תקווה בימי מלחמה
מאת: איתן ברונשטיין אפריסיו
06/2014
המטבח / The kitchen

היה צריך להרחיק עד כַּפְר בִּרְעִם כדי למצוא תקווה, אמונה ושמחת יצירה בימים עצובים ומייאשים אלה של התקפה נוראה על עזה. שהינו יממה עם השבים לכפרם כדי להבין את משמעות הפעולה הייחודית שלהם. הפעם הקודמת שביקרנו אותם היתה בדיוק לפני שנה, במחנה הקיץ המסורתי שמקיימת קהילת עקורי בִּרְעִם, במטרה לחנך את הצעירים לא לוותר לעולם על זכותם לשוב אליו. היו שם עשרות ילדים, נוער ומבוגרים ששרו ורקדו ברחבה שבין הכנסייה למבנה ששימש בית ספר של הכפר עד שישראל גרשה את תושביו בנכבה. כך יצא לנו לחגוג עם עקורי בִּרְעִם את תחילת השיבה שלהם בקיץ 2013 ולציין איתם את יום ההולדת הראשון מאז שבו. 

רחוק מתל אביב המיוזעת והמדוכאת מצאנו א/נשים נחושים שנגד כל הסיכויים נאחזים במקום שלהם. מאז שהחליטו לשוב לא היה לילה בו לא לנו בכפר. לעיתים כמה עשרות ולרוב בודדים, מקיימים פעילויות תרבות שונות וגם סתם, פשוט חיים במקום. כמאה מהקהילה משתתפים בתורנות השינה והשהיה בבִּרְעִם. זה לא קל בתוך מטלות היומיום לכלול נסיעות מחיפה ועכו, שם חיים רבים מעקורי הכפר. בקיץ ילדי הקהילה מנצלים את החופשה כדי לשהות בכפר. עבורם זו חווית חופש מרגשת יחד עם בני גילם, הרחק מההורים. 

שקט יחסית בצפון הארץ ומזג האוויר נעים, אבל המרחק מההתקפה הישראלית האכזרית על עזה נמחק שוב ושוב עם עדכוני החדשות המטרידים. "בהפגנה בחיפה נגד המלחמה נעצרו 30 איש, בהם סאהר ג'רייס מבני הכפר" מספרת לי בגאווה נאהדה זהרה חברתי, מפעילות השיבה המרכזיות. אסיל אבו ורדה מראה לי תמונה שלו כשנעצר ע"י מסתערב. "אסיל שם של בת גם?" אני שואל ונזכר באסיל עאסלה שנרצח באירועי אוקטובר 2000 בעודו יושב וצופה בהפגנה ליד עראבה. אסיל כמו קראה את מחשבתי ומספרת שאסיל עאסלה היה בן כיתתה. "אימי תמיד היתה מתווכחת עם אימו על זכות הראשונים בבחירת השם. נולדתי חודשיים לפניו אז ברור שאימי היתה ראשונה." היא מלמדת אותי את משמעותו: מילת תאור למשהו חלק ובוהק "כמו פניו של הסוס בשיר ערבי קדום מפורסם, כמו להב החרב." אסיל מגיעה ללון בכפר בעיתות מצוקה "מירוואת, שמנהלת את התורנות, התקשרה אלי שלשום ואמרה לי שהיא חייבת אותי שם אז הגעתי. קיוויתי להקדיש כאן זמן לסמינר שחייבת להשלים אבל לא הצלחתי.

"לארוחת הצהריים בצל העצים מצטרפים מתנדבים מחו"ל שהגיעו לביקור תמיכה מבית לחם. מג'דרה וסלט בתפריט הטעים. הקינוח היה שיעור עבורי. אחרי סיבוב קצר בין בתי הכפר ההרוסים שבים הילדים עם שקית מלאה בפירות קטנים וסגולים/ירוקים, דומים לשזיפים. ואכן, הם סוג של שזיף ששמו ארסיה. נאהדה אומרת שהוא ממשיך לגדול בכפר ונותן פרי בכל קיץ מאז 1948. זוזו בעלה נותן הוראות לצעירים שישארו ללילה. 

