פתרון לשאלת פלסטין, דעת מיעוט
יהודה לייב מאגנס ומרטין בובר מעידים בפני הועדה האנגלו-אמריקאית בירושלים, 1946

עדותו של יהודה לייב מאגנס, נשיא האוניברסיטה העברית, בפני ועדת אונסקו"פ; רעיון המדינה הדו-לאומית והאם הוא רלוונטי להיום. 


מיקום הסדק בתכנית הלימודים
יחידה 4, בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון: פרק 1, המאבק להקמת המדינה ומלחמת העצמאות בשנים 1949-1945: ד. העברת שאלת א"י לאו"ם – בחלק העוסק בוועדת אונסקו"פ.


הערה: ניתן להשתמש בסדק זה כמטלה הביתה. ראו הצעה בסוף הסדק.

ד"ר יהודה לייב מאגנס רב רפורמי וממנהיגיה של יהדות ארה"ב, היגר לפלשתינה בשנת 1922 והתיישב בירושלים. הוא היה ממקימיה של האוניברסיטה העברית ב – 1925 ושימש בתפקיד נשיא האוניברסיטה העברית במשך שנים רבות.
מאגנס הגדיר את עצמו ציוני, אך תפיסתו הציונית סטתה מהזרם המרכזי של התנועה ועוררה לא פעם תרעומת וביקורת קשה בקרב הציבור. בתקופות מתוחות הגיעו הדברים גם לידי איומים של ממש על חייו.

מה לדעתכם הייתה תפיסתו הציונית שעוררה ביקורת כל כך קשה בקרב רוב הציבור היהודי ביישוב?

לחלק לכל תלמיד את הקטע הבא מתוך עדותו של יהודה לייב מאגנס בוועדת אונסקו"פ של האו"ם ב – 1947 ולקרוא ביחד את הקטע בכיתה:

"[...] הנחתנו היא, ששיתוף פעולה יהודי-ערבי הוא לא רק נחוץ, לא רק הכרחי לקיום השלום בחלק זה של העולם, אלא שהוא גם אפשרי. ואנו מניחים, על יסוד ניסיונות 25 השנים שחלפו, שהעניין של שיתוף פעולה יהודי-ערבי לא היה מעולם ראש דאגותיה ועיקר מדיניותה - לא של הממשלה המנדטורית, ולא של הסוכנות היהודית או של אלה המתיימרים לייצג את הערבים. אנו רואים בכך חטא [...] חטא שחטאו במשך כל השנים הללו.
[...]
ארץ ישראל היא ארץ יחידה במינה, ואין איש יכול להשיג בה את הכול, כל מה שהוא שואף לו, ובכל ההיסטוריה של ארץ-ישראל לא השיג איש מעולם את כל מה שביקש להשיג.
ארץ ישראל היא לא רק אדמה יהודית, ואף לא רק אדמה ערבית, בין השאר היא ארץ קדושה לבני 3 הדתות המונותאיסטיות בעולם.
לערבים זכויות טבעיות גדולות בארץ ישראל. הם יושבים כאן במשך דורות, קברות אבותיהם כאן, כאן תמצאו שרידים של תרבות ערבית לצורותיה השונות.[...] הם חרשו את אדמת הארץ בכל הדורות הללו, ולפי דעתנו להם זכויות טבעיות גדולות בארץ ישראל.
מאידך, יש ליהודים זכויות היסטוריות בארץ-ישראל. אנו מעולם לא שכחנו את ארץ-ישראל. [...] יתר על כן, מאז שיבת ציון, בדור הקודם, הרי היהודים, בקרבנותיהם, בכישרונם המדעי, באהבתם לאדמה, בתקוותיהם לעתיד, בנו והקימו כאן בית לאומי, שמכמה בחינות זכאים הם להיות גאים עליו. מאמצים אלו נתנו ליהודים מין זכות, שאין להתעלם הימנה.
לפיכך, יש לנגד עינינו זכויותיהם הטבעיות של הערבים, מצד אחד, ומצד אחר – הזכויות ההיסטוריות של היהודים. והשאלה היא – כיצד יימצא הפיתרון הצודק, המוצא של כבוד מסבך זה.
[...]
אנו מציעים, שארץ ישראל תהיה למדינה דו-לאומית, מורכבת משני לאומים, שני נתינויות – נתינות יהודית ונתינות ערבית. מדינה, שבה יהיו לכל נתיניה זכויות שוות גם מבחינה פוליטית, ובלי להתחשב למי הרוב ולמי המיעוט. אנו מכנים דבר זה בשם פאריטי פוליטי (political parity)."
(מתוך: עדותו של יהודה לייב מאגנס בפני ועדת אונסקו"פ, יולי 1947).

