"שיהיה לכם נכבה שמח"
על הוראת הנכבה במסגרות חינוך ישראליות
מאת: עמיה גלילי
03/2013

"שיהיה לכם נכבה שמח" היה הכרוז שהחזיקו פעילי ימין וקיבל את פנינו באירוע הזיכרון השנתי בשבוע שעבר לציון הטבח בדיר יאסין. במשך שנים החברה הישראלית השתיקה והכחישה את הנכבה ואת אחריותה על תוצאותיה, אך בשנים האחרונות נראה כי הנכבה נוכחת יותר ויותר: מ"חוק הנכבה", דרך הפגנות נגד טקסים לציון יום הנכבה בהם שרים פעילי ימין "הבאנו נכבה עליכם" ועד עשרות כתבות בנושא בעיתונות הישראלית. נוכחות הנכבה, הגם שרובה מבטאת חשש ואיום, מזמנת הזדמנויות רבות לאנשי חינוך ללמד את הנכבה. למידה שמאפשרת לנו להכיר צדדים אחרים, מושתקים, בהיסטוריה ובזהות שלנו. הנכבה מאתגרת את היסודות עליהם גדלנו וחונכנו  ויוצרת סדק בתוך פעולת המחיקה של הנכבה מתוך ההיסטוריה הישראלית. אנחנו מאמינות כי למידה והכרות עם הנכבה הינה בעלת פוטנציאל ליצירת עתיד של פיוס ולחינוך לאזרחות מעורבת וביקורתית. 

הנכבה היא האסון של הפלסטינים, אולם בעת ובעונה אחת, היא גם הסיפור של היהודים בישראל. הנכבה היא אירוע מכונן עבור הפלסטינים ועבור הישראלים. הרס היישובים הפלסטינים, התעלמות ומחיקת ההיסטוריה והתרבות הפלסטינית, בניית זיכרון קולקטיבי שמאדיר את הקורבנות הישראלית ומבטל את הקורבנות הפלסטינית, המשך נישול, הרג,  גזענות, אפליה, הפרדה וכיבוש צבאי – כל אלו ועוד מהווים המשך ישיר של אירועי 1948. כדי להבין את ההווה ולהוביל לשינוי שלו, יש להכיר וללמוד את העבר. בתהליך הזה עולות שאלות מורכבות: כיצד להביא סיפור כה שונה מזה שאנו מכירים, ולעתים אף מנוגד לו? איך ניתן להתמודד עם הפחדים והשאלות ביחס לזהות שלנו, המתעוררים תוך הלמידה על הנכּבה? כיצד ניתן לפתח כלים ביקורתיים לבחון את מה שעבורנו נעשה עכשיו לסיפור חדש? כיצד לייצר סיפור שלם מורכב? איך ניתן להתמודד עם הגזענות ועם האלימות כלפי מה שנתפס כזר ומאיים?

למידה על הנכבה הינה הזדמנות לעשייה חינוכית הומניסטית ולקידום של חינוך ביקורתי בתוך למידה שמאפשרת לתפוש את המציאות כמורכבת. זוהי למידה שבה מקיימים דיאלוג בין מה שאנו יודעים על הפלסטינים לבין מה שאיננו יודעים; דיאלוג בין מה שאנו יודעים על עצמנו לבין מה שאיננו יודעים; דיאלוג בין העבר להווה ולעתיד. יוצר למידה המאפשרת פתח, סדק, לחשיבה מורכבת, ביקורתית ויצירתית על החיים שלנו פה ועל אפשרויות (חיוביות) לעתיד. 

ההתנסויות של מורים בהוראה על הנכבה מלמדת על תהליכים מרגשים שמתרחשים בכיתה. פעמים רבות, תחילת התהליך מתאפיינת בדחייה מוחלטת ובהתקפה על כך שהסיפור אינו מאוזן, ואז, לאט לאט, מתחילה נסיגה מאמיתות גדולות וגורפות, ומתחילה הקשבה, גם אחד לשני בכיתה וגם להיסטוריה של הנכבה ולפליטים הפלסטינים. תלמיד אחד כתב בסיכום כמה שיעורים שעסקו בנכבה: "אני מרגיש שהתפתחתי מבחינת מחשבתית, ועכשיו אני מנסה להבין את כל הצדדים של סיפורים שאני שומע, ופעם זה לא היה ככה. הייתי שומע וישר שופט". תלמידה אחרת כתבה:  "למדתי הרבה דברים חדשים על מלחמת העצמאות. זה שאנחנו ניצחנו במלחמת העצמאות וניצחנו - על זה אני ידעתי, גם בגלל שאנחנו חוגגים את זה. אבל על הנכבה של הערבים לא ידעתי! השיעורים נתנו לי לחשוב גם על הצד הערבי ולא רק על הצד שלנו".

"למידה על הנכבה היא יצירת אלטרנטיבה לתפיסות הבינאריות השכיחות (אויב-ידיד, שחור-לבן, ערבי-יהודי, שולט-נשלט). למרות הקשיים וההתנגדויות הרבים מצד המערכת והסביבה, זוהי אינה למידה שמחפשת להחליף דוקטרינה אחת באחרת, אלא למידה שמחפשת אחר הידע, אחר האמת, אך גם אחר הסיבות הפוליטיות החברתיות למחיקת הידע? מה מונע ממנו להיות חלק מהחברה הישראלית וכיצד הוא יכול להיות ולהתאפשר ככזה? כך, הלמידה על הנכבה גם מזמנת קריאה לפעולה וללקיחת אחריות, הן של המורות והן של התלמידים והתלמידות, ופותחת פתח לאפשרות לכינונם של יחסים שונים בינינו לבין הפלסטינים - יחסים שיושתתו על כבוד, הכרה ואמפטיה ולאפשרויות של שותפות ושל תקווה.

ב 29.4.2013 יתקיים יום עיון בעמותת זוכרות על ולקראת יום הנכבה, שיכלול הרצאות, מערך שיעור וחומרים פדגוגיים כיצד ללמד על יום הנכבה החל ב 15.5. לפרטים נוספים והרשמה: education@zochrot.org

מאמר זה פורסם ראשית ב"מעצבים מציאות" - ניוזלטר של ארגון אמנסטי אינטרנשיונל לאנשי חינוך.
עמיה גלילי היא רכזת חינוך בעמותת זוכרות,  ערכה וכתבה את ערכת הלימוד לאנשי חינוך: איך אומרים נכבה בעברית?

זוכרות ברשת