"מה הלאה?" אני שואל את שניהם, "לאן אתם רוצים לקחת את פעולת השיבה הזו?" סיפרו שקיימו סדנא עם הנחיה מקצועית בהשתתפות כ-30 מפליטי הכפר ודנו בשאלה הזו בדיוק. עכשיו ברור להם שהאתגר הקרוב החשוב הוא לרתום חלקים גדולים יותר של הקהילה שלהם לפעילות. לא כולם שותפים לשיבה בפועל, יש מי שתורמים בדרכים אחרות למאבק, למשל באמנות ומחקר. הם חושבים על כנס בעוד שנה אליו יתקבצו פליטי בִּרְעִם מהעולם כולו. הפוטנציאל של המאבק שלהם גדול ומתבטא בעשרות אלפי מבקרים שבאו לתמוך בהם השנה. 

עדות לכך הוא המאבק המשפטי של מנהל מקרקעי ישראל נגדם במטרה לסלקם שוב מהכפר. בית הקברות, הכנסיה וחדר המטבח הצמוד לה הם מחוץ למחלוקת אבל כל סימן אחר להעמקת ההיאחזות מסולק מיד ע"י המנהל. הוא גם מפעיל אמצעי ענישה ולחץ: פקחיו סגרו את הדרך המובילה בין בית הקברות לכנסיה, שבאמצעותה יכלו להוביל ציוד ולהסיע במכוניות את הזקנים עד למרכז הכפר. בנוסף, המועצה האזורית שנותנת בכל שנה אישור לקיום מחנה הקיץ, ענתה להם השנה שהמנהל מסרב לאשרו. המאבק המתיש מביא את חלקם לנקודות שבירה אבל תמיד יש אחרים שמתלהבים ודוחפים הלאה. 

הם שומרים על קשרים עם עקורי הכפר אקרת' שהוא סוג של אח בסוגיית העקירה. שני הכפרים התבקשו להתפנות באותו זמן ומאז לא הותר להם לשוב. לשניהם נתן בג"צ אישור על זכותם לשוב אבל הצבא ומאוחר יותר הממשלה מנעו זאת. עקורי שני הכפרים האלה ניסו שנים ארוכות לפעול יחד ולטעון שהם לא ככל הפליטים הפלסטיניים אלא אזרחי המדינה שגורשו ולכן היא חייבת לתת להם לשוב. למעלה משישה עשורים מאוחר יותר הגיעו למסקנה שדרך זו לא הניבה תוצאות ממשיות ולכן החליטו לשוב ללא אישור מהמדינה.

לקראת ערב נותרים הלנים במקום, שמונה במספר. לפני השינה עוד הספיקו לבוא נוספים לבקר, כאלה שגרים בג'יש הסמוך. מעניין שתושבי הישוב מכנים אותו גוש חלב דווקא. ארוחת הערב צנועה יותר אבל האווירה מצוינת. הילדים מעניקים חיים למקום, צופים בסדרה סורית פופולארית בטלוויזיה, וחלקם נהנה מנרגילה מתקתקה. מריאן בת ה-12 לוקחת יוזמה ומקלפת תפו"א להכנת צ'יפס. ריאן בן-7 משחק עם כל מי שיכול. את האחים וסים וג'ורג' ג'נטוס הכרתי כבר לפני מספר שנים בביקורי התמיכה של זוכרות במחנה הקיץ של ילדי הכפר. יחד עם אחותם נע'ם הם המבוגרים האחראיים, בשנות העשרים לחייהם, הם המנהיגים של הנוער.

