מסמך קייפטאון: חזון לשיבה
חזון לשיבה בעקבות סיור לימודי של "זוכרות" ובדיל" בקייפטאון, דרום אפריקה. מסמך זה הוא הזמנה. הזמנה להקדיש מחשבה לסוגיית שיבת הפליטים, הזמנה לפתוח דיון ציבור סביב הנקודות והרעיונות המוצעים בו, הזמנה לכתיבת תגובות והתייחסויות אודותיו.
מאת: Zochrot-Badil
01/2012
Archbishop Desmond Tutu accepting Zochrot's T shirt/ Cape Town, Feb. 2012

תוכן

- הקדמה

- הכנת השיבה

- שיבה, תיקון ופיצוי

- חזון המדינה החדשה

 

הקדמה

 עֻמר אלע'בארי \ זוכרות

מאות אלפי הפלסטינים אשר גורשו ממולדתם או נאלצו לעקור ממנה ב- 1948 - 1949, וגם אחרי כן, הפכו לפליטים כתוצאה ישירה או עקיפה מפעילות אלימה שמדינת ישראל והארגונים הציוניים לפני כן נקטו נגד האוכלוסייה האזרחית. ממשלת ישראל, כבר ב- 1948, קיבלה החלטה רשמית ברורה למנוע את שיבת הפליטים.

מעבר לאמונה שלנו שזכות השיבה של פליט היא זכות אדם בסיסית, אנחנו גם רואים בהכרה בזכות השיבה לפליטים הפלסטינים אחד היסודות בתהליך הדה – קולוניזציה של הארץ ופתרון הסכסוכים בין תושביה, עשיית צדק ובנייתה של חברה אזרחית שוויונית. 

 הן עמותת זוכרות והן ארגון בדיל מבית לחם, יחד ובנפרד, התחילו ללמוד לפני מספר שנים את משמעות שיבת הפליטים הפלסטינים למולדתם בפועל. שני הארגונים פועלים מתוך הכרה בזכות השיבה ואמונה ששיבת הפליטים הפלסטינים לא תגרום לעקירת היהודים מהארץ. לשם כך קיימו שני הארגונים סמינרים וסדנאות בנושא כחלק מתהליך למידה שכלל בין השאר למידת מקרים של פתרונות סכסוכים לאומיים במקומות אחרים בעולם אשר התבססו על הכרה בזכות השיבה והשבת רכוש לפליטים של אותם אזורים, כמו מדינות הבלקן ודרום אפריקה. בתהליך הלמידה משתתפים ישראלים ופלסטינים. בתום כל סבב למידה כתבו המשתתפים מסמך עם רעיונות שונים ליישום שיבת הפליטים הפלסטינים. מהרעיונות נגזרו כמובן שאלות לא פשוטות על ההשלכות של השיבה על המרחב, אופי החברה שתיווצר, הסטאטוס של היהודים ושל הפלסטינים בארץ, אופי המשטר, היכולת להשבת רכוש אחרי 65 שנה של פליטות והרס של החיים הפלסטיניים מחד, ושל הקמת מדינה יהודית ויצירת מציאות שונה מאידך. האם יש דרך אחת למימוש השיבה?.

בפברואר 2012, קיימה קבוצה של 20 אנשים, ישראלים ופלסטינים מטעם זוכרות ובדיל, סיור לימודי בקייפטאון. מטרת הסיור הייתה ללמוד על תהליך יישוב הסכסוך בין השחורים והלבנים בדרום אפריקה, להבין את יתרונותיו ואת חסרונותיו, ולנסות לקחת ממנו מרכיבים שיכולים לסייע בגיבוש רעיונות ליישוב הסכסוך הישראלי – פלסטיני.

חלק מהסיור הוקדש למפגשים עם ארגונים ואנשים דרום אפריקאיים אשר עסקו ועודם עוסקים ביישום ההסכם, בשיקום החברה אחרי תקופת האפרטהייד, שיבת פליטים שחורים לערים ושכונות מהן גורשו, השבת רכוש, צדק ודמוקרטיה.

החלק השני של הביקור נבנה בצורת סדנה ישראלית – פלסטינית, בה דנו המשתתפים של שני הארגונים בסוגיות הקשורות לשיבה מעשית של הפליטים הפלסטינים וההשפעות שלה. הקבוצה התחלקה לשלוש תת קבוצות לפי שלוש קטגוריות: 1. הכנת השיבה , 2. שיבה, תיקון ופיצוי, 3. חזון למדינה חדשה.

כל קבוצה עבדה על גיבוש מסמך שישקף את הרעיונות של המשתתפים לגבי הנושא הנידון. בשלבי הכנת המסמך, נפגשו שלוש הקבוצות לתחנות עדכון ודיון, כל קבוצה קיבלה הערות שנלקחו בחשבון בעת ניסוח המסמך בגרסה הסופית, כמו שהיא מובאת כאן.

