נכבה, לא בבית ספרנו
מאת: אבנר לוטן

לפני שבועות אחדים הודבקו על לוחות המודעות ברחבי מכללת תל-חי בגליל העליון מודעות על קורס חדש, פתוח לציבור הרחב, תחת הכותרת: "איך אומרים 'נכבה' בעברית?". בצד הכותרת נכתבו כמה שאלות שעליהן אמור הקורס לספק תשובות, כמו: האם הפלסטינים גורשו או ברחו? האם הנכבה התרחשה רק תוך כדי המלחמה? כיצד הנכבה היא חלק מהמציאות שלנו? ולמה לא מלמדים על הנכבה בבתי הספר?
הקורס כולל 14 מפגשים, בני שלוש שעות כל אחד, ואינו כרוך בתשלום, אך נדרשת התחייבות להגיע לכל הפגישות. את הקורס מארגנת עמותת "זוכרות", העוסקת בהעלאת מודעות ובהפצת מידע על הנכבה בקרב יהודים בישראל.
במכללת תל-חי ניתן תחילה אישור לקיום הקורס בתחומה, אלא שעובדה זו הובאה לידיעתו של אורי הייטנר מקיבוץ אורטל (הכותב בקביעות ב"ידיעות הקיבוץ"), המשמש כמנהל מרכז "יובלים" ליהדות פלורליסטית במכללה. הייטנר פנה באופן מיידי להנהלת המכללה ויידע אותה על הקורס שמתנהל בין כתליה. ההנהלה הגיבה במהירות וביטלה את האישור שניתן.

הערבים עזבו או הועזבו

מארגני הקורס לא התייאשו מכך שהמכללה הראתה להם את הדרך החוצה. עד מהרה מצאו אכסניה חדשה עבור הקורס, בבית הספר "עינות ירדן" שבקיבוץ עמיר. הקורס אינו מיועד לתלמידי בית הספר, והיה אמור להתקיים בשעות אחר הצהריים. הייטנר פנה להנהלת בית הספר בדרישה שתפעל להוצאת הקורס מתחומו, כפי שעשתה מכללת תל-חי. ההנהלה לא התרשמה מפנייתו, והקורס החל לפעול במקום.
בתגובה, כתב הייטנר מאמר בבלוג האישי שלו, בו תקף את הנהלת עינות-ירדן. "לצערי, לא הצלחתי לשכנע את מנהל בית הספר לסלק את המפגע", כתב. "בעיניי, קיומו של קורס כזה במבנה השייך למערכת החינוך הישראלית, כמוהו כהכנסת צלם להיכל. אילו הייתי הורה לילדים בבית הספר, הייתי מרעיש עולמות כדי לשים קץ לביזיון הזה".
אורי הייטנר הוא אומנם מנהל המרכז ליהדות פלורליסטית, שהמוטו שלה הוא חופש זרמים וחופש דעות, אבל מה שהכעיס אותו, לדבריו, לא היה העיסוק בנושא הנכבה, אלא האג'נדה שמקדמת העמותה, שאליה נחשף עוד קודם לכן. במאמר שכתב בבלוג שלו ניסה להמחיש שאפילו הטרמינולוגיה שבה משתמשים בפרסומי עמותת זוכרות נשמעת עוינת, והדגים: "הגדרה מעניינת לעיר קריית-שמונה: 'התנחלות ציונית שקמה אחרי 1948 על אדמות אל-ח'אלצה'. אם מישהו חושב שאת ההגדרה הזאת הורדתי מהאתר של חמאס, אין הוא אלא טועה. את ההגדרה הזאת הורדתי מהאתר של ארגון ישראלי הנקרא 'זוכרות'".
ההגדרה לקריית-שמונה שמצא הייטנר באתר האינטרנט של עמותת זוכרות נמצאת בתוך מפה שבה מסומנים כל היישובים הערביים שתושביהם עזבו או הועזבו במהלך מלחמת העצמאות. במפה מופיעים נתונים כמו תאריך הכיבוש, תאריך הנטישה, סיבתה, וגם "התנחלויות ציוניות" שהוקמו על אדמות היישוב. מבחינה היסטורית, הפרטים הטכניים המופיעים במפה זו הם אמת. אכן היה יישוב ערבי ושמו חלסה או ח'אלצה. הוא אכן נכבש במהלך מלחמת העצמאות, ואכן תושביו נמלטו במהלך המלחמה.
בעיני הייטנר אין זה מקרה שנעשה שימוש במושג "התנחלות ציונית" בהתייחס לקריית-שמונה, ולא במינוח "יישוב עברי". לכאורה, הוא אומר, גם אם מכנים את המקום "התנחלות ציונית", אין בכך עיוות של העובדות. הקמת קריית-שמונה בראשיתה הייתה מעשה של התנחלות באזור הספר, והייתה חלק מהמפעל הציוני. אבל בשיח העכשווי הפך המינוח "התנחלות ציונית", אם נרצה או לא נרצה, לדבר המעורר קונוטציה של כיבוש ושל נישול, והוא מתקשר אסוציאטיבית לשטחי יהודה ושומרון.
הייטנר מתקומם לא רק נגד הטרמינולוגיה, אלא בעיקר כלפי התזה המרכזית של העמותה - "זכות השיבה". מפרסומי העמותה ניתן ללמוד כי הפתרון לסכסוך הישראלי - ערבי הוא שיבה מלאה של כל פלסטיני לנכסים שהיו שייכים לו או למשפחתו עד להקמת מדינת ישראל. באתר העמותה נכתב: "זוכרות מאמינה שהזיכרון ולקיחת האחריות על הנכבה הפלסטינית על-ידי הציבור היהודי בישראל הם תנאי בסיסי והכרחי לפיוס ושלום בין העמים, אך הם אינם מספיקים. בין השאר, חייבת להתלוות אליהם גם קבלה של זכות השיבה של הפליטים".
מבחינת הייטנר זהו מתכון בדוק לחיסולה של מדינת ישראל, והוא רואה בהכרה בזכות השיבה בבחינת "ייהרג ובל יעבור". לכן, לטעמו, קיום קורס כזה במכללת תל-חי היה בבחינת חילול הקודש. "טוב שהנהלת מכללת תל=חי פעלה באופן מיידי כשהבחינה בטעות שנעשתה", הוא אומר. "מעציב מאוד שהנהלת עינות-ירדן לא פעלה באופן דומה".
גם מבקר עיריית קריית-שמונה, אברהם פינטו, שחקר את התקופה, מתקומם כשהוא שומע על המינוח "התנחלות ציונית" שהופיע באתר של עמותת זוכרות ביחד לקריית-שמונה. "כל מדינת ישראל זו התנחלות", הוא אומר, "גם אוניברסיטת תל-אביב יושבת על האדמות של כפר בשם שיח' מוניס. יפי הנפש מתל-אביב שמדברים על כך שהתנחלנו על חשבון ערביי חלסה, צריכים להסתכל קודם כול בחצר הפרטית שלהם".

