תגובות לטקסט "מתחת ליערות"
מאת: כותבות/ים שונות/ים
02/2014

להלן התגובות שהתקבלו לטקסט מתחת היערות ופורסמו החל מספטמבר 2013. המגיבות והמגיבים הופיעו באתר המיוחד בשמות בדויים. כאן, ככל שניתן, הם מוצגים בשמותיהם האמיתיים.


קק"ל שנפל על מצפון המנכ"ל

עצים נעוצים, נועצים גם שלטים
זוועות לא מונעים, עליהן מדווחים
שמות, תיאורים, מספרים של מתים
עץ נחמד, ירוק עד, של שותלים ובוכים

איזון אקולוגי נטבח והופר
מצמחי האיזור לא נשאר שום דבר
אלון אלה, כליל גם קידה ואשחר
נרדפו, קוצצו וברחו לניכר

לטשטש עקבות ולמחוק נמלטים
לכסות העבר, במחנות הפליטים
במשכורת רעב של נושאי האתים
רווחים שולשלו לכרסי שליטים

על כל כפר לא מוכר, מעטים נשארו
על כיבוש אכזרי – הם בכו כי ירו
בדורשו זכרון, מנכ"לים נבהל
ווהשיר החדש הוא "בכו כי שתלו"

יסמין יסמן


מפחית חרדה

הדוגמאות של השלטים המוצעים לעומת הישנים של הקק"ל היא דרך מוחשית להבהרת ההיסטוריה. הצבת שלטים, בהם ישנו תיאור של מה שהתרחש ב-1948, עשויה לחשוף את האמת ההיסטורית ליותר ויותר ישראלים.
אני חושב שאחד האתגרים שיש לנו הוא לחשוף את עוולות העבר של החברה שלנו תוך הפחתת החרדה שעבר זה מעורר במרבית היהודים הישראלים. מרבית הציבור היהודי ישראלי יודע משהו על העבר אך מעדיף לא להתעסק עם זה כי זה מעלה אצלו חרדות קיומיות. לכן שאלות כגון מהי המשמעות של הכרה בנכבה? מה זה אומר שהציונות היא תנועה קולוניאלית? צריכות להישאל ולקבל מענה שיבהיר שההכרה בעבר היא דווקא הדרך להפוך לחברה מוסרית יותר בהווה. יש צורך בשינויים מהותיים במשטר וגם בויתור על פריבילגיות שיש לנו כיהודים, אולם אין זה אומר השמדה, מוות וכיליון של החברה.אני מקווה שהרבה אנשים ייחשפו לטקסט שכתבת.

יואב קפצ'וק


אני אתך. עברתי תהליך דומה

רפי היקר,אני פונה אליך כך כיוון שדבריך נגעו בי ואני מרגישה אליך קירבה עצומה שנובעת מהטקסט והמעשים המתוארים בו. גם אני כמוך עברתי תהליך של הבנה וראייה הדרגתיים שהציפו אותי. אני יודעת שזה לא פשוט ורוצה לחזק אותך בדרך האמיצה שבחרת.
העובדה שאתה עומד בראש מוסד כמו קק"ל יכולה להוות דוגמא לאחרות ואחרים שימשיכו בדרכך.יישר כוח!

נורמה מוסי, דוקטורנטית באוניברסיטת אינדיאנה, ארה"ב


יפה! אבל רק סטטיסטיקה?

שלום רב לרפי שטנדל, יו"ר קק"ל החדשה,

אני שמח ומברך על היוזמה החדשה, לשלט ולתת מקום להביט המושתק הזה של הנוף הישראלי. אך אני חושש שעדיין, לא הלכתם מספיק רחוק בפרויקט שלכם. לצערי, השלטים החדשים, כמו הישנים, עדיין אינם מעניינים במיוחד. הם לא מצליחים לחרוג מגבולות ההיסטוריה היבשה הלוחמנית והסטטיסטית. התיאור האובססיבי של מספר התושבים לפי כל מפקד אוכלוסין, ושטחי הדונמים של כל כפר, אומנם מנכיחים את העובדה שמישהו היה שם, אבל לא אומרות הרבה יותר מזה. כמו כן, הנסיון לתת את הצד השני של המטבע על מלחמת 1948 חוטא לאמת לא פחות מאשר לתת רק את הצד הראשון של המטבע. בסך הכל, הנסיון לצמצם הסטוריה שלמה לאירוע אחד, שהוא מלחמה, ולסטטיסטיקה יבשה, הוא נסיון מצער. היו שם אנשים! היו שם סיפורים! היו שם חיים ואהבות! אני רוצה לראות שלטים שחוגגים את החיים המלאים שהיו בכפרים האלה. שלטים שמצליחים לצאת מעבר להיסטוריה הלאומית המעייפת. ומי יכול לעשות את זה אם לא קק"ל – ארגון שחרט על דגלו אהבת אדם ואהבת טבע.בכבוד רב