מסמך זה הוא הזמנה. הזמנה להקדיש מחשבה לסוגיית שיבת הפליטים, הזמנה לפתוח דיון ציבור סביב הנקודות והרעיונות המוצעים בו, הזמנה לכתיבת תגובות והתייחסויות אודותיו.  

 

******************************

קטיגוריה 1- הכנת השיבה

סיכם: אסף קידר

חלק זה של המסמך סוקר את המימדים וההיבטים השונים של העבודה הדרושה להכנת שיבתם של הפליטים הפלסטינים. באופן כללי, תפיסתנו היא כי על המאבק למען השיבה להיות מצטבר, גמיש ובר-קיימא:

(1) מאבק מצטבר – הכנת השיבה כרוכה במספר מימדים וספירות של פעולה (כפי שמפורט בהמשך). יש לראות את היחס בין ההיבטים השונים הללו כיחס של תמיכה, הזנה ובניה הדדית. באופן כזה תתאפשר התפתחותו של מאבק ורסטילי וקוהרנטי, ולא מפוצל ומקרי.

(2) מאבק גמיש – על הכנת השיבה להיות קשובה לשינויים (ולעתים אף שינויים פתאומיים) בנסיבות הגאופוליטיות; ועליה להיות מלווה בנכונות לבצע, אם עולה הצורך, תפניות מהירות באסטרטגיה ובסדר-העדיפויות בין אפיקי-הפעולה השונים.

(3) מאבק בר-קיימא – על עבודת ההכנה המתוארת להלן להתקיים באופן רציף, לא רק לפני השיבה עצמה, אלא גם במהלך תהליך השיבה ואחריו. הרעיון שביסוד נקודה זו הוא הצורך להימנע מהשתלשלות העניינים בדרום-אפריקה, שם מאבקה של החברה האזרחית נגד האפרטהייד התמקד כולו בשינוי המשטר הפורמלי, וכאשר הדבר אכן קרה ב-1994, איבדה החברה האזרחית את האוריינטציה שלה במציאות החדשה, בעוד שהיבטים רבים של אפרטהייד המשיכו להתקיים בצורות אחרות.

מימדי הפעילות להכנת השיבה

ראשית, עבודת ההכנה הצפויה על כל היבטיה מבוססת על חזוננו המשותף לחברת-העתיד אשר תתכונן בעקבות השיבה. בראייתנו, על העקרונות המרכיבים את החזון הזה לבוא לידי ביטוי עד כמה שניתן גם בעבודת-ההכנה לקראת השיבה. עקרונות אלה כוללים את הנקודות הבאות (אך לא בהכרח מוגבלים לנקודות אלו):

(1) דמוקרטיה המבוססת על זכויות-האדם האוניברסליות, כולל זכות השיבה

(2) צדק חברתי וכלכלי

(3) צדק תרבותי וחינוכי

(4) חברה שוחרת שלום

שנית, ניתן להצביע על ארבע ספירות-פעולה גאופוליטיות עיקריות, שבהן ניתן וכדאי לשקוד על הכנת השיבה:

(1) הפזורות הפלסטינית והיהודית

(2) שטחי 1948, הכוללים את האוכלוסיות הפלסטיניות והיהודיות המתגוררות כיום במדינת ישראל

(3) שטחי 1967 והאוכלוסיה הפלסטינית המתגוררת בהם (את המתנחלים היהודים בשטחים אלה הכנסנו תחת הקטגוריה של 1948, לאור מעמדם המשפטי כאזרחי ישראל)

(4) הקהילה הבינלאומית, ובכלל זה ממשלות, ארגונים לא-ממשלתיים, איגודים מקצועיים וכדומה

שלישית, קיימים קווי-פעולה שונים אשר ניתן לאמץ ולהפעיל באחת או יותר מספירות-הפעולה הנזכרות לעיל. המונח "קווי-פעולה" מתייחס לטיפוסים כלליים של פעילות, להבדיל מפעולות קונקרטיות ספציפיות. קווי-הפעולה העיקריים שזיהינו הם כדלקמן:

(1) איפשור יוזמות המגיעות מהקהילה עצמה (grassroots)

(2) העלאת מודעות ושינוי תודעה

(3) ניהול קמפיינים

(4) בניית רשתות וקואליציות חברתיות

(5) בניית ידע

(6) הסתגלות לנסיבות המשתנות

רביעית, קיימים אופני-פעולה קונקרטים/ספציפיים, אותם ניתן למפות לפי הספירה/ות שבה/ן הן רלוונטיות וקו(וי)-הפעולה שהן מגלמות. הטבלה שלהלן מציגה את הפעולות עליהן חשבנו, ומשייכת כל אחת לספירה/ות ולקו(וי)-הפעולה הרלוונטים.

ההיבט החשוב ביותר במודל המוצע כאן הוא בראש וראשונה מבנהו הכללי, ולאו דווקא הפרטים הספציפיים הכלולים בו; ניתן להוסיף למודל הזה או להסיר ממנו ספירות-פעולה, קווי-פעולה ופעולות ספציפיות ככל שיידרש. במובן זה, יתכן ואף רצוי ש"מפת-הדרכים" שלנו להכנת השיבה תתפתח ותשתנה עם הזמן.

