מסמך חזון של מועצת השיבה
נייר העמדה של מועצת השיבה לגבי מימוש השיבה, אופני יישומה, מחיריה ויתרונותיה
מאת: מועצת השיבה/זוכרות
11/2018
חלק ממפת פרישת מחנות הפליטים הפלסטיניים - iNakba אפליקציית

מועצת השיבה היא פורום של יהודים ויהודיות ישראלים וישראליות התומכות בזכות השיבה של הפליטים והעקורים הפנימיים הפלסטינים ופועלות למען מימושה. המועצה אינה מזוהה עם גוף מפלגתי כלשהו, והיא פתוחה בפני כל הישראלים והישראליות המאמינות במימוש זכות השיבה. אנו מקבלות את קיומה של זכות זו כנתון, וממקדות את פעילותנו בהיבטיה המעשיים של מימושה.
המועצה שואפת להשפיע על דעת הקהל הישראלית ביחס לשיבה, באמצעות פעילות ציבורית, הרצאות, כנסים, כתיבה, וכדומה היא פועלת מתוך התפיסה שגירוש תושבי הארץ הוא שורש הבעיה ושרק מימוש השיבה יוכל ליצור מרחב שוויוני צודק ודמוקרטי בין הירדן לים.
להלן נייר העמדה של הקבוצה לגבי מימוש השיבה, אופני יישומה, מחיריה ויתרונותיה,
השלכותיה על המרחב במישור הפוליטי, חברתי, כלכלי ועוד. נייר העמדה שלהלן מסכם את הדיונים שערכנו עד כה ומהווה הזמנה להרחבת העיסוק ולהמשך הדיון בנושא. אנחנו מזמינים לראות במסמך פעולה פוליטית שמטרתה לאפשר קודם כל לדמיין את השיבה ולאחר מכן גם ליישם אותה במרחב.

א. לקראת שיבה
בימינו אנו, מוטלת עלינו אחריות לפעול לקידום שיבת הפליטים והעקורים הפנימיים הפלסטינים. יש לפעול בתוך החברה היהודית כדי להגביר מודעות למשמעות השיבה, נחיצותה, צדקתה, והיתכנותה. זאת למרות האתגרים הכבירים העומדים בפני קידום נושא זה.
אנו, חברי וחברות המועצה, מודעים ומודעות לצורך להתייחס לחסמים הקיימים בתוך החברה היהודית-ישראלית כדי לפרוץ את הטאבו האוסר דיבור ציבורי על השיבה. זאת, כחלק מהאחריות הישראלית וכחלק מעשיית הצדק ותיקון העוול המתמשך לעם הפלסטיני. בין החסמים הללו:
טראומת השואה, שהיא לגבי חלק מהציבור טראומה אישית ישירה.
גזענות שמתגלמת כפחד מערבים, מערבים-יהודים, מערביוּת מאסלאם וממזרחיוּת.
חשש משינוי האופי היהודי של המדינה.
חפיפה בין זהות אישית לבין הזדהות עם המדינה. אמונה חזקה שלפיה קיום זהות קהילתית יהודית מותנה בקיום מדינה יהודית.
חשש של קבוצות יהודיות הגמוניות מכך שיצטרכו לוותר על הפריבילגיות שלהם, פחד משוויון.
חשש שאי השוויון הקיים בין אשכנזים למזרחים יגבה ממזרחים ומקבוצות מוחלשות אחרות את מחיר השיבה.
חשש מסנקציות חברתיות וכלכליות כלפי מי שמערערים על מוסכמות בחברה הישראלית.
חשש מהגירה החוצה של מרבית האוכלוסיה היהודית.
חשש של מבצעי הגירוש ב-48 וצאצאיהם מהכתמת שמם, מאחריות משפטית, ומהתמודדות עם עבר (והווה) של פשעי מלחמה.
אנו מציעים לפעול בהווה בין היתר לאור העקרונות הבאים:
ראיית השיבה כהזדמנות לתיקונים נוספים בחברה, וכמפתח להעצמת קבוצות מוחלשות בהווה. דרישה להכרה בעוול וכן תיקון ביחס לקהילות מוחלשות בתוך החברה הישראלית, ובהן המזרחים, כחלק מהשיבה. עידוד קבוצות מוחלשות לקחת חלק מרכזי בהובלת המאבק. הכרה בכך שהמרחב לאחר השיבה יאפשר ארגון מחדש של משאבי קרקע ותעסוקה על בסיס צודק יותר מן ההסדרים הנוכחיים.
קידום תכנון קונקרטי ככל האפשר של המרחב העתידי שלאחר השיבה, על מנת לפוגג חששות ולסייע לדמיון מוחשי של אותו מרחב עתידי. כך נוכל להדגים שמדובר באפשרות בת-ביצוע.