אמיר חרש, סופר


פלסטין אינה רק מתחת ליערות

רפי שטנדל שלום,
אנשים שונים עוברים תהליכי שינוי בדרכים שונות.
נראה שעבודתה של עמותת זוכרות משמשת אותך כקביים בניסיונותיך ללמוד מחדש כיצד ללכת.
ללכת כמטפורה ללחשוב.
אומנם זו דרכה של כל חברה אנושית, אבל דומה כי החברה היהודית-ישראלית הצטיינה בלתכנת אותנו כיצד לחשוב, ולכן יש לברך על כל ניסיון של אדם לפרוץ את גבולות מחשבתו שלו.
בטוחני שהדרך לא קלה ואם תתמיד בשינוי יעמדו בפנייך ברירות לא פשוטות, ביניהן שאלת הפריבילגיות שהשתייכותך האתנית מעניקה לך.
בדרכך אל גופך החדש, אשמח אם תהיה מוכן להימנע מטעות נפוצה בתהליכים של שינוי מסוג זה.
פלסטין לא רק נמצאת מתחת ליערות. פלסטין נמצאת איתנו, גם היום. ולא הרבה השתנה מאז שקודמיך בתפקיד קברו את פלסטין ההרוסה. לכן להכרתך את פלסטין ההרוסה חייבת להתלוות הכרה ביחס שפלסטין והעם הפלסטיני זוכים לו ממרבית היהודים ומדינתם גם היום.
אז לא מדובר רק בלהכיר כדי לשים מאחור עבר לא נוח. אני מאחל לך שהשינוי שאתה משתף אותנו בו יפרוץ גם אל מציאות העשייה של היום.
בברכה,
 
מרסלו סבירסקי, אוניברסיטת וולנגונג, אוסטרליה


נסחפתי בהתלהבות שלך

שלום יו"ר קק"ל החדשה,
היה לי מרתק לקרוא את הטקסט שלך על שינוי השילוט. בתחילת הקריאה הרגשתי הסתייגות: נראה היה שאתה מגזים עם העניין של הסתרת הכפרים – כאילו כל המטרה של קק"ל בכל פרויקט הייעור שלה ובכלל – זה להסתיר חורבות של כפרים ערבים. והרי זה לא כך. נכון שקק"ל מקדמת דחיקה של ערבים וערביות באופן זה ואופנים אחרים, אבל יש לקק"ל גם מטרות חשובות נוספות, הרבה יותר ניטרליות, שכל תושבי הארץ נהנים מהן – כמו הוספת צל בארצנו יוקדת השמש, ופיתוח אזורי טיול נגישים לציבור הרחב. לקרוא משהו ממנו משתמע כאילו כל מה שהארגון הענק הזה עושה היום זה לכסות חורבות מעטות שנותרו מלפני 60 שנה – נשמע קצת סהרורי..
בכל אופן, עם התקדמות הקריאה, הלכתי ונסחפתי גם אני בהתלהבות ובקדחת שאחזה בך, בעקבות התובנה החשובה שלך ש"קק"ל באמת צריכה להוביל את השינוי ולהתחיל להראות לכולנו שמתחת ליערות ירוקי העד קבורים שרידים לחיים שלמים שנגדעו באלימות ב-1948." וואו! זה נכון. אני מסכימה. הרי חלק מתפקידי קק"ל קשורים למורשת והיסטוריה, ואי אפשר להתכחש לכך שהכפרים הערביים – ומה שקרה בהם ב-1948- הם חלק מהמורשת וההיסטוריה של הארץ.
הדוגמאות שאתה מביא לשינוי השלטים מאירות עיניים ומרתקות.
יש לי הערה אחת – לגבי התמונות – אתה מציב מנגד את ה"אשכנזים", והעובדים – הרוסי והשחור. הרי האשכנזים, רבים מהם רוסים. אז זה קצת צורם לי.
בברכה,

נגה קדמן


ככה לא מבקשים סליחה

רושם ראשון
בשנת 1997 ביקש אהוד ברק סליחה "מבני עדות המזרח בשם מפלגת העבודה ומפא"י על כל דורותיה". אלא שסליחה, היא דבר שאותו מבקשים, וקשה לדמיין את אהוד ברק מבקש משהו. מבקש סליחה, שומט מידיו את הריבונות, מוותר על הכח מבלי שיוכל לחזור בו לטובת אלה שאותם מפא"י בזזה וגזזה והשפילה וניצלה, לתת עכשיו בידי האנשים האלה את הכח, להענות או לא להענות לבקשה. "אני מבקש סליחה בשם מפלגת העבודה," הוא אמר, אבל לא התכוון לבקשה, אלא הצהיר הצהרה מתוקשרת, חד-צדדית, כדרכו יהירה, שנועדה להכין את השטח לכנס שארגנה מפלגת העבודה לעצמה בנתיבות ימים ספורים אחרי אותה לא-בקשה.
במרץ השנה, 2013, ביקש בנימין נתניהו סליחה מראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, על הרג תשעת האזרחים הטורקים על האונייה מאווי מרמרה. בעתונות נכתב כי ארדואן קיבל את ההתנצלות בשם העם הטורקי. מה בין זה לבין בקשת סליחה? כלום. נתניהו לא באמת הצטער הרי, לא באמת ביקש סליחה. ארדואן לא באמת מחל, אולי מתכתחילה לא באמת נפגע או כעס. אז מה זה המשחק הבזוי הזה? מה זה שדה הסליחה הזה, שאפשר לשקר בו כאלו שקרים?
מחשבה אחת.