אני מעיר שהפעולה שלהם דומה בצורתה לפעולות שישראל וישראלים עושים, בכך שאין היא חוקית לגמרי, לא ממתינה לאישור הממשלה (ובמקרה של המדינה גם לא מתחשבת בחוק הבינלאומי) כדי לעשות מה שנכון וצודק לדעתם. נע'ם מסכימה אבל שפת הגוף שלה משדרת אי נוחות עם ההשוואה הזו: "אכן, בצורה זה דומה אבל לנו יש את החוק המוסרי והצדק מאחורינו!" עסאף, נער אינטליגנטי ואדיב, מלמד לי לערוך קטעי וידאו שצילמתי בכפר הרוס אחר, קדס שמו, כ-15 ק"מ מבִּרְעִם. הוא לא הכיר את הכפר הזה ומופתע לראות שהבניה בו דומה לזו שבכפרו. אנחנו נהנים מתה עם נענע וזעתר שגדלים בגינה שהקימו ליד הכנסיה. בדיון בבית המשפט ביקש המנהל להרוס גם אותה אך השופט סרב לכך. 

ללינה קיבלנו אוהל פרטי. בחוץ קריר ורוח אבל בפנים נעים. הילדים כדרכם מרעישים אבל כשאני מעיר להם ריאן החמוד מבקש סליחה ושומר על שקט. המטרד היחיד בלילה הוא חזי התרנגול שנקרא ע"ש הפקח הראשי של המנהל שפועל נגד עקורי בִּרְעִם. הוא רועם בקריאותיו שלאט לאט הופכות לצלילי רקע לשינה עמוקה וארוכה מהרגיל בימים האחרונים. בחמש התעוררתי ויצאתי אל החושך האפוף בערפל סמיך שמרטיב את האוויר. ניסיתי לצלם אבל אין מספיק אור.

בבוקר מקדים אותנו ג'ורג' לקפה וארוחת בוקר במטבח. הוא שב מסין לפני מספר ימים, שם למד את השפה. הוא מראה לי תמונות משנחאי בהן הוא מצולם עם שלט בערבית: "הכרזתי על השיבה שלי". זהו קמפיין של תצלומים של פליטי בִּרְעִם ברחבי העולם. הוא מפתיע באמירה נוקבת על הבוקר: עבורו בִּרְעִם הוא ברכה וקללה גם יחד. באנגלית זה מתחרז: A Bless and a Curse. זה המקום של התקוות והחלומות שלו, של עשיה פוליטית בקהילה ושל זיכרונות מתוקים שעברו מדור הסבים. מצד שני זו קללה מתמשכת שמענה את עקורי הכפר מאז גורשו בשלהי 1948. בעודו מפליג במחשבות מישהי מגיחה לחצר המרכזית ומתחילה מיד לצלם בקדחתנות. ג'ורג' נדרך ואומר לי שהיא בטח מהמנהל. אנחנו יוצאים לקראתה ומברכים לשלום. היא עונה ביובש אך ממשיכה בשלה. רק התעקשות שלו לדעת מי היא מאלצת אותה לומר "דבורה מהמנהל". בכל כמה ימים הם באים לתעד כדי להראות את נחישותם לסלק את העקורים ששבו. המאבק הבלתי מתפשר שלהם מול המדינה ממחיש את מה שאלאונור אמרה להם שוב ושוב כשהיינו איתם: מה שאתם עושים כל כך חשוב ומרשים!



Kafr Bir'im \ כַּפְר בִּרְעִם \ كفر برعم



אוכלים ארסיה בבִּרְעִם / Eating Arasia at Bir'im



Kafr Bir'im \ כַּפְר בִּרְעִם \ كفر برعم



Kafr Bir'im \ כַּפְר בִּרְעִם \ كفر برعم



Kafr Bir'im \ כַּפְר בִּרְעִם \ كفر برعم



Kafr Bir'im \ כַּפְר בִּרְעִם \ كفر برعم



Kafr Bir'im \ כַּפְר בִּרְעִם \ كفر برعم



Kafr Bir'im \ כַּפְר בִּרְעִם \ كفر برعم



סאהר ג'רייס נעצר / Saher Jeries is arrested



Kafr Bir'im \ כַּפְר בִּרְעִם \ كفر برعم

זוכרות ברשת