מדינת ישראל ביתנו

"המכללה האקדמית תל-חי מעולם לא התכוונה לקיים בתחומה קורס בנושא הנכבה", נמסר, בתגובה, על-ידי המכללה. "במקרה הנדון מקיימת עמותת זוכרות את הקורס בקריית-שמונה, ובאופן יוצא דופן ביקשה מהמכללה אכסניה למפגש אחד בלבד. גופים רבים פונים למכללה בבקשות לקבל אכסניה, והמכללה בוחנת כל מקרה לגופו בנוהל מסודר. במקרה זה ניתן אישור שלא ברשות ולא בסמכות. כשהובא הדבר לידיעת מנכ"ל המכללה, ניתנה לעמותה תשובה שלילית מיידית, והמפגש המדובר, החד-פעמי, בוטל".
האגף ההתיישבותי במשרד החינוך מסר: "הפעילות בעינות-ירדן התקיימה בשעות אחר הצהריים ובתום הפעילות הבית ספרית. כמו כן, מורים או תלמידים מבית הספר לא נטלו חלק בפעילות. עם היוודע הדבר, הופסקה הפעילות לאלתר".
מעמותת זוכרות נמסר בתגובה: "לאור פנייתם של מספר תושבי הצפון, בהם סטודנטים במכללת תל-חי, לקבל מזוכרות קורס על הנכבה - פנתה העמותה למכללת תל-חי לקבל חדר לפעילות הקבוצה. הנהלת המכללה לא יכלה לאשר את השימוש בחדר מכיוון שהקורס אינו במסגרת הלימודים של המכללה. מאמציו של אורי הייטנר למנוע את הלמידה על הנכבה מקורם בוויכוח אידיאולוגי מהותי, אבל גם בהבנה לקויה של דמוקרטיה".
איתן ברונשטיין, מראשי זוכרות, אומר שכל מה שדרוש לעמותה זה "חדר לא גדול באחד מקיבוצי אצבע הגליל עבור מפגש, אחת לשבועיים, של קבוצת למידה על הנכבה, שמארגנת העמותה - אבל למעשה דרושים אומץ לב חריג וחלוציות מעודכנת לימינו אלה כדי לסייע לישראלים בלימוד הנכבה, שכה רבים עדיין נבעתים בשומעם אודותיה. קיבוץ, או מי מחברותיו או חבריו בצפון, המוכן לסייע - יבואו על הברכה. זוכרות מבקשת עזרה כדי לאפשר לישראלים להתמודד עם ההיסטוריה המסובכת שגדלנו לתוכה מאז הנכבה הפלסטינית".
בינתיים, כך נודע, מנסה המחנך, הסופר והמשורר דודו פלמה מקיבוץ כפר-הנשיא למצוא אתר בגליל העליון בו ניתן יהיה לקיים דו-שיח עם העמותה. "במציאות הקיימת היום במדינת 'ישראל ביתנו', כל תגובה מוקדמת תקשה על קיום הפגישה", אומר פלמה. "פעילות חוקית, שאיננה עבירה על החוק - איננה יכולה להתקיים בגלל אווירה ציבורית המיישרת קו עם כנסת המחוקקת חוקים שמצרים את צעדי הדמוקרטיה וזכויות האדם, וכך אנחנו הופכים להיות, מיום ליום, יותר ויותר מדינת ישראל-ביתנו".
 

זוכרות ברשת