תכניות פעולה מוצעות:
כינוס פורום ארגונים חברתיים לחשיבה משותפת על חזון לחברה חדשה הכולל שיבה.
התחברות עם תנועות המדברות עם יהודים על שיבת הפליטים הפלסטינים.
איתגור הזיקה הקיימת בין זהות יהודית והמדינה בפורומים חינוכיים, כגון בתי מדרש וחינוך לא פורמלי (תנועות נוער, מתנ"סים וכדומה).
ליזום פעולות מקומיות של שיבה כבר בהווה שיהוו מודל ויוכלו לעודד יוזמות נוספות.
להשתמש במודל הסיורים הקיים של זוכרות ככלי לאימון הדימיון בפרקטיקה של שיבה ואקט של שיבה סימבולית ולו לזמן קצר.
לשלב את קידום השיבה בתוכניות חינוך אנטי-גזעניות הפועלות כבר היום בקרב הציבור היהודי;
פעילות בתקשורת ובמדיה החברתית

ב. פני הארץ לאחר השיבה
כחלק מההבנה של משמעות השיבה וישימותה, יש לדמיין אותה, לתכנן אותה ואת המרחב שיווצר בעקבותיה.
מערכת היחסים בין הקבוצות השונות תהיה מבוססת על הסכמה ועל חוקה המבססת דמוקרטיה, חופש ושוויון.

משטר ומדינה
אנחנו שואפים/ות לשיבה אשר תתרחש אל מדינה דמוקרטית, מבוססת על ערכי החופש והשוויון, ועל הפרדת הדת מהמדינה והפרדת הדת מהלאום, שיוכר בה חופש הפולחן. המדינה העתידית לא תהיה בעלת אופי ריבוני לאומי יהודי, אך ניתן יהיה לבטא במסגרתה זהות קולקטיבית אוטונומית, כגון אוטונומיה תרבותית, אוטונומיה דתית, או אוטונומיה במערכת החינוך. במקביל, יתקיימו גם מערכות חינוך ומשפט ממלכתיות חילוניות בניהול המדינה. ביטויי הזהות הקולקטיבית היהודית לא יהיו ציוניים ולא יבטאו שאיפה לריבונות. הזהות הקולקטיבית הפלסטינית תוכל להכיל גם יהדות.
המשטר החדש יסדיר בחוקה איסור כפייה של לאום אחד על הלאום האחר, בלא קשר לשאלת הרוב שייווצר.

חינוך ותרבות
נשאף להביא לידי ביטוי מגוון תרבויות תוך הכרה במקורות תרבותיים מזרחיים והשתלבות   במרחב. במקום העמדת האוריינטציה האירופאית במרכז  נפעל להכרה בקבוצות תרבותיות אחרות כחלק מוביל בחברה. תונהג מערכת חינוך רב-תרבותית שוויונית, אשר מכבדת את השונוּת והייחודיות של מגוון הזהויות התרבותיות מבלי לגרום לפיצול, ניכור והפרדה ביניהן, ויושם דגש על אלמנטים משותפים. החינוך הממלכתי יהיה דו-לשוני (ערבי ועברי) . יוצע מגוון של בתי-ספר מסוגים שונים (נפרדים, מעורבים, ממלכתיים, פרטיים) ולכל אזרח/ית יהיה חופש לבחור את המסגרת החינוכית המתאימה. במסגרת המעבר למשטר חדש ישונו הסמלים הלאומיים במרחב. התכנון המוקדם לשיבה, וההכנה של הקהילות, השבות והקיימות, יתרמו להבנת המציאות שהתהוותה מאז הנכבה ועד השיבה. על בסיס הבנה זאת תתאפשר בנייה בריאה של המרחב שיעבור שינויים רדיקליים בעקבות השיבה.

