה כמו ניסיון "לייהד" אותם. בחוברת נכתב כי לגבי קיסריה, "מומלצת פעולה מוגבלת בהיקפה, שמטרתה להמחיש לציבור את סיפורה של הקהילה היהודית בעיר, לאורך התקופות". 

אתרים בעלי חשיבות עולמית, אך ללא מרכיב יהודי, נותרו מחוץ לרשימה. כך במקרה של ערי הנבטים בנגב (ובהן עבדת, ניצנה, ממשית), העיר העתיקה של עכו, הגן הלאומי באשקלון ועוד. 

"זכותה של המדינה לקדם את הרעיון הציוני, על זה אני לא מתווכח", אומר הארכיאולוג יוני מזרחי מעמותת "עמק השווה", שמבקרת כל ניסיון לעשות שימוש פוליטי בארכיאולוגיה. "עם זאת, התפישה שלנו היא שהאתרים הארכיאולוגיים הם רב-שכבתיים, וחובתנו להציג את הרב-תרבותיות של הארץ הזו". 

גם הפרק העוסק במורשת הבנויה מעורר חילוקי דעות. לדברי דוד קרויאנקר, אדריכל והיסטוריון של הבנייה והאדריכלות, אם הרשימה היתה מורכבת על פי סטנדרטים היסטוריים וארכיטקטוניים, היא היתה נראית אחרת לגמרי. "אם אני צריך לדרג את תרומתם של המוסלמים, היהודים והנוצרים לאדריכלות בירושלים, הייתי נותן למוסלמים ציון 9, לנוצרים ציון 7 וליהודים ציון 6". 

איתן ברונשטיין מעמותת "זוכרות" מצביע על כמה אתרים בעלי חשיבות היסטורית ותרבותית שמוטב שהיו זוכים לשיפוץ ולשימור: הכפר ליפתא שבמבואות ירושלים, שעומד בפני הריסה, בתי הבאר בדרום תל אביב והמסגד בכפר חיטים. "זו לא סתם אדישות להיסטוריה הלא ציונית", אומר ברונשטיין, "זו אדישות שמסכנת את חיינו פה". 

מזכיר הממשלה האוזר דוחה את הטענות. "זה שמשקמים את האתרים שלנו, לא אומר שאתרים אחרים לא חשובים. תהיה תוספת חד-פעמית של מאות מיליונים לשימור, והיא זו שתעשה את ההבדל". 



יהודי חברון: לא נותנים לנו לשפץ את הגג מעל חצר מערת המכפלה 



מאז פרץ משבר אתרי המורשת ומערת המכפלה, מתחרים ביניהם ראש הממשלה והשרים מי ידבר יותר בשבח המערה. על פי טענות אנשי היישוב היהודי בחברון, דיבורים לחוד ומעשים לחוד. 

מערת המכפלה מחולקת לשטח יהודי ולשטח ערבי. בשטח היהודי יש שני אולמות, שביניהם מחברת חצר. בגג הפלסטיק שמסוכך על החצר יש חורים, ומלבד העובדה שהוא דולף בגשמים, הוא גם אינו מאפשר לחמם את החצר. בעשר השנים האחרונות פנו אנשי היישוב היהודי בחברון למנהל האזרחי עם תוכניות להתקין גג זכוכית, אך התוכניות הללו לא עברו את הדרגים הביורוקרטיים. יש לציין כי הוואקף אינו מתנגד לבנייה. ל"הארץ" נודע גם כי איש העסקים איירה רעננערט הביע נכונות לממן התקנת גג חדש. 

נעם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון, מחה: "זו התעללות מתמשכת במתפללים ואפליה בוטה נגד זכויות היהודים במקום. דרשנו מזמן נגישות לנכים וגם זה לא אושר". 

ממתאם פעולות הממשלה בשטחים נמסר כי "פרויקט קירוי חצר מערת המכפלה נדון כרעיון זה שנים ארוכות, אך טרם הבשיל לביצוע, וזאת לאור מורכבותו בהיבטים משפטיים, בטיחותיים, ובשל הסכמים עם הפלסטינים". 

זוכרות ברשת