אופני פעולה להכנת השיבה

אפשור יוזמות קהילתיות

  • סיוע בפיתוח סולידריות, תמיכה, והשתתפות של הפזורות ביוזמות מקומיות
  • אספקת משאבים, ידע, ותמיכה לוגיסטית ליוזמות מקומיות מבוססות-קהילה (צעדות, תפיסת בתים ריקים [squatting], קבוצות-למידה וכו')
  • סיוע בפיתוח סולידריות, תמיכה והשתתפות בינ"ל ביוזמות מקומיות
  • סיוע בהקמת קבוצות למידה/פעולה על חזונות ופרקטיקות של שיבה; לדוגמא, קבוצות-עבודה מבוססות-מקום המתכננות את השיבה לאותו מקום (ר' פרויקט השיבה לכפר מעלול, שהתקיים במסגרת זוכרות)

העלאת מודעות ושינוי תודעה

סיורי "תגלית אלטרנטיבים" בישראל/פלסטין לצעירות וצעירים מהפזורות היהודיות והפלסטיניות, על-מנת שיתוודעו לנכבה ולמציאות האפרטהייד בשטח

  • קידום השכלתן של קהילות הפליטים בדבר מעמדם המשפטי; זכויות-האדם שלהם וזכויותיהם החברתיות והתרבותיות; ומצב-העניינים העכשווי בישראל/פלסטין
  • הקמת קבוצות-עבודה אשר ינסחו חזונות של שיבה וייקחו תפקיד פעיל בעיצוב אופיה של השיבה
  • הקמת מוזיאון / מרכז(י)-חינוך לנכבה
  • (סיוע ב)ארגון ביקורים של פלס'/1967 לשטחי 1948
  • השגת חשיפה ציבורית רחבה יותר לעבודה שכבר נעשית כיום ע"י זוכרות ובדיל
  • סדנאות ריפוי טרנספורמטיביות" להכרה בעוולות העבר וההווה ולריפוי הקשיים הרגשיים הקשורים בהם, על-מנת לנוע מעמדת ה"קורבן" (victim) לעמדת ה"מנצח/ת" (victor) (לפי המודל של הסדנאות הנערכות ב"מכון לריפוי זכרונות" [Institute for the Healing of Memories] בדרום-אפריקה)
  • הכנה פסיכולוגית לקהילות השבות והמקבלות
  • שימוש באמנות לסוגיה ככלי להעלאת מודעות, ובכלל זה כלים ויזואליים יצירתיים/לא-קונבנציונלים וסוגים שונים של תיאטרון (תיאטרון רחוב, תיאטרון פלייבק וכו')

ניהול קמפיינים

  • עבודה עם קהילות הפזורה להפעלת לחץ בינ"ל על ישראל בנושא השיבה
  • ניהול קמפיינים למען שיבה מול ממשלת ישראל, ארגונים לא-ממשלתיים ישראלים, והציבור הרחב בישראל
  • הפעלת "לובי" ברמות שונות של הממשל הישראלי (הממשלה, מערכת-המשפט, אצמעי התקשורת וכו')
  • ניהול קמפיינים למען שיבה מול הרשות הפלסטינית (?)
  • עבודה בקהילה הבינ"ל למען הכרה בינ"ל רחבה בזכות השיבה, ולהפעלת לחץ בינ"ל על ישראל בנושא זה

 בניית רשתות וקואליציות חברתיות 

יצירת "קואליציית שיבה" דמוקרטית ומבוססת-קהילה לתיאום ויישום תהליך השיבה באופן רציף לפני, במהלך ולאחר השיבה. הקהילות המעורבות ישירות בשיבה ומושפעות באופן ישיר ממנה (קרי, כל הקהילות הפלסטיניות ברחבי העולם, וכן הקהילה היהודית בישראל/פלסטין) יהוו את ליבת הקואליציה ויהנו מזכות הצבעה באסיפה הכללית ובגופים אחרים של הקואליציה. קהילות, ארגונים ואינדיבידואלים אחרות/ים התומכים בשיבה ישתתפו בקואליציה כמשקיפים ללא זכות הצבעה

בניית ידע 

  • שימוש ברשתות חברתיות ובטכנולוגיות מיפוי ליצירת קשר ותקשורת מתמשכת בין פלסטינים, ובין קהילות פלסטיניות, ברחבי העולם
  • הקמת "פורומים מקצועיים" (קרי, פורום משפטניות, פורום מתכננות וכו') לגיבוש הידע המקצועי הדרוש לשיבה, וכן לביצוע "פעולות-שכנגד" מסוגים שונים (מיפוי-שכנגד, חקיקה-שכנגד וכו')
  • המשך מלאכת בינוי-הידע הנעשית כיום ע"י זוכרות ובדיל
  • איסוף מסמכים כתובים ועדויות בע"פ על פלסטין ועל הנכבה, מתוך כוונה ליצור בסיס-ידע שיטתי אשר יסייע לקבוצות השונות העוסקות בהיבטים המעשיים של השיבה

