הייתי עד לשוד ולביזה מצד יהודים
מאת: אלון קונפינו
20/02/2017

בעקבות המאמר "גם זה קרה בתש"ח" ("הארץ", 15.2), נשאלתי האם אכן כך היה הדבר - האם באמת התרחשה ביזה נרחבת של רכוש ערבי ב-1948 על ידי יהודים יחידים ובידי המדינה? ואם אכן התרחשה, נשאלתי, מה משמעות הדבר, והאם אפשר ללמוד ממנה משהו לגבי ההווה?

הפלסטינים בכל רחבי הארץ הותירו מאחוריהם חיים שלמים ועימם את החפצים החומריים ששימשו אותם. ביזת רכוש ערבי החלה כבר בתחילת המלחמה, קיבלה תאוצה עממית בחודשים שהובילו ל-15 במאי, עם כיבוש טבריה, חיפה, יפו, צפת ונפילת השכונות הערביות במערב ירושלים, ולאחר מכן קיבלה גושפנקא כמדיניות רישמית.

הביזה נעשתה על ידי אנשים מכל שכבות העם. ורנר סנטור, מנכ"ל  האוניברסיטה העברית, תיאר את הביזה בירושלים כ"התנפלות ארבה על השדה" (מתוך ארכיון בן גוריון). בספר "תשעה קבין: ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות" מתאר חייל שהשתתף בקרבות את שארע: "בעוד טיהורה של קטמון נמשך, החלו מעשי שוד וביזה בהשתתפות חיילים ואזרחים, שפרצו לבתים הריקים ונשאו משם רהיטים, בגדים, מכשירי חשמל ומוצרי מזון... רבים מן החיילים והמפקדים נמלאו סלידה לנוכח המתרחש לעיניהם, אך קצרה ידם מלרסן את היצרים המשתוללים".

למאמר המלא באתר הארץ

*התמונה לקוחה מאתר "הארץ"

זוכרות ברשת