"לא מסתנן תיקרא מעתה כי אם מעפיל"
תגובה לגדעון סער
מאת: איתן ברונשטיין אפריסיו
11/2014

השר גדעון סער, שתומך בגירוש הפליטים האפריקאים, טבע את המושג הקליט "מדינת כל מסתנניה" כדי לגנות את התומכים בהגנה על מבקשי המקלט בישראל. באמצעות המושג הזה בכוונתו להבליט את האבסורד בגישת המצדדים במתן מקלט וזכויות לאותם פליטים כי הרי לא יעלה על הדעת שנהפוך למדינת מסתננים. אלא שבחינה היסטורית של המתדפקים על שערי הארץ מעלה תובנות חשובות ומפתיעות.

המסתננים הראשונים והבלתי חוקיים לארץ היו המעפילים שרבים מהם היו צריכים לחמוק משוטרי המנדט הבריטי שניסו למנוע את העליה הבלתי לגאלית. למותר לציין שמסתננים אלו התקבלו בזרועות פתוחות בידי הישוב היהודי בימי טרום המדינה. חלקם היו יהודים שהצליחו לברוח ולהסתנן אל מעבר לגבולות מדינות שהיו נתונות למשטר נאצי או תחת כיבושו, כדי להגיע בסופה של דרך ייסורים לארץ ולהפוך לאזרחים לגיטימיים בה.

המסתננים הבאים שישראל קיבלה, אף אם לא תמיד בברכה, היו יהודי ערב שנאלצו להסתנן אל מעבר לגבולות ארצותיהם אחרי שהציונות הרתיחה כאן את הסיר הלאומי. מאות אלפי יהודים ערבים מצאו מקלט בישראל והפכו לאזרחיה.

באותן שנים ממש ניסו מסתננים אחרים לשוב לבתיהם בארץ. פליטים פלסטינים, אותם גירשה ישראל כדי להקים מדינה יהודית עם רוב יהודי, ביקשו לשוב לבתיהם ונתקלו באלימות שמנעה זאת מהם. אלפי פליטים שנותרו חסרי כל ניסו לשוב כדי לעבד שדה באדמתם או להביא אוכל למשפחותיהם, אך ישראל נלחמה בהם כאילו היו כולם לוחמי פידאיון. מרקו רוזיו, מהמתיישבים הראשונים במושב כרם בן זמרה, שאכלסו את בתי הפלסטינים מראס אל אחמר, ניסח זאת במדויק: "הם ניסו לחזור כדי לגנוב את מה ששייך להם. אז ירינו בהם.

"לא כל היהודים בישראל תמכו אז במניעת השיבה. רבי בנימין, ממייסדי "ברית שלום" ועורך "המעורר" יחד עם ברנר, פרסם ב-1956 קריאה חומלת "אל אחינו המסתנן. (...) לא מסתנן תיקרא מעתה כי אם מעפיל, כי העפלת בלא יודעין לקראת הגאולה שאתה נישא בכנפיה. לא שונא, אויב וצורר אתה לנו כי אם אח ורע. וזה אשר נעשה לך: אנחנו נשקמך בתוכנו, כאחד מאיתנו, באחד הכפרים עם בני עמך אשר תבחר." אשרי המאמין.

החוק למניעת הסתננות משנת 1954 יצר את המסגרת המשפטית שמנעה את שיבת הפליטים הפלסטינים. הוא עודכן לפני שבוע כדי לאפשר הפללה גם של הפליטים האפריקאים בישראל כיום. החוק הזה ביצע קפיצה נחשונית בזמן ומבטא בכך גישה אחידה של המדינה לנוכח המסתנן הלא יהודי. החוק שהפך את המסתנן הפלסטיני למסוכן מייחס קרימינליות גם לפליטים האפריקאים.

צליל הביטוי שטבע סער מזכיר לנו, אולי בכוונת מכוון, את "מדינת כל אזרחיה" שטבע עזמי בשארה, שביקש לקדם שוויון אזרחי בישראל ואתגר בכך את יהדותה. סער כמו אומר לנו: לא כל אזרחיה ולא כל מסתנניה. סער אינו מתנגד לקבל מסתננים לישראל אלא מבקש לסנן אותם, למיין אותם ליהודים וללא יהודים, בהתאם לאידיאולוגיה הציונית. את היהודים יש לקבל ואת הלא יהודים להשאיר בחוץ. אחת היא אם בני הארץ הם או פליטי מלחמות באפריקה.

לו היינו דבקים במורשתו של רבי בנימין ומקבלים את היהודים ואת הלא יהודים, היינו יכולים להביא בשורה, גם אם לא גאולה שלמה.

טקסט זה פורסם לראשונה בהעוקץ בתאריך 26/12/2014.

זוכרות ברשת