הסתגלות לנסיבות המשתנות

  • שמירה על רגישות לנסיבות הגאופוליטיות המשתנות, תוך נכונות לתפניות מהירות באסטרטגיה ובסדרי-העדיפויות בתגובה לשינויים הללו

********************************************************************************

קטיגוריה 2 - שיבה, תיקון ופיצוי

 סיכם: חאזם ג'מג'ום, תרגום: עמי אשר

 

לקחים עיקריים

בדיונים, במפגשים ובביקורים שהתקיימו במסגרת הנסיעה הלימודית של ארגוני בדיל וזוכרות לדרום אפריקה, עלו מספר סוגיות שלדעתנו היתה להם נגיעה ישירה לשאלות של שיבה, תיקון ופיצוי בפלסטין.[1] להלן העיקריות שבהן.

  1. במסגרת הטיפול המשפטי בתביעות לשיבה ולהחזרת רכוש, הראיות שהתקבלו כחלק מתביעות אלו במקרה של דרום אפריקה כללו שילוב של מסמכים רשמיים, חומרים ארכיוניים ועדויות שבע"פ שעברו הצלבה (כלומר, נעשה תהליך של וידוא מהימנותן, כמו למשל בראיונות עם שכנים לשעבר). מצאנו שזה שילוב טוב של קפדנות וגמישות שניתן לאמצו גם לגבי תביעות פלסטיניות להשבת רכוש ופיצויים.
  2. כמה פעילים דרום-אפריקאים אפיינו את המדינה בעידן שלאחר השחרור כ"אמא גדולה", מדינה שבה מסתמכים האזרחים יתר על המידה על מנגנוני מעבר ממשלתיים על חשבון העצמה קהילתית ואזרחית. לקח אפשרי מחוויה זו הוא הצורך לעודד תביעות קהילתיות שבהן יתבקשו תובעים הפועלים ברמת החברה האזרחית (כמו למשל תובעים המבקשים לחזור לכפר או לשכונה כלשהם מהם נעקרו) להציג תוכניות משלהם ליישום תהליך השיבה והפיצויים שלהם עצמם, כך שייקחו אחריות על גורלם.
  3. גישות המבוססות על זכויות אדם בלבד, השמות דגש על החזרת רכוש ו/או על אחריות המדינה לרכוש את האדמה מבעליה הקיימים כדי להשיבם לבעליהם המקוריים כחלק מתהליך השיבה נגועות בשורה של בעיות, ובהן:

א. גישות כזו מתגמלות לא פעם את האחראים למשטר האפרטהייד ואת אלה שהפיקו ממנו תועלת בהקצותן כספי מדינה לרכישת נכסים במחירי שוק;

ב. סוגיות של קיימות כלכלית וועדי פיתוח אינן מובאות בחשבון כחלק בלתי נפרד מהתהליך. כיוון שכך, נוצר מצב שבו אדמות חקלאיות נהפכות לשכונות מגורים המיועדות לשבים באופן שמזיק הן למשק והן לסביבה;

ג. פערים כלכליים בין השבים, כמו גם בין השבים ליושבים על אדמותיהם, עלולים להתרחב במקום להצטמצם. לדוגמא, בעלי המשאבים מסוגלים ביתר קלות להגיש תביעות משכנעות בזכות גישה למידע ולהגנה משפטית; או שבעלי נכסים גדולים לפני העקירה משיגים לבסוף הרבה יותר מהשבים שלא היו להם נכסים, וכו';

ד. עקב מעבר הזמן, הקהילות השבות והתובעים כיחידים גדלו מאד במספריהם ונהיו מגוונים בהרבה מכפי שהיו בעת העקירה (לדוגמא, כפר שהיו בו אלף תושבים ב-1948 מהווה כיום את כפר המוצא של אלפים רבים כיום; זוג פליטים מ-1948 נהפך בינתיים למשפחה בת עשרות יורשים; לפליטים פלסטינים מהדור השלישי או הרביעי יש חזקה על כמה וכמה נכסים במקומות שונים, בהתאם למבנה הבעלויות של סביהם ואבות סביהם); ולבסוף,

ה. אפילו אם ייושם מנגנון גמיש שיקבל מגוון רחב של סוגי ראיות כדי להכריע בתביעות, לא כל הפליטים יהיו מסוגלים להוכיח את זכותם לבעלות על נכסיהם.

  1. המעורבות של מדינות אחרות וגופים פיננסיים בינלאומיים כמו קרן המטבע הבינ"ל והבנק העולמי בגיבוש ההסדרים של תקופת המעבר הזיקה לתושביה המשוחררים של דרום אפריקה בעידן שלאחר האפרטהייד. ההסדרים הכלכליים שהוכתבו מבחוץ הובילו להתמשכות הפערים המעמדיים שחפפו במידה רבה להבדלי גזע. הסדרים אלה היטיבו בעיקר עם האליטה הקטנה והעשירה והעמיקו את העוני בקרב רוב התושבים, מלבד מעטים שהצליחו להסתגל לעולם החדש. אחד הלקחים מהתנסות זו הוא שכל סיוע פיננסי שיתקבל כדי להקל את המעבר לעידן שלאחר האפרטהייד צריך להיות משוחרר מתנאים של גורמים חיצוניים ומתלות בהם, וכי יש לגלות יצירתיות בהשגת המשאבים הדרושים לתהליך, ללא ויתור על עצמאות.