מחשבה שניה.
אחד מאותם ניצוּלים שניצלה מפלגת העבודה את המהגרים מארצות ערב ואיסלאם, הוא להעבידם בעבודות יזומות, בנטיעת אותם יערות קק"ל זדוניים. מי שיסתובב בכפרי העולים בארץ ישמע את הסיפורים האלו בכל מקום כמעט. "צאצאי החלוצים כבר לא מערבבים כאן את הטיח ולא חופרים בורות," כתוב בטקטס, אבל בטעות. כי לא החלוצים הא.ד.גורדונים נטעו את היערות האלה, אבל שלמו פרוטות למהגרים עניים שיכסו על הכפרים הפלסטינים, זה כן.

מחשבה שלישית.
לא באמת הרגשתי שבטקסט הזה יש בקשת סליחה מהפליטים הפלסטינים. בקשת סליחה מהפליטים הפלסטינים צריכה להעשות, בראש ובראשונה, בערבית. ובגלל שהפליטים הם כבר דור שלישי לפליטותם, מפוזרים בעולם, ולא יודעים כולם ערבית, אז בשפות שאותן דוברות ודוברים הפליטות הפלסטיניות והפליטים. ובערוצים שנגישים להן, שאליהם הן יכולות להגיב והם. לא באמת הרגשתי שבטקסט הזה יש בקשת סליחה מהפליטים הפלסטינים, כי לא אליהם הוא פונה, ולא הם יוכלו לקרוא בו. הטקסט הזה כתוב לישראלים, פונה לישראלים, ואל מולם הוא מדמה אפשרות של בקשת סליחה, כדי לראות מה יעשו בבקשה כזו, אם תהיה, הישראלים. אבל מה, אחרי הכל, עם הפלסטינים, שאת סליחתם הטקסט לא, באמת, מבקש?

תומר גרדי, סופר ועורך


תודה מהגולה

רפי שטנדל יקר,
מעורר השראה לקרוא על יוזמתך בקק"ל החדשה לעמוד "מול היערות". השילוט החדש של קק"ל במספר יערות ופארקים להם קק"ל אחראית, שנטועים על כפרים פלסטינים הרוסים הוא צעד חשוב לקשר בין היערות לבין החוב ההיסטורי של הנכבה הפלסטינית, שאליה יהודים ברחבי העולם חייבים למצוא דרך להגיב.

מנקודת המבט שלי כיהודיה בגולה, פרויקט היעור של קק"ל עומד במרכז התביעה לייצג את "זכותנו" הטבעית על אדמת ישראל ועל כרטיס הכניסה לקהילה הפוליטית שנוצרה בטריטוריה זו. במידה רבה הוא הצליח להשריש ערכים יהודים לאומיים ברבים מאיתנו מגיל צעיר מאד באמצעות האסטרטגיות החינוכיות של מנגנוני גיוס הכספים, כגון הטלת מטבעותינו לקופסא הכחולה. קק"ל היתה לחלק מהותי בזהות התרבותית שלנו, היהודים בגולה, בקשרה אותנו לגוף הגיאו פוליטי הישראלי כחלק מעץ החיים היהודי הרחב. בכל פעם שאנו תורמים ליער, לחורשה או לשתיל אחד של קק"ל אנו מאשרים מחדש את הקשר הזה בין "טבע" לאומה. אנו מאשרים מחדש שישראל היא הארץ "שלנו", ואנו חלק מהעם שלה אפילו בעודנו אזרחי מדינות אחרות. שורשי העצים "שלנו" באדמה מייצגים את ה"זכות אבות" שלנו לחיות בארץ. גם אם לא נממש זכות זו בימי חיינו, הרי שעצינו עודם נטועים שם, ועומדים על זכותנו הנצחית על הארץ, הנתונה לעמנו לבדו.

לפני שנים מעטות נעשיתי מודעת לראשונה לעובדת קיומם ששל כפרים פלסטינים שנהרסו בשטח ישראל. באותו זמן גם למדתי שיערות קק"ל רבים ניטעו על השרידים הפיזיים של הכפרים. התחלתי לקרוא בעלונים ובמסמכים ישנים של קק"ל בספריה היהודית המקומית. הוצאתי את תצלומי האולפן שלי לעברית ואת אישור נטיעת העץ שלי שקיבלתי מקק"ל. התחלתי לחשוב על הקשר בין המיקומים של יערות קק"ל, השלטים שלה, מפות חינוכיות ותיירותיות, והנרטיבים הלאומיים של ההסטוריה היהודית שלמדנו בגולה. חשבתי על הקשר בין התפקיד של קק"ל במיסוד משטר הקרקעות החדש של המדינה ועיצוב נרטיבים הלאומיים של היסטוריה שהתרחשה בה מחיקה מכוונת של הקיום של כפרים ומכאן גם של פלסטינים שחיו שם. כך, במקום לתרום ל"הפרחת השממה", אנחנו בגולה תרמנו תרמנו לאחד המיתוסים המחשובים של הלאומיות היהודית המודרנית: אדמת הבור של הארץ היתה ריקה ונטושה. בכך סייענו לכסות על הקשר בין הפלסטינים שחיו בכפרים ועיבדו את אדמותיהם לבין עצם הקיום שלהם. יוזמתך האמיצה של השילוט של קק"ל החדשה פותחת מרחבים חדשים לתהליכי הכרה ודין וחשבון להתחיל.

