אני פלסטיני מוּסָת
כל יום אנחנו פותחים טלוויזיה וגדודים של שרים ופרשנים לענייני ערבים מסיתים נגדנו, ובכך מסיתים גם אותנו. ולמרות הכל, אנחנו מתאפקים
מאת: עֻמר אלע'בארי, אתר "שיחה מקומית"
13/01/2016
מטיילים בפארק על חורבות הכפר בירעם, וגרפיטי אנטי-נוצרי על שרידי כנסייה - אורן זיו / אקטיבסטילס

כן. נכון. אני פלסטיני מוסת. כל יום מסיתים אותי. מסיתיי המשמעותיים והבולטים הם מנהיגיה, פרשניה ורוב עיתונאיה של מדינת ישראל, וגם ישראלים מהשורה. רשתות חברתיות והמוני הטוקבקסטים הישראלים הם הר געש של הסתה. ברור לי שהם רוצים להסית נגד פלסטינים, אבל דבריהם חוזרים כבומרנג ומסיתים גם את הפלסטינים.

מהדורת חדשות באחד מערוצי הטלוויזיה הישראליים היא מתכון מוכח להרגזת והסתת צופים פלסטינים. ניתוחים והערכות של פרשנים ציוניים הם תוקפנות והתְגרות בפלסטינים. המלל המאוס של מי שמכנים את עצמם "מומחים לענייני ערבים" עמוס בדברי שטנה ומניפולציות מעוררות גועל כלפי ערבים, וכשערבים שומעים אותם הם בעיקר נחרדים ומתפוצצים מכעס.

כן, הם אלה שמסיתים ומתסיסים אותי. בכל פעם שמנהיג ישראלי מתייחס לערבים, לפלסטינים או לכל נגזרת אחרת שהוא גוזר מהם, הוא מבטא בטבעיות מבהילה את יחסו העוין, הגזעני, המתנשא, המאיים והמשפיל כלפיהם. אין ספק שראש הממשלה הנוכחי מככב בהקשר הזה, אבל הוא לא המציא שום דבר. אולי שיכלל את השיטה והשביח את הניסוחים, אבל אין לו בלעדיות על הגזענות. ההתייחסות לדבריו ומעשיו בימים אלה היא רק בשל היותו בראש הפירמידה השלטונית ולא כי הוא יוצא דופן או קיצוני הרבה יותר מראשי ממשלה ישראלים שקדמו לו.

היחס הזה כלפי הערבים בכלל והפלסטינים בפרט מושרש עמוק בתפיסה הציונית. אמנם הוא בא לידי ביטוי בצורות שונות, בניסוחים מגוונים ובמינונים אחרים אבל בבסיסו זהו קו עקבי שנובע מתפיסת עולם גזענית שזרעיה נטמנו עם גיבוש הרעיון להקמת מדינה יהודית בפלסטין. בספרו מדינת היהודים (1896) כתב הרצל: "בשביל אירופה עשויים אנו להוות שם (בפלשתינה) חלק מחומת המגן בפני אסיה. אנו עשויים לספק את משמר החלוץ של התרבות נגד הברבאריות". איזה מנהיג ישראלי לא האמין, התבטא או חשב בצורה דומה?

מרבית הפלסטינים מבינים עברית. יושבים מול מסכי הטלוויזיה באחד הגטאות שלהם, בגליל, בוואדי עארה, במרכז ובנגב, שומעים את האיומים וסופגים את ההשפלה הנשפכת לפרצופם ממרקעי הטלויזיה דרך הערוצים הישראליים. מסית אותם עוד יותר הטיעון על הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון שהם נהנים ממנה. זה מטריף אותם. מתוסכלים הם מסתכלים מהחלון כדי לחפש ולהרגיש את הדמוקרטיה שאיננה.

ראש הממשלה תוקף אותנו, מטיף לנו ורוצה לחנך אותנו, וכל שעת מחנך כזאת היא עוד מנה של הסתה, לא רק נגד הפלסטינים, אלא גם את הפלסטינים. כל פנייה כזאת נשמעת כהזמנה להתקוממות. יחס כזה מגביר בהכרח את יצר המרדנות. מה שמסית אותנו זה כל מה שהציונות יצרה סביבנו. מסיתיי הם לא המנהיגים הערבים, הם אינם מהרשות הפלסטינית, לא מהתנועה האסלאמית ולא מבל"ד. בשביל הסתה – הם מיותרים. מי צריך אותם כשיש את מדינת ישראל, מנהיגיה, זרועותיה, מעשיה וחלק גדול מיהודיהָ?

מסיתיי הם אלה שאילצו חברת תעופה יוונית להוריד מהמטוס שני ערבים פלסטינים, אלה שצועקים לעבר נער פלסטיני פצוע "תמות, יא בן זונה", אלה ששרים מוות לערבים קבל עם, עדה ומצלמה, אלה שהרסו יותר מ-90 פעם את כפר אלעראקיב, העובדה שאנשים גרים בבתי הפליטים הפלסטינים בעין חוד, בטלביה ובבאר שבע, אלה שעדרי הבקר שלהם משתינים על קברי הפלסטינים ביאלו (פארק קנדה), בסמסם (גבעות בר) ובכפר סבּת (שדה אילן), אלה שבנו מאות יישובים ליהודים ואף לא אחד לערבים, אלה שמשקיעים בתלמיד יהודי תשע פעמים יותר מאשר בתלמיד ערבי, אלה שמייהדים את המרחב, ואלה שמבצעים בימים אלה פעולת נקם בערערה.

אוי, כמה אנחנו מוקפים בכל רגע נתון באין ספור דברים ואנשים שמסיתים אותנו, ואי אפשר לחמוק מהם.

ולמרות הכל אנחנו מתאפקים.

תגידו תודה

תמורת האיפוק הזה, היה ראוי שהישראלים ימציאו מנהג שבועי להודיה. מראש הממשלה עד האזרח הפשוט, דרך השרים, חברי הפרלמנט, השוטרים, השופטים, המחנכים, הסוהרים ושאר היהודים הגרים בארץ הזאת. שיתחילו את השבוע שלהם, כל שבוע, כל יום ראשון בבוקר, רצוי באותה שעה עם תפילה כזאת:

"בראשיתו של שבוע זה, לפני שנתחיל לעבוד, אנחנו רוצים לפנות שוב בתודה והערכה לבני ובנות העם הפלסטיני, לאלה שכבשנו ב-1948, גירשנו את רובם ומנענו את שיבתם, הרסנו את עריהם וכפריהם על בתי הספר, בתי התפילה ובתי הקברות שלהם, נישלנו אותם מאדמתם ובנינו עליה מאות יישובים יהודים וממשיכים אנו עד היום לדכא אותם, ולאלה שכבשנו ב-67, גירשנו את חלקם, חנקנו את עריהם וכפריהם, נישלנו אותם מאדמתם, השתלטנו על אוצרותיהם, בנינו התנחלויות בתוכם על אפם ועל חמתם, וממשיכים אנו עד היום לדכא ולרדוף אותם, להגביל את תנועתם, לכתר אותם ולשלול את חרותם. לכולכם וכולכן, בעיר ובכפר – מה שנשאר, בגטאות ובמחנות הפליטים אנחנו רוצים להודות על כך שגם השבוע המשכתם להתאפק ולא קמתם והתמרדתם נגד הדקטטורה היהודית בארצכם מולדתכם. תודה רבה".

לקריאת המאמר באת "שיחה מקומית, לחצ/י כאן

זוכרות ברשת