קרקעות
השיבה תדרוש רפורמה קרקעית, שתוכל להישען על היות 93% מהקרקעות כיום בידי המדינה, כאשר אותן אדמות היו ברובן בבעלות פלסטינית עד הקמת המדינה, והן נגזלו מהם בניגוד לרצונם. העיקרון המנחה הוא שאדמות הפליטים יוחזרו אליהם. לצד זאת, יש למצוא פתרונות הולמים והומניים שלא ייצרו עוולות ומצוקות אנושיות ביחס לתושבים הנוכחיים. בתי דין מיוחדים יוקמו ויזרזו השבת קרקעות והצעת פתרונות. ניתן יהיה, למשל, בתנאים מסוימים, להחכיר שטחים לתושבים הנוכחיים, לפצות את הבעלים על אדמות שלא תתאפשר השבתן, יישובים פלסטיניים קודמים יוכלו לבחור להתאחד במסגרת הקמתם מחדש, וכו'. נכסים כלכליים מקומיים יועברו לבעלות הקהילות הפלסטיניות – כחלק מהתכנית לייצר שוויון כלכלי ולהקטין את הפערים בין הקבוצות הלאומיות ובתוכן.

חברה וכלכלה
קליטת הפליטים תוכל להישען על מסקנות מן ההיסטוריה של קליטת מהגרים במקומות שונים בעולם, כולל קליטת מהגרים יהודים במדינת ישראל על הצלחותיה וכישלונותיה. יש לבנות בתים ותשתיות, בתי חולים, בתי ספר, ליצור מקומות תעסוקה קרובים לבית, ולהתמודד מראש עם בעיות הצפיפות הנוספת שתיווצר. תידרש הכשרה פסיכולוגית ומעשית לשני הצדדים – לימוד שתי השפות, טיפול פסיכולוגי בטראומה שגרמה העקירה, ועוד. יידרשו פיצויים על עוולות העבר ותכניות למניעת הסללה והיווצרות מעמדות כלכליים נבדלים.
כדי לאפשר התארגנות מתאימה, התקופה שבה ניתן יהיה לקבל פיצויים והשבת קרקעות תוגבל בזמן (10-15 שנה). הפליטים, באמצעות רשות מיוחדת לנושא השיבה, יחליטו אם יש לקבוע סדר עדיפויות בין קבוצות הפליטים השונות. גם לאחר מכן ניתן יהיה להתאזרח.
המדינה תעודד יותר ערבוב ופחות הפרדה בין קבוצות שונות, למשל צירוף השבים ליישובים או לשכונות עירוניות יהודיות שקמו על חורבות ישובים קודמים. ועדות הקבלה יבוטלו.
השיבה יכולה להיות הזדמנות "לפתוח את כל התיקים" ולארגן מחדש את המדינה על בסיס שוויוני בכל התחומים, כגון זכויות להט"ב והתחייבות חוקתית למיגור אפליה ואלימות כלפי נשים. מדינת רווחה כזאת תשקיע בבריאות ובחינוך. המדינה תקלוט פליטים מן העולם בני כל הדתות על בסיס אמנות בינלאומיות. לא יהיה עידוד מיוחד ליהודים להגר לארץ, ולא תתאפשר להם התאזרחות אוטומטית. המדינה החדשה תחוקק חוקי הגירה מוסדרים שיחולו על כל אדם שיבקש להתאזרח בה.
במסגרת תיקון העוולות ההיסטוריות שתאפשר השיבה חובה לתקן גם אפליה היסטורית כלפי אוכלוסיות מזרחיות, כולל בתחומים של הסללה וגבולות הרשויות המקומיות. המדינה מתחייבת גם להסדיר את מעמד אזרחיה המזרחיים בפני ארצות ערב בתחום הרכוש, אם אולצו לעזוב (דרישת פיצויים אישיים ו/או שיבה לנכסים המקוריים).

בטחון ויחסי חוץ
הסדרי הביטחון שייקבעו במדינה יחולו ויגנו על האזרחים באופן שווה.
הסכמי שלום  עם המדינות השכנות במרחב. שאיפה לנהל את המרחב המזרח תיכוני בדומה לאיחוד האירופאי.
 

זוכרות ברשת