מה בעצם מציע מאגנס? מה הייתה תפיסת עולמו? האם אתם מתחברים למה שהוא אומר וטוען?

מאגנס סבר כי יש להקים בפלשתינה מדינה דו-לאומית, שתתבסס על שתי קהילות לאומיות שוות במעמדן. הוא ראה באומה היהודית אומה מוסרית ולכן טען שאל לה לפגוע בזכויותיה של האוכלוסייה הערבית.
הוא לא היה בודד בתפיסתו זו. אגודת "ברית שלום" שהוקמה על ידי אנשי רוח יהודים בולטים וחשובים, שרבים מהם ממקימיה של האוניברסיטה העברית, חרטה על דגלה לקדם הבנה יהודית-ערבית ושיתוף בין העמים.
מייסדי האגודה ביקשו להביא תיקון בעמדה הציונית כלפי יושבי הארץ הערבים וקראו:

"לסלול דרך הבנה בין עברים לערבים, לצורות חיים משותפות בארץ ישראל על יסוד שוויון שלם בזכויותיהם הפוליטיות של שני לאומים בעלי אוטונומיה רחבה". (אגודת ברית שלום: תקנות האגודה, שאיפותינו, תרפ"ז / 1927)

חברי "ברית שלום" האמינו כי שליטתו של עם אחד באחר תביא לידי סכסוך חריף ולמלחמה, ולכן הפתרון היחיד הקיים הוא הקמת מדינה דו-לאומית.
גם תנועת "השומר הצעיר" על קיבוציה תמכה ברעיון מדינה דו-לאומית והתנגדה לתוכניות החלוקה לאורך השנים. מנהיג התנועה, מאיר יערי, ראה בפלסטינים "שותפנו בארץ לנצח נצחים".

למה הכוונה במדינה דו-לאומית?

בבסיס הרעיון של מדינה דו-לאומית נמצאת ההכרה ההדדית בכך שלשני הקיבוצים הלאומיים, היהודים והפלסטינים, תביעות מוצדקות לשטח האדמה המדובר.
ברמה הטכנית מדינה דו-לאומית מתייחסת לחבל ארץ שבו הזכויות המשפטיות לשליטה על משאבי המדינה, על עמדות הכוח, על הסמלים וכיוצא באלה מסורות בידיהן של שתי קהילות לאומיות, ובידי שתיהן בלבד.

אבל איך עושים זאת? איך שני עמים מנהלים במשותף את אותה מדינה?

קיימים מספר מודלים של מדינה דו-לאומית. אנשי "ברית שלום", השומר הצעיר ומאגנס תמכו בעקרון הפריטטי – הקמת מועצה מחוקקת שבה יהודים ופלסטינים יהיו מיוצגים באופן שווה מבחינה מספרית, ללא תלות בגודלם היחסי באוכלוסייה בכל רגע נתון. כלומר, אם בכנסת יש 120 חברי כנסת, אז בשיטה הפריטטית יהיו באופן קבוע 60 חברי כנסת יהודים ו – 60 חברי כנסת פלסטינים. תפקיד המועצה המחוקקת הזו יהיה לנהל את המדינה הדו-לאומית שבמסגרתה ייהנו בני שני העמים מזכויות שוות ומחלוקת משאבים זהה. בנוסף, לשני העמים תהיה אוטונומיה בכל הקשור לדת, לשפה, לחינוך ולתרבות, כך שכל קבוצה תוכל לבטא את ההגדרה העצמית הלאומית שלה במדינה המשותפת.

למה לדעתכם הרוב הדומיננטי הציוני לא הסכים לכך? למה לדעתכם הרוב הדומיננטי הפלסטיני לא הסכים לכך?