ציינת שהשלב הסופי של הפרויקט שלך הוא אקט הפרהסיה, שבו יש דיבור פתוח ואמיץ של אמת. תכונה חשובה של פרהסיה היא הסיכון שהיא מציבה, בדרכים שונות, לדובר ולנמעניו שעלולים "להיפצע" מאמת זו. אני חושבת שזו הסיבה לקושי לספר את האמת של היערות, של מה שהם מכסים. היערות נוגעים בלב מה שאנחנו בגולה רואים כזכותנו הבלעדית על הארץ. מכיוון שקק"ל כה מחויבת לקידום זיקה יהודית לישראל, הפעולה האמיצה שלך במסגרת קק"ל החדשה מאתגרת אותנו לחשוב על הנחות שאנו תופסים כטבעיות, שהפכו לחלק מגופנו. בפעולת דיבור האמת האמיצה שלך, אתה מבקש מכולנו שתרמנו ליערות לראות, לשמוע, לשקול ולהיות מסוגל להשיב למה שהיערות מסתירים. תודה שאתה מאפשר לנו הזדמנות זו.

היידי גרינבאום, דרום אפריקה 


אתה מראה לנו שטעינו 

ריגשת אותי עד מאוד. הדרך בה אתה מספר על תליית השלטים ועל המאורעות השונים שקרו ב48 ובעקבות הנכבה הנקראת בארצנו מלחמת העצמאות מבטאת המון רגש ותובנה, זה מראה איך אנו צריכים לפעול למען הערכים וללמד את הדורות הבאים על מה שעשינו לא נכון ולא רק על מה עשינו נכון, מתי ניצחנו, מתי היינו קורבנות. צריך לספר על מתי רצחנו, מתי טעינו, מתי לא חשבנו פעמיים. אני חושבת שהסיפור הזה יכול לשנות הרבה בעתיד והשלטים יעזרו להעביר את המסר שמדינת ישראל לא תמיד טהורה ונכונה. כל הכבוד על המאמץ והאומץ הרב וכל הכבוד על התיעוד המדהים, אתה שינית את פניי ארץ ישראל והארת אותה באור אחר. אור טוב יותר, חם יותר, נעים וביתי יותר.

מיכל מרקו, תלמידת תיכון, תל אביב


הנכחת מה שהציונות ניכסה 

רפי יקר,
יישר כוח על מעשה ההנכחה, ההזכרה, וההפיכה לנראה את כל מה שבאופן שיטתי מועד להימחק ולהינכס על ידי מכונת ההרס הציונית.
הגרושים שתרמתי כל יום שישי לקופת קק"ל, לא יינקו ממצפוני.

ד"ר סיגל אופנהיים שחר, המחלקה ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן


איפה הבדיה ואיפה האמת?

רפי,
זה כתוב היטב, אבל לא לגמרי התחברתי.
לא הבנתי לאן חותר הקטע האקדמי הראשון, והתקשיתי לעקוב.
הסוף הויזואלי – יותר נוגע.
אבל בעיקר לא הבנתי איפה הבדיה ואיפה האמת.
איפה הסרקזם ואיפה המציאות?
האם כל הפרטים מלבד הכותב נכונים?
האם התמונות אמיתיות או פוטומונאז'?
אשמח להבהרות.

ערן שחר, עורך בידיעות הקיבוץ


כמו באוסטרליה

בכיתי בקריאתי את תאור השינוי שעברת. הוא הזכיר לי את הנסיון האוסטרלי שבו צאצאים של המתיישבים הלבנים מתמודדים עם מה שחוללו אבותינו לבני הארץ הילידים. התפייסות הוא תהליך איטי ומכאיב שאורכת זמן רב, אך היא אפשרית. יש מקום ליצירת תודעה לאומית חדשה אשר מכילה בתוכה בושה על העבר ומאמצים מתמשכים להעניק תקוה והזדמנויות נוספות לאלה אשר חייהם ותרבותם נגזלו מהם. בארצנו אנו לומדים על תולדות בני הארץ הילידים ועל ההשפעות השליליות של ההתיישבות האירופית. אני מאחלת לכם הצלחה בנסיונותיכם לעודד יצירת היסטוריה אמינה יותר של ישראל/פלסטין, יחד עם תודעה ישראלית-יהודית פתוחה יותר.

ד"ר קטי אטואל, אוניברסיטת פרת', אוסטרליה. 


זהו נס! 