הנחות יסוד

הדיונים שלנו יצאו מנקודת ההנחה שהציונות איבדה את אחיזתה בפלסטין ואינה שולטת עוד בתושביה. כיוון שכך, ביקשנו להעלות מחשבות ולדון ברעיונות על השבת האדמה והרכוש לפלסטינים שנעקרו ממנה כחלק מהסדר לתקופת המעבר. בתוך כך, הנחנו עוד את קיומה של רשות מעברית שיעמדו לרשותה משאבים כמו קרנות לאומיות ומומחיות בתחומים הנדרשים.

יתר על כן, אף שלא הגענו להסכמה פה-אחד בסוגיה זו, הנחנו כי המעבר יתבצע בהקשר של ישות מדינית שתשלוט בכל שטחה המנדטורי של פלשתינה-א"י, שבה הפלסטינים (בין אם נעקרו ממקומם ובין אם לאו) והישראלים יהיו אזרחיה של מדינה מאוחדת חדשה, תוך מתן אפשרות לריבוי אזרחויות.

עקרונות יסוד

דיונינו במנגנוני השבת הרכוש הפיצויים והחלוקה מחדש של אדמות ונכסים העלו את עקרונות היסוד הבאים:

  1. לפלסטינים יש זכות מוקנית לבחור בין אם לשוב ולקבל פיצוי ובין אם לאו.
  2. זכויות האדם הבסיסיות של כל האזרחים יובטחו, ובפרט הדברים אמורים בזכויותיהם לשוויון ולדיור. הזכות לדיור של כל האזרחים תתפוס מקום מרכזי בחוקת המדינה החדשה ובסדרי העדיפויות שלה.
  3. שיתוף הפליטים והשבים חייב לעמוד במרכז כל ההחלטות שיתקבלו במסגרת תהליך השיבה והתיקון.
  4. לא תהא כל אפליה מגדרית בין התובעים.
  5. כל הפליטים המעוניינים לשוב יקבלו אזרחות. הם יתאזרחו כבר בתחילת התהליך, מרגע שיסתיים עיבוד בקשותיהם לשוב.
  6. תשומת לב מיוחדת תינתן לקיימות סביבתית וכלכלית, היצירה והשימור של מרחבים ציבוריים ויפי נוף הארץ.
  7. במידה רבה ככל האפשר, יינתן יחס שוויוני לכל תביעות הפלסטינים. השיבה לארץ והשבת הרכוש לא נועדו על מנת להחזיר את צאצאי בעלי הקרקעות ואריסיהם למעמדם הסוציואקונומי ששרר לפני הנכבה.
  8. לא תוכר בעלותם של בעלי אדמות נעדרים שלא חיו בפלסטין לפני 1948.
  9. התביעות יטופלו על בסיס המאפיינים הספציפיים של הקשרן. פירוש הדבר הוא שלא יפותחו שיטות ומנגנונים קבועים של שיבה ותיקון שיוחלו על כל התביעות באופן גורף. מטרת תהליך הפיצויים צריכה להיות חלוקה מחדש של הרכוש באופן מרחיק לכת, ולא השבת המצב ששרר לפני 1948 על כנו.
  10. ייתנו תמריצים (מענקים, הכרה) לתובעים שיהיו מוכנים לפשרות מסוימות כדי לקדם את תהליך השיבה והפיצויים.

הצעות מקדמיות לתהליך הפיצויים

בחלק זה נציג כמה רעיונות ראשוניים בנוגע לאופן שבו יש ליישם את תהליך הפיצויים, בהתאם ללקחים, להנחות ולעקרונות שהותוו לעיל.

שלב 1: לפני השיבה, במהלכה ולאחריה

בדיקה ומיפוי של מצבו הקיים של כל יישוב מוצא, כולל כפרים ושכונות, ובכלל זה גם מחנות פליטים, במקרה של אלה שיעדיפו להישאר בהם בכל השטח המנדטורי של פלשתינה-א"י. לצורך זה ניתן יהיה לשלב מפות של הארץ מהתקופה שלפני 1948 ומההווה. תרגילי מיפוי כאלה יוכלו לאפשר פיתוח והצגה של תרחישים שונים (תוכניות ייעוד קרקע, רעיונות לפיתוח כלכלי וכו')  לשימוש בקרקע בעקבות השיבה. מודלים כאלה יכולים לכלול לפחות אחד או כמה מהבאים:

  • כינון מחדש של מרחב קהילתי (הקמת יישוב חדש)
  • פרויקטים כלכליים בתחומי התיירות, התעשייה, החקלאות, פארק לאומי, אוניברסיטאות וכו'
  • אופציות לקליטה עירונית, פרברית וכפרית
  • חוות ופרויקטים חקלאיים גדולים וקטנים, בבעלות קולקטיבית ופרטית
  • פיצוי/החזר כספי

העבודה על משימות הקשורות לשלב זה יכולה להתחיל כבר כעת, ולהתבסס על עבודה שכבר נעשתה למיפוי יישובים שונים כמו גם על התקדמויות טכנולוגיות המאפשרות מיפוי והצגה של המרחב על מאפייני היישובים השונים בפני קהילות העקורים.