בואו נראה איך מאגנס מבין את ההתנגדות לתכנית שלו:

חלוקת קטע נוסף מתוך עדותו של מאגנס בפני ועדת אונסקו"פ ביולי 1947:

" [...] לדעתנו, ריבוי הלאומיות היא רעיון נשגב. [...] לא יצליח הדבר לעולם, שיהיה עם שולט ועם מדוכא. דבר זה מביא למלחמות, לבלבולים תדירים, למרידות. פאריטי, לפי הנחתנו, הוא קיום יחסים צודקים והגונים בין לאומים שונים במדינה רבת לאומים. לא תמיד קל להשיג מדינה דו-לאומית או רבת-לאומים. בארץ ישראל יהיה צורך בוויתורים גדולים מאת כל הצדדים הנוגעים בדבר.
מה הם הוויתורים, שהערבים יצטרכו לוותר? – הם יצטרכו לוותר על שאיפתם להקים בארץ ישראל מדינה חד-לאומית עצמאית. [...] אולם על ידי ויתור על כמיהה אחת, שהיא טבעית במהותה, הם ייהנו ממקסימום של חירות לאומית בארץ ישראל דו-לאומית, עצמאות וחירות שווה עם היהודים, בארץ ישראל הדו-לאומית.
ומה הם הוויתורים שהיהודים יצטרכו לוותר? הם יצטרכו לוותר על חלומם למדינה חד-לאומית, יהודית, עצמאית. זהו ויתור גדול. כי ארץ ישראל היא הארץ היחידה בעולם, ששם אפשרית הגשמת חלומם זה. אולם ארץ ישראל דו-לאומית, מושתת על יסודות של שוויון (פאריטי) בין שני הלאומים, תתן ליהודים מה שאין להם בשום מדינה אחרת בעולם. זה ייתן להם זכויות שותפים לקונסטיטוציה [חוקה] בארץ. הם לא ייחשבו כמיעוט, מאחר שבמדינה דו-לאומית מבוססת על פאריטי, לא יהיה רוב או מיעוט במובן הפוליטי. [...] על ידי כך לא יהיה לא רוב ולא מיעוט בארץ ישראל. יהיו ליהודים זכויות מלאות שוות לאזרחים הערבים.
[..]
אנו חושבים כי ארץ ישראל דו-לאומית, מבוססת על פאריטי – יש לה תפקיד גדול לסייע לתחום העולם השמי, מבחינה גשמית ורוחנית כאחד. היהודים והערבים הם שני העמים היחידים השמיים שנותרו מן העולם השמי הקדמון. הם קרובים. חיינו ועבדנו יחדיו. יצרנו ערכים תרבותיים יחדיו. במשך כל ההיסטוריה שלנו. אנו חושבים זאת ליעודה של ארץ ישראל הדו-לאומית, להביא שוב לתחייה זו של הרוח האופיינית לעולם השמי ולהיסטוריה שלו."
(מתוך: עדותו של יהודה לייב מאגנס בפני ועדת אונסקו"פ, יולי 1947).

מה לטענת מאגנס הוויתורים הגדולים של שני הצדדים? ומה לדעתו היתרונות בוויתורים הללו?

דיון

  • מה אתם חושבים על הרעיון הזה? 
  • האם לדעתכם אימוץ הרעיון היה יכול למנוע שנים של שפיכות דמים?
  • האם הייתם מוכנים שמדינת ישראל של היום תהפוך להיות מדינה דו-לאומית? (אם לא, במה אתם שונים מהרוב הפלסטיני שהתנגד לכך בעבר, שגם הוא לא רוצה לוותר על הכוח שיש לו מתוקף היותו רוב?)

הצעה להשתמש בסדק זה כמטלה הביתה

יש לחלק לכל אחד מהתלמידים את שני חלקי עדותו של יהודה לייב מאגנס בוועדת אונסקו"פ של האו"ם ב – 1947.
לאחר קריאת החלק הראשון על התלמידים לענות על השאלות הבאות:
1. מה מציע מאגנס?
2. מה הייתה תפיסת עולמו?
3. האם אתם מתחברים למה שהוא אומר וטוען?
לאחר קריאת החלק השני על התלמידים לענות על השאלות הבאות:
1. מה לטענת מאגנס הוויתורים הגדולים של שני הצדדים?
2. ומה לדעתו היתרונות בוויתורים הללו?

ביבליוגרפיה

  • אריק אריאל ליבוביץ, קדושת הסטטוס קוו, רסלינג, 2015.
  • עדי גורדון, 'ברית שלום' והציונות הדו-לאומית: 'השאלה הערבית' כשאלה יהודית, כרמל, 2008.
  • עדות ד"ר יהודה לייב מאגנס בפני אונסקו"פ, 14.7.1947, מתוך: רות גביזון (עורכת), שישים שנה להחלטת כ"ט בנובמבר 1947- החלטת החלוקה והמחלוקת סביבה: מקורות ועיונים, מרכז מציל"ה, ירושלים, 2009.

זוכרות ברשת