לכבוד יו"ר הקק"ל,
השיתוף שלך הוא עבורי בגדר אירוע נסי, התפתחות שזה זמן רב לא הרשיתי לעצמי לקוות לה, תחושת מרקם רך ומרגיע על עצבים מרוטים ופצעים פתוחים ללא מזור, התעוררות זהירה של תקווה לכך שלא הכל אבוד, שמשהו מהמבנה המלאכותי (שכל מי שעיניו בראשו רואה את סופו הבלתי נמנע בפתח) יכול אולי לזכות לעתיד בזכות תפנית ערכית, יחס נדיב וצנוע, קבלת אחריות ורצון אמיתי לפיוס, תוך ויתור על כל הסיפורים שסיפרנו לעצמנו, על השכנוע הפנימי בעליונות ובצדק, על החזון המעלה גיחוך של מגן אולטימטיבי של תרבות הרואה את עצמה מתקדמת ובעלת זכויות יתר אל מול תרבות הנתפסת כנחותה ומאיימת – בקיצור זניחת כל מאפייני הציונות.

יש כמובן נקודות בהצעתך הנובעות מהטמעתה העמוקה של השקפת עולם זו שהוחדרה באופן עקבי, מתמשך, מתוחכם ובלתי מתפשר תוך המצאת שפה ונרטיב התואמים את היעדים הפוליטיים ואינם דווקא תאור ענייני כגון התייחסותך המפורטת אל תושבי כפר נכבש כאל "חבורת פורעים/מחבלים" ועוד, אבל אלה אינם העיקר.

שני מרכיבים ביוזמתך מהווים את הבשורה המרכזית בעיניי:
1. אתה כראש הארגון הגזעני ביותר בארץ מסמן לכל את הצורך להכיר ולהודות בחוסר תוחלתה של ההמצאה הציונית.
2. אתה מציע מגמת היפרדות מהחד-צדדיות ומההתעלמות מהאחר, מכיר באפשרות של נקודת מבט שונה ומצביע על תחילת מהלך שאולי יוכל להביא לפיוס.

אני מברכת אותך על צעדך האמיץ, מייחלת שהוא ייטול את המסך המעוור את החברה היהודית הישראלית (ברובה המכריע) וחשה התרגשות של ציפייה אופטימית לבאות אחרי תקופה לא קצרה של מבט נואש על המציאות.

בברכה,
קלר אורן, מורה בבי"ס אזורי ברנר


חשוב לתלמידים הצעירים

רפי יקר,
מאד התרגשתי מהשלטים החדשים. כמחנכת בישראל מאד חשוב לי לאפשר לתלמידים להתמודד עם העבר ואין כטיולים בחיק הטבע המשלבים ידע שעד כה נעלם מאתנו כדי לעשות זאת. כל הכבוד.

רותי עצמון, מחנכת, תל אביב 


החזרת עטרה ליושנה

בס"ד
לרפי שטנדל השלום והברכה,
קראתי את דבריך בהתרגשות רבה. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא!

ברצוני לחלוק אתך שתי אנקדוטות הקשורות למקומות בהם חלפת במסעך. ראשית, באשר לעין זייתון, הרי שבעבר ישבו בכפר יהודים שכונו "מסתערבים". בניגוד לשימוש העכשווי במלה, בעל הקונוטציה האלימה, מדובר בתושבי הארץ עוד מימי בית שני שאימצו את מנהגי שכניהם עם הכיבוש המוסלמי, ונדמו באורחות חייהם, לבושם ושפתם כערבים לכל דבר בעיני ראשוני הציונים שנתקלו בהם בשלהי המאה הי"ט למניינם.

במסגרת גל העלייה לרגל וההתיישבות שפקד את ארץ ישראל לאחר הכיבוש העותומני, הגיע לגליל הרב המקובל משה באסולה (1480 פזארו, איטליה – 1560, צפת). כשביקר בא"י בשנים 1521-23, חגג את הפסח של שנת רפ"ב בצפת, ובלשונו: "ולקחתי בית מעין זייתון ואשב שם". ראוי לציון השימוש בשמו הערבי של המקום. בעין זייתון של אותם ימים התגוררו כארבעים משפחות יהודיות, וגם בכפר ענן מצא הרב שלושים משפחות של "קהל מסתערבים (יושבי הארץ מדור דור)". מסתבר אפוא שהארץ כבר ידעה חיים משותפים, ושזייתון וזיתים יכולים לראות עין בעין ולטעת שורשים יחדיו על אותה האדמה.

האנקדוטה השנייה מותירה טעם מעט מריר יותר. באתר קיבוץ גבעת ברנר מופיע הסיפור הבא על גבעת מרר, מתוך "תולדות הבנייה בג"ב" (כאן, כפי שתראה, הכוונה היא לבנייה במובן "בניין הארץ", או בנייה על חורבות הכפרים): "לאחר מלחמת העצמאות התפנו מסביב שטחים רבים" (שים לב לשימוש בלשון סביל לתיאור הגירוש, שהיה אופייני גם לשלטים הישנים). "חברי המשק הזריזים מיהרו לנטוע עצים על גבעות מרר מתוך תקווה ששרשרת הגבעות תצורף למשק" (הדגשה שלי). ללמדך, שלא הקק"ל (הישנה) לבדה הגתה את רעיון הנטיעה כאמצעי לניכוס אדמות, וכי כמו בעוולות רבות של הציונות, את שעשתה הרשות הממלכתית ברמה הלאומית עשו גם יחידים מיוזמתם הפרטית.