שלב 2: יישום

הגינו ארבעה מסלולים אפשריים ליישום הליך הפיצויים. חשוב לציין שהם מוציאים זה את זה מן הכלל, כלומר השבים לא יוכלו להגיש תביעות בכפוף ליותר ממסלול אחד.

מסלול 1: שב בודד (המסלול המהיר)

יחידים יוכלו לשוב בלי שום ממד של השבת רכוש. התמריץ לכך יהיה טיפול מהיר בתביעותיהם. תובעים שישתלבו במסלול זה יקבלו מייד את מסמכי האזרחות שלהם כמו גם חבילת פיצוי צנועה תוך ויתור על חבילות פיצויים אחרות. תובעים אלה יזכו בהכרה רשמית בעובדה שתרמו להאצת תהליך הפיצויים הכללי.

מסלול 2: הבית עומד על תלו (מסלול החזרה ישירה)

מסלול זה רלוונטי רק על נכסים (בפרט בתי מגורים) שעומדים עדיין על תלם, בין אם הם תפוסים בעת השיבה ובין אם לאו. תובעים במסלול זה יגישו תביעות להחזרת רכושם וישלימו תהליך של תיווך ובוררות במקרים של "דייר שני" (כלומר, אחרים מתגוררים בביתם).

מקרים של דייר שני –אותם המקרים המעטים בהם בעל הנכס המקורי נאלץ לזנוח את רכושו וזה נתפס לאחר מכן בידי הדייר שלא מתוך כוונה זדונית – כרוכים בשורה של סוגיות בעייתיות הראויות לעיון נוסף. העקרונות המנחים במקרים אלה צריכים לתת עדיפות לפתרון מוסכם (באמצעות בוררות), תוך שזכותם לדיור של הבעלים המקוריים כמו גם הדייר הנוכחי תובטח. מסלול זה אינו חל על פלסטינים שהיו שוכרים בעת העקירה. כמה מהקווים המנחים שעלו בדיון שלנו על התמודדות עם מקרים אלה כללו:

  • בכל המקרים על שטר הבעלות לחזור לבעלים המקוריים וליורשיהם.*
  • בכל המקרים, המדינה או הרשות המערבית תהיה אחראית למציאת דיור למי מבין הצדדים שבסופו של דבר לא יחזיק בנכס כתוצאה מהכרעת הבוררות. אם הדייר יוותר על הבית, יש לבחון את האפשרות שיקבל פיצוי מלא אשר יאפשר לו לרכוש בית אחר או לפצותו בשווי השוק של הרכוש עליו ויתר ושיורשי הדייר יוכלו לרשתו.
  • בכירים בשלטונות הישראלים שקיבלו נכסים מהמדינה ו/או מפלגתם ייחשבו כבעלי חזקה חלשה מאד לעניין המשך החזקתם ברכוש.
  • הכרה רשמית בעברו של הנכס (כיצד בעליו המקורים נעקרו וכיצד עבר מאוחר יותר לידי הדייר) תוכל אף היא להיכלל בתהליך התיווך והבוררות.

מסלול 3: מסלול הפיצוי הקהילתי

מסלול זה נחלק לשלושה שלבים, כדלקמן.

(1)     שלב 1– 3-5 שנים. בשלב זה, יתאפשר לתובעים להתאגד בקהילת השבים ליישוב מוצא מסוים (כמו דיר עבאן, חיפה או בית לחם). קהילות אלו ישובו ליישובים בכל רחבי הארץ אך לא יכללו רק פליטים מיישובים אלה, כלומר, ההצטרפות לקהילות תהיה פתוחה לכל, כך שלמשל קהילת דיר עבאן תוכל לכלול גם פליטים מעג'ור שיבקשו להצטרף אליהם.  

(2)     שלב 2 – יכול להתחיל מייד עם תחילת עבודת המיפוי ותכנון השיבה ולהתבצע במקביל להן. בשלב זה יתקיימו מפגשי קהילה, רצוי בהנהגת חברי הקהילה עצמם, שבהם יוצגו ויידונו תרחישי שיבה מעשיים שונים. בהמשך, יתקיימו תהליכים קהילתיים שיתופיים כדי להכריע בשאלת הקצאת הרכוש שיושב וחלוקתו, וכן בשאלת סוג הקהילה ואורח החיים הרצויים. הבסיס לתהליך יהיה הסכמה קהילתית ומשוב של מומחים בנוגע להיתכנות המעשית. בתוך כך, תינתן עדיפות כאמור לקיימות כלכלית וסביבתית, לצד הסכמת הקהילה. 

