התנצלות פומבית בכפר הפלסטיני לוּבּיא
יוזמה של "עצרו את קק"ל דרום אפריקה"
04/2015

ארגון "עצרו את קק"ל דרום אפריקה" הוקם על ידי קבוצת יהודים מדרא"פ ב-2012. החלטנו כי עבודתה של הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) בארצנו נמשכה זמן רב מדי ללא ביקורת ציבורית. בפעילותה בדרא"פ, בנתה לעצמה קק"ל מוניטין כארגון סביבתי, ורק מעטים היו מודעים לתפקידה בהסוואת שרידי הכפרים הפלסטיניים ועקירת תושביהם.

בעוד שקק"ל הציגה עצמה כארגון "ירוק", יערותיה מילאו תפקיד מרכזי במאמציה של מדינת ישראל לייהד את נופי הארץ ולטהרם מכל שריד לנוכחות פלסטינית תוך מחיקת הזכרון ההסטורי והחברתי המחבר את הפלסטינים לכפרים שעליהם נטועים יערות אלה. כספי קק"ל תרמו לא רק לביסוס בעלות יהודית בלעדית על קרקעות והתיישבות קולוניאלית, אלא גם להרס הסביבה הטבעית. בימים אלה ממשיכה קק"ל במאמציה לעקור קהילות פלסטיניות במרחב הכבוש במזרח ירושלים ובנקב/נגב. בגדה המערבית, היא עושה זאת באמצעות חברה-בת בשם הימנותא. "עצרו את קק"ל" פועל להעלאת המודעות הציבורית להיבט זה בפעילות קק"ל.

קק"ל הוקמה על מנת לרכוש אדמות בארץ ולייחדן להתיישבות יהודית בלעדית. היא עשתה זאת על ידי גיוס תרומות מקהילות יהודיות ברחבי העולם, תוך יצירת זיקה בין מפעלי הייעור שלה לשמחות בחייהן של משפחות יהודיות (לידה, ברית מלה, בר ובת מצווה, נישואין וכדומה).

בדרא"פ, קק"ל ממשיכה לגייס את התמיכה המוסרית והכספית של שלל חברות, עמותות, רשויות ממשלתיות וחברים בקהילה היהודית בעזרת פרויקטים שונים הקשורים קשר הדוק ליוזמות מקומיות לקידום איכות הסביבה. באמצעות קמפיינים תקשורתיים ויוזמות אחרות, "עצרו את קק"ל" פעל לחשיפת המציאות שמאחורי החזות המתעתעת של קק"ל כדי להקשות עליה להמשיך לפעול בלי לתת את הדין על מעשיה.

היוזמה הנוכחית קיבלה את השראתה מהסרט התיעודי "כפר מתחת ליער". הסרט, בבימוים של מארק קפלן והיידי גרינבאום, מגולל את סיפור גירושם של תושבי לוביה והרס כפרם. שנים לאחר מכן, במידה רבה בזכות תרומות מהקהילה היהודית של דרא"פ, שתלה קק"ל את "יער דרום אפריקה", חלק מיער לביא המכסה את שרידי לוביה. רבים מיהודי דרא"פ תרמו לקק"ל, בין אם באמצעות "הקופסא הכחולה" האגדית ובין אם על ידי רכישת "תעודות עץ" כמתנות לרגל אירועים משמעותיים בחיי הקרובים להם. רבים מהתורמים לא היו מודעים כלל לשימוש שנעשה בפועל בכספם.

הסרט עורר אותנו להתמודד באופן פעיל עם שותפותנו לדבר עבירה כיהודים דרום-אפריקאים. החלטנו לבטא זאת סמלית באמצעות קמפיין של סולידריות עם צאצאי המגורשים מלוביה שישפוך אור על הנסיון להסתיר את הריסות כפרם, הפזורות על פני שטח נרחב. שיחי צבר, סימן מובהק לכפרים פלסטיניים שרוקנו מיושביהם, גדלים בכל רחבי היער. בכניסה תלוי שלט המוקיר את התורמים, ובו נכתב כי חניון הנופש הוכשר לגישת נכים בנדיבות ידידי קק"ל וויצ"ו בדרום אפריקה, כך שכל המבקרים יוכלו ליהנות מהיער.

כדרום אפריקאים שרבים מהם היו פעילים במאבק נגד האפרטהייד, הסרט עורר בנו אסוציאציות אחרות לגמרי. היער ניטע באמצע שנות הששים, בשיאם של מאמצי משטר האפרטהייד להפריד בין קבוצות שונות עפ"י שיוך "גזעי", בין היתר באמצעות גירושים המוניים של שחורים למחנות עובדים בשולי הערים ושמורות אוטונומיות כביכול ("בּנטוּסטאנים"). כיהודים המחויבים לצדק חברתי בדרא"פ, מציאות חייהם של הפלסטינים שנעקרו ועודם עקורים מלוביה מוכרות לנו עד כאב.

בשנה וחצי האחרונה יצרנו קשר עם מאות יהודים בדרום אפריקה כדי לשבור את חומת השתיקה סביב תפקידה של קק"ל בעקירת פלסטינים והקמת התנחלויות קולוניאליות על אדמותיהם, תפקיד שתרמנו לו בין אם ביודעין או שלא ביודעין. קראנו להם לחתום על הצהרת סולידריות עם אחינו הפלסטינים מלוביה. היום, אנו מגישים את ההצהרות הללו לנציגי הפלסטינים בלוביה – צעד קטן לקראת מה שיהפוך – כך אנו מקווים – למאבק ציבורי גדול בהרבה למען הצדק. אנו מחויבים לעבודה משותפת למען הכרה רחבה במאבק הפלסטינים למען זכויותיהם. אנו מקווים שצעד סמלי זה יבטא את הזדהותנו עם כל הפלסטינים מלוביה, כולל העקורים הפנימיים בתוך שטח מדינת ישראל (אלה המכונים "נפקדים נוכחים"), ופליטי הכפר בגדה המערבית וברצועת עזה, או ברחבי הגולה הפלסטינית. ברצוננו גם לבטא את הסולידריות שלנו עם אותם פלסטינים הממשיכים להתנגד ולעמוד איתן על אף ההפרות המתמשכות והחמורות של זכויותיהם כבני אדם.

זוכרות ברשת