בברכת יישר כוח,
עמי אשר, מתרגם, יפו


כל הכבוד על המעשה

אכן הגיע הזמן, ואולי, אולי, זוהי תחילתה של ידידות חדשה. כל הכבוד על המעשה.

צילי גולדנברג


תודה על ששיקמת את אמונתי 

רפי יקר,
התרגשתי וחשתי יראת כבוד קלה למקרא הטקסט שלך. תודה על ששיקמת את אמונתי בכח האקטיביזם.במשך שנים ארוכות בעבודתי בתכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה, הנחיתי תלמידים/ות שעסקו בעקבות של הזיכרון התרבות החומרית הפלסטינית. אשמח לשתף אותך בטקסטים שלהם ולהעביר הלאה גם את שלך. המחויבות שלי מקורה בהיותי "דרום אפריקני ממרחק", בניסוחו של המשורר דניס הירזון. הפרויקט האינטלקטואלי שלי עוצב במידה רבה ע"י המורשת של המאבק נגד האפרטהייד. אם תרצה לקרוא עוד יש מאמר שפרסמתי באתר של זוכרות שניתן לגישה קלה.

בברכה,
ד"ר לואיז בית לחם, האוניברסיטה העברית, ירושלים


עץ קק"ל מגיב בזעם בעקבות מה שקרא כאן. צפו
נטלי כהן וקסברג


מהמם!

הולכים להפיץ את זה בקרב עובדי קק"ל?

נגה קדמן


מעריך את הדרך הסטירה האמנותית 

רפי שטנדל:אני מצדיע לכנות, לאמונה ולאומץ של המעשה שלך. אני תקווה שישראלים אחרים יכירו כעת ברעות שנעשו לעם הפלסטיני בנכבה ויאבקו להשיג שלום ופיוס עימם. זו הדרך היחידה ששלום אמיתי וביטחון יושגו עבור האנשים החיים בפלסטין ההיסטורית.

זה מאמר באמת מדהים. קראתיו מתחילתו עד סופו וכתבתי תגובה. זו אחת ההזדמנויות הנדירות בהן אני מאמין שאחד – רפי שטנדל – צריך להיות מועמד לפרס שלום. התגובות של שני ישראלים צעירים גם כן מעודדות. הן מבטאות שאיפה אמיתית לשלום בקרב ישראלים. הבה נאמין שהסנטימנט שלהם ינצח בסופו של דבר.

כעת אני גם מבין לאן חותר הקמפיין הזה – מחוכם מאד!! היו לי הסתייגויות על האופי הפארודי בבסיס הגישה שלו אך כעת אני מעריך את הסטירה האמנותית על הדרך שבה התפקיד ההיסטורי של קק"ל יוצג בצורה מטעה בכל העולם, כשאנשים תמימים רבים עדיין אינם מבינים את האופי המרושע האמיתי של פעילויותיו בכיסוי על פשעי המלחמה של הנכבה ומה שממשיך אותה. כל הכבוד!!!

ג'ון דודל


מאמר פנטסטי

שלום אדוני,
רציתי רק להחמיא לך על המעשה החיובי של החלפת השילוט וחשיפת העבר!חשוב שדברים כאלה קורים, כי יום אחד זה עלול להיות מאוחר מידי להציל את ההיסטוריה של פלסטין. ראיתי שחולצת קק"ל החדשה משווקת, אני חייב לרכוש אחת כדי לתמוך במטרה!

ג'סטין 


קק"ל מעורבת בנישול הבדואים

כל הכבוד!
וכמובן ששום כתיבה על הקק"ל אינה שלמה ללא איזכור של מעורבותה בגירוש ונישול הבדווים בנגב, בעבר וגם בהווה, בחלקה בתכנית פראוור וב"ייעור" כפרים בדווים:
והתגית קק"ל באתר העוקץ.

יוסי מקיטון, באר שבע
 

מי האיש הזה בכלל?

לא הבנתי מה זה תומר? זה אמיתי? מפוברק? מי האיש הזה בכלל?

רועי (מגיב לאחיו בפייסבוק)


כמו בסרטים של סשה ברון כהן 

ברכות רפי על האתר החדש שלך שעושה רעש גדול כמו שאתה אוהב. עיינתי בתגובות השונות באתר, המשקפות את המתח הזה שנראה שאתה כל כך נהנה ממנו, ובצדק, בין אמת לבדיה. הבלבול הזה שקצת כמו (תסלח לי על האנלוגיה) בסרטים של סשה ברון כהן חושף חברה טראומטית, מבולבלת, שלא סגורה על עצמה, כזו שכבר האמינה בכל כך הרבה בדיות ויתר על כן בכל כך הרבה זוועות, עד שאינה יכולה להעלות על דעתה שסליחה וכפרה יכולות להתרחש במציאות (גם אם בפועל הן מדומות, אבל רק בגלל נסיבות מעוותות עד כדי כך שהן גובלות בעצמן בדמיון). חברה שערוכה כל כך לקדם אסון שתתקשה לזהות גאולה גם אם תתדפק על דלתה.