(3)     שלב 3 – עם אישור תוכנית השיבה בידי הקהילה. יישום התוכנית עם דגש על מנהיגות קהילתית ושיתוף כלל הקהילה.  

מסלול 4: מסלול הדיור הציבורי

במסלול זה, המדינה או הרשות המערבית תתכנן ותבנה יחידות דיור במקומות המותאמים לכך על בסיס יעדי פיתוח כלכליים ותעסוקתיים, תוך הפקת לקחים מההצלחות והכשלונות של תהליכי קליטת העליות היהודיות. יחידות הדיור הציבוריות יתוכננו לאור אפשרויות, יעדי ושיקולי פיתוח. כל פליט שיהיה מעוניין להיכלל במסלול זה יוכל להגיש בקשה לדיור ציבורי. עדיפות תינתן לשבים שמוצאם מהאזורים בהם נבנים השיכונים הציבוריים. שבים ממסלול 3 שיישוביהם לא יוכלו לקום מחדש או לקלוט אותם יוכלו גם הם לקבל עדיפות לדיור כזה, וכן לקבל צורה מסוימת של פיצוי (פיצוי כספי ישיר או החכרים ברמת הפרט או הקהילה בעבור אדמות שלא ניתן להשיבן).**

סוגיות שמחייבות עיון נוסף

כמה סוגיות שעלו בדיונינו ראויות לבחינה מדוקדקת יותר. הצענו מספר כיווני מחשבה בנוגע להתמודדות עם שאלות אלו, כדלקמן.

 במקרה של תביעות רכוש קולקטיביות (מסלול 3), מי רשאי לטעון לייצוג קהילת השבים?

המטרה צריכה להיות השתתפות אופקית של השבים, עם קבלת החלטות שיתופית על בסיס רחב, המתווכת על ידי סמכות מעברית וחברי קהילה ומנהיגים הנבחרים על ידי הקהילה. "ועדות שווים עממיות" שייבחרו בידי התובעים השונים בקהילה מהוות מנגנון ייצוג אפשרי אחד.

 מאין יבואו המשאבים הנדרשים?

תידרש הקצאה משמעותית מתקציב המדינה (תקציב הבטחון של מדינת ישראל בצורתה הנוכחית, למשל, לא יידרש עוד וניתן יהיה להשתמש בו לצורך תהליך הפיצויים). יתר על כן, יידרש גם מימון של הקהילה הבינלאומית, ולשם כך ניתן להסתמך על המשך הסיוע הבינלאומי הקיים הניתן לגופים כמו אונר"א והרשות הפלסטינית, לפחות לפרק זמן מסוים.

 עד כמה נרחיק לכת בעבר? מהי נקודת החיתוך הקובעת על ציר הזמן?

האפשרויות שנדונו כללו הכרעה פרטנית לגבי כל תביעה ותביעה, כלומר, אם שב יוכל להגיש תביעה תקפה לגבי מועד כלשהו בעבר הרי שיש לבחון אותה בכל מקרה; או קביעת המועד הקובע להגשת תביעות על פינוי פלסטינים בכינון המנדט הבריטי בארץ ב-1920.

 מי יהיה בעל הרכוש במקרים של פיצויים קהילתיים (מסלול 3)?

נטייתנו היא להותיר שאלה זו להכרעה על בסיס ההקשר המסוים של כל יישוב. האפשרויות הן בעלות מוניציפלית, בעלות פרטית במקרה של הקצאת חלקות קטנות, וכן בעלות מדינה. סוגיית המקרים שבהן אין קונצנזוס או הסכמה ברמת הקהילה ראויה לעיון נוסף.

 במקרים רבים התהליך יוביל להיווצרות קהילות מופרדות שבהן יחיו אזרחים יהודים ולא יהודים במנותק אלה מאלה. כיצד ניתן למנוע מצב כזה על מנת לקדם השתלבות ופיוס בטווח הבינוני והארוך?

ראוי להעניק תמריצים לעירוב קהילות (כמו סובסידיות בדיור, או חבילות פיצויים מוגדלות למי שיעדיף להתגורר בקהילה של "האחר"). דיירים (יהודים) בהווה שיהיו מוכנים לעזוב את מקום מגוריהם ובכך לקדם את תהליך הפיצויים יוכלו ליהנות מקדימות בנגישות לדיור במסגרת קהילות שבים.

 מה יעלה בגורל השטחים הכבושים וההתנחלויות שבהם?

גם מקרים אלה ראוי שייבחנו תוך רגישות פרטנית. במקרים בהם נבנו התנחלויות על אדמות פרטיות האדמה צריכה כמובן לשוב לבעלים החוקיים. המעבר צריך לכלול אופציות של תיווך והכרעה משפטיים בנוגע לדינם של המתנחלים עצמם, כולל פינוי והעברה, הסכמי שכירות וכו'. צריכים להתקיים גם הסדרים מיוחדים למתנחלים שגזלו אדמות בכוח הזרוע מיוזמתם הם. כל האדמות הכפריות והחקלאיות (שעליהן לא היתה בנייה) צריכות לחזור מייד לבעליהן.

