זוכרות עין אל-מַנְסי
01/2006
חוברת עין אל-מַנְסי

 

קטע מתוך החוברת:

הקדמה

עין אל מנסי היה כפר קטן יחסית במחוז ג'נין של פלסטין. חיו בו ב-1948 כמאה איש/ה ואדמתו השתרעה על 1278 דונם. הוא נמצא בין צומת מגידו ליישוב מדרך עֹז. מאז שגורשו ב-1948, חיים חלק מפליטי עין אל מנסי באום אל פחם. תושבי עין אל מנסי היו פלאחים וסמוך להם היה כפר נוסף בשם אל מנסי שתושביו היו בדואים. את המעיין "עין אל מנסי", שעל שמו נקרא הכפר, ניתן למצוא היום סמוך לבית הקברות של הכפר, השריד העיקרי שנותר ממנו. בית הקברות נמצא ליד תחנת הדלק אליה מגיעים כשנוסעים צפונה מצומת מגידו כשני ק"מ. צפונית לבית הקברות יש צמחיה צפופה עם עצי פרי שנותרו מאז 1948. שם היה מעיין הכפר שסיפק מים לסביבה.

בני מוריס כותב שהכפר נכבש ונהרס כחלק מהתקפות ה"הגנה" שהחלו ב-8/4/1948 באזור משמר העמק. בהתקפות אלה גורשו תושבי הכפרים אבו שושה, אבו זריק, אל כפרין, א-נע'נע'יה, אל-ע'ביה א-תחתא, אל-ע'ביה אל-פוקא, אל מנסי ועין אל מנסי. בחלק מהכפרים ערכו אנשי הפלמ"ח תרגילי לוחמה בשטח בנוי והם נהרסו תוך ימים אחדים. על פשעי המלחמה של התוקפים היהודים ניתן ללמוד ממכתב של אליעזר באואר, חבר קיבוץ הזורע, אל ישראל גלילי ובכירים אחרים במערכת הביטחון: "כאשר נכבש הכפר (אבו זריק) נסו תושביו וביקשו למלט נפשם בבורחם בשדות העמק. יצאו כוחות מהישובים הסמוכים ועקפו אותם. היו חילופי יריות שבהם נהרגו אחדים מבין הערבים. אחרים הסגירו עצמם או נפלו לידי היהודים בלי נשק. רובם נהרגו. ואלה לא היו אנשי כנופיות כמו שנכתב אחרי-כן ב"על המשמר" אלא פלאחים חסרי מגן, מנוצחים. (...) גם בתוך הכפר, כאשר נתגלו כעבור שעות אחרי גמר הקרב כמה אנשים שהסתתר – הרגו אותם... אומרים שהיה גם מקרה של אונס. (...) מהרכוש בבתים והבהמות שנשארו בלי רועים לקח כל אחד מה שידו השיגה. (...) הרי זה אין אלא גזל..."

מאז גורשו ב-1948, חיים חלק מפליטי הכפר באום אל פחם. חוברת זו מביאה את סיפוריהם של חלק מפליטים אלה. החוברת מופקת עבור אירוע זיכרון וביקור בשטח הכפר ההרוס, בו מספרים העקורים את זיכרונותיהם ויהודים באים להקשיב להם, כנראה בפעם הראשונה מאז הנכבה. באירוע זה גם מוצבים שלטים המציינים את אתרי הכפר. רוב פליטי עין אל מנסי גורשו מזרחה ב-1948 וחיים מאז בגדה המערבית ובירדן. הם מנועים מלבקר את כפרם ולראות את שרידיו. אירוע הזיכרון והחוברת הם תרומתה של זוכרות להכרה של היהודים בישראל בחובם המוסרי כלפי הפליטים שגורשו בנכבה מבתיהם ומאז מבקשים את זכותם לשוב.

מקורות:

www.zochrot.org

בני מוריס, "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949", עם עובד, 1991, עמ' 162-163. 

זוכרות ברשת