ערן ה"טוקבקיסט" העיר לך שהטקסט צריך להיות בערבית. צריך אולי לנסח טקסט בערבית, ואולי הטקסט הזה צריך להיות שונה ולא תרגום אחד-לאחד של השיח היהודי הפנימי. ואני מרגיש מהמגיבים שהם באמת ציפו למשהו יותר "סליחתי" כלפי חוץ, ואולי לא הפנימו את הגישה שמחשיבה גם את עשיית הסדר בבית, את המעשה הזכרוני בשטח .כאקדמה או כהשלמה חשובה לאקט בקשת הסליחה שלפעמים, כפי שצוין בצדק, הוא ריקני וחסר משמעות לבדו

עמי אשר, מתרגם, יפו


לפרוץ את מחסומי ההשכחה וההשתקה 

חשוב מאד לשאול שאלות לגבי המובן מאליו, לתת מקום לסיפורים אחרים מלבד המוכר והידוע, לפרוץ את מחסומי ההשכחה וההשתקה. נטיעת יערות בידי קק"ל אינה מוגבלת רק להסתרת כפרים פלסטיניים שנהרסו בעבר אלא ממשיכה כיום ככלי לעקירה ולנישול פלסטינים שהם אזרחי מדינת ישראל דוגמת הרס כפרים בנגב ונטיעת יערות על חורבותיהם. זהו שימוש ציני במעשה ידידותי לסביבה לכאורה, מעשה שמציג את הבדואים כמשתלטים על אדמות מדינה בעוד שבפועל מדינת ישראל משתלטת על אדמות הבדואים, מועת מהם קיום כחקלאים ומנסה לכפות עליהם מעבר לערים ולעיירות שאין בהן תשתית לקיום כלכלי מכובד ועצמאי.

עדנה גורני


כמו חוויית דמשק שקרתה לפאולוס 

רפי שטנדל היקר,
בהערכה רבה שמתי לב לשינוי עמדתך כיו"ר קק"ל כדי להקים את קק"ל החדשה.
עבורך זהו שינוי עצום שראוי לציון – כמו חווית דמשק שקרתה לפאולוס.
אתה מכיר בנכבה, הקטסטרופה של תושבי פלסטין הקודמים, ובגירוש ובנישול המתמשכים שלהם.
זה צעד אמיץ עבור ישראלי, במיוחד עבור יו"ר קק"ל. בגלל שלמיטב ידיעתי כגרמני, האמת על הנכבה, הגירוש והנישול של הפלסטינים אינה חביבה על אזרחי ישראל, מדינתך האהובה אך הבעייתית.
אני מאד מקווה שפעילותך בקק"ל החדשה תקדם הבנה ושלום בין ישראלים לפלסטינים.
אני מברך אותך בכבוד ובשלום – סלאם!

קרל שמידט, פסטור בגמלאות – פעיל בעבר במאבק נגד האפרטהייד בדרא"פ 


אחלה פייק
רן 


השלטים בפוטושופ?

זה נשמע כמו יוזמה ברוכה, אבל לא נעים לומר- נראה שתמונות השלטים ה"חדשים", נערכו בפוטושופ.

גולי 
 

מעשה אנושי מתבקש 

רפי יקר,
איננו מכירים אבל הכתבה שלך גרמה לי להרגיש אליך קירבה, אולי קירבת הגורל שלנו, אלו שמתעוררים לאמת נוספת, ולכך שהכרה בנכבה היא גם המעשה האנושי המתבקש, וגם הדרך היחידה לשינוי המצב לטובת כולם. ויש עוד ועוד מאתנו. המעשה שלך מעורר שמחה, השראה ותקווה. נמשיך כולנו.

בתודה גדולה,
רווי-טל יונאי 


חומת השתיקה נפרצת

חומת השתיקה נפרצת. הגיע הזמן.

רוכבת אופנים 


השיבו לי את כספי! 

שלום
בילדותי, בכל יום שישי תרמתי 10 אג' לקק"ל כדי שיטעו יערות.
בבחרותי גיליתי שהכסף שלי משמש לעקירת אנשים מאדמתם כי הם לא בדת הנכונה ולא בלאום הנכון.
אילו הייתי יודעת את זה בגיל 6 לא הייתי תורמת את הכסף אלא מבזבזת אותו על דברים מועילים יותר.
אני מבקשת שתחזירו לי את כל הכספים שתרמתי עם ריבית והצמדה, עד היום אתם עוסקים בנישול של פלסטינים מאדמתם, כרגע בנגב ואלוהים יודע לאן עוד מגיעה זרועכם הארוכה.
השיבו לי את כספי עם ריבית והצמדה לאלתר!!

תמר הופמן


במדינות ערב יש שילוט שמזכיר את היהודים? 

את קק"ל צריך לסגור, אבל בלי קשר- אתה חושב שבשכונות היהודיות לשעבר במדינות ערב יש שילוט שמציין את קיומן של קהילות יהודיות עתיקות וגדולות בהרבה? או את הסיבה לבריחה של הפליטים היהודים?

יונת פרופורציה 


להשאיר את העבר היהודי

הערה אחת – אני חושב שרצוי במקום שהשלט המקורי מזכיר את העבר היהודי של המקום לא למחוק את זה מהשלט האלטרנטיבי (כפי שראיתי בשלטים שהכנתם לעין אל זיתון ולאל-מע'אר אלא להשאיר את העבר היהודי (הרחוק) ולהוסיף אליו את העבר הערבי (הקרוב). אחרת זה נותן הרגשה של החלפת נרטיב חד צדדי אחד בנרטיב חד צדדי הפוך.

אני חושב שבנושא העבר היהודי יש מקום לגישה שבעיני היא יותר חתרנית והיא להדגיש את ההמשכיות בין הכפר היהודי לפני 2000 שנה לבין הכפר הערבי שעד 1948, להגיד שלא במקרה בהרבה מקומות השם הערבי היא בדיוק או כמעט בדיוק אותו שם כמו בזמן התנ"ך והבית השני – זה פשוט אותו הכפר עם אותם תושבים שקיימו רצף של ישיבה במקום, עם אותה תרבות חומרית ואותן שיטות עיבוד חקלאי גם אם בדרך שינו את השפה והדת שלהם, ומי שקטע בצורה ברוטאלית את הרצף הזה שנמשך אלפי שנים זאת התנועה הציונית ומדינת ישראל בשנת 1948. אני חושב שבמקום להתעלם מהעבר היהודי אפשר לתת לו הקשר אחר מאשר ההקשר הציוני.

אדם 


ליונת: היהודים לא ברחו ממדינות ערב

היהודים לא ברחו, ככלל, ממדינות ערב. לגבי שלטים – בכמה מקומות יש, באחרים אין.

EPK 


הביא את האמת אל האור

תודה לאל, תודה לגורל, ותודה לרפי שאזר אומץ ומוסר להביא את האמת אל האור, בברכת תישר דרכם של יישרי הדרך.

סימה ששון, טבעון 


ל-EPK: היהודים נושלו ונאלצו לברוח

1- כמעט מליון יהודים חיו במאות קהילות במדינות ערב. מלבד מספר בתי כנסת מצומצם (קהיר, חאלב, לדוגמא) כל הבתים הפרטיים, העסקים, חשבונות הבנקים שהיו ליהודים הולאמו ונעלמו מבלי שהשלטון הותיר זכר.
2- החלטות הוועד הערבי לשלול את זכויותיהם, רכושם ועצמאותם הביאה לבריחת היהודים שהתקבלו כאן במסגרת העליה.
3- קק"ל צריכה להסגר נכון, אבל בגלל סיבות אחרות.

יונת פרופורציה 


ליונת: רכושם נלקח אך הם לא ברחו

1. אימי, סבי וסבתי היגרו לישראל. וכל מה שלא הצליחו להביא איתם פיזית בהגירתם – נשלל מהם. לא נותר מכך זכר. אז – האם הם גורשו מארצם? לא. אכן, הם היגרו גם על רקע יחס מפלה וגזעני, אך הם לא ברחו ולא נושלו.
2. מהו "הועד הערבי"? אם כוונתך ל"ועד הערבי העליון", הרי שזהו גוף של הפלסטינים, ולא יכול היה לקבל החלטות כאלה שתיארת.
3. קק"ל צריכה להיסגר משום שהיא חלק מן ההשתלטות הציונית על פלסטין, שהינה יוזמה שעיקרה התבצע לפני גלי ההגירה המשמעותיים מארצות ערב והקשר שלה אליהם הוא רופף ביותר.

EPK 


תודה על עבודה חשובה זו
אליס 


זו אצילות נפש

תודה על האהבה והאנושיות שלך. נדרשים לאדם אצילות נפש ואופי להודות בטעותו ולנסות לתקן אותה. אני מאמינה מאד שמעשים כאלה, לא משנה כמה יוצאי דופן וקשים יהיו, פותחים דרך רחבה לצדק, שלום ופיוס.

בהערכה,
לילה מוסלח, בית ג'לא


צפו בכתבת וידיאו של ליה טרשצ'נסקי מריל ניוז על קק"ל וקק"ל החדשה
לצפיה


ג
ם הטלוויזיה החברתית עשתה כתבה בעקבות פעילות קק"ל החדשה
לצפיה


אודרי ניוהוף כתבה על קק"ל החדשה
לקריאה


פעולה אמיצה

אני מברך אותך על הפעולה האמיצה, הפעולה הנכונה!

ספי ברגרסון, הודו


צריך גם קונגרס יהודי עולמי חדש

רפי יקר,
אני אוהבת את האתר שעשית לקק"ל החדשה. בעודי קוראת בו אני רואה את הצורך גם בקונגרס יהודי עולמי חדש :)

ברכות,
מיקה

זוכרות ברשת