 לאור מספרם הרב של השבים, כיצד ניתן יהיה לייצר כושר קליטה כלכלי ומקומות עבודה במטרה לצמצם ככל האפשר את הלחץ על המדינה, המשק והסביבה?

ראוי לתת לכך דגש מיוחד בתהליכים קהילתיים (מסלול 3), כמו גם בתהליך הפיצוי בכלל. חבילות פיצויים יכולות גם לתמרץ כמה תובעים, בפרט בעלי דרכונים זרים, שלא להיכלל בתהליך הפיצויים כלל, אך בהתאם לעקרונותינו יש לתת קדימות להעדפותיהם האישיות.

 לנוכח תהליך כה שאפתני של יצירת דיור מובטח לשבים, האם אין זו סתירה לאפשר המשך מצב שבו יהודים יהיו חסרי דיור בארץ

הזכות לדיור צריכה להינתן לכל אזרחי המדינה, כולל היהודים. סוגיות של תיעדוף ראויות לדיון נוסף, כולל סדרי עדיפויות בין תובעים פלסטיניים לבין עצמם.

 מה בדבר עקורים פנימיים משני צדי הקו הירוק?

לא צריכה להיות אבחנה כלשהי בין פליטים חיצוניים ופנימיים מבחינת נגישותם לתהליך הפיצויים.

 מה בדבר שיבת יהודים שגורשו מאזורים פלסטיניים?

תהליך הפיצויים צריך להיות פתוח גם לתביעות של אזרחים יהודים.

 מה בדבר פליטים שיעדיפו להישאר בשטחים הפלסטיניים הכבושים?

אופציה זו צריכה להישאר פתוחה, ואולי אף יש לעודד זאת באמצעות תמריצים שונים. אפשר שהיא תהווה בסיס למסלול תביעה חמישי (מסלול פיצוי לנשארים).

 מה בדבר פליטים שיעדיפו להישאר בארצות שקלטו אותם?

במקרה של אלה שאינם אזרחי הארצות הקולטות, זהו עניין למו"מ בינם לבינן. מקרים כאלה צריכים להיכלל במסלול התיאורטי החמישי שהוצע בפסקה הקודמת.

 מה בדבר יהודים שנעקרו ממדינות ערב?

סוגיה זו ראוי שתוכרע על ידי ארצות המוצא, ויכולה להידון במו"מ בין המדינה החדשה לבין מדינות אלו.

שאלות שנותרו פתוחות

מספר סוגיות שדורשות עיון נוסף הועלו אך לא נדונו כלל:

  • אילו סוגיות/בעיות עלולות להתעורר כתוצאה מהחלת משטר משפטי דיפרנציאלי על קרקעות (בעלות קולקטיבית, בעלות מדינה ובעלות פרטית במקרים שונים)?
  • בהינתן שלא תהיה אפליה מגדרית כלשהי, ובהיתן שרוב התובעים הבגירים יהיו חלק ממשפחות: כמה תביעות תוכל משפחה להגיש? כיצד יש לנהל זאת?
  • לאור מגבלות המשאבים, אפשרויות התעסוקה והדיור הזמין, ובהינתן שתובעים שתביעתם תתקבל ייהנו מזכות מיידית לאזרחות, כיצד יוכרע עיתוי השיבה ולמי תינתן עדיפות?
  • האם צריכה להיות מגבלה על העברה (ובפרט מכירה) של נכסים מושבים כמו במקרה של דרום אפריקה?
  • מה בדבר אדמות שנמכרו לישראלים שלא בתום לב או תחת כפייה?
  • מה בדבר היהודים המזרחים שאף הם קורבנות הציונות?

 סוגיות שנויות במחלוקת

אלו הן סוגיות שלא הצלחנו להגיע להסכמה מלאה לגביהן בקבוצות הדיון שלנו. כמה מסוגיות אלו הוזכרו כבר לעיל.

  • פתרון של מדינה אחת לעומת פתרון של שתי מדינות בהן יינתנו פיצויים לעקורים.
  • האפשרות של פינוי בכוח במקרים של דייר שני שבהן לא הושגה הסכמה בהליך בוררות.
  • באשר לפליטים הבוחרים להישאר במקומם הנוכחי ולוותר על השיבה, שררה מחלוקת לגבי יעדי התמריצים. טיעון אחד היה שפיצוי מצומצם במקרים אלה רצוי על מנת להקצות כמות גדולה ככל האפשר של משאבי מדינה להשקעה במדינה החדשה עצמה. טיעון נוסף היה שתמריצים לעידוד פלסטינים להישאר במדינות המארחות יסייעו במניעת אכלוס-יתר מואץ ויקטינו את הלחץ על מנגנוני המדינה הקולטת ומשאביה.

 



[1]כמה מהסוגיות לא נחוו במישרין בדרום אפריקה, אך הועלו על ידי משתתפי הנסיעה הלימודית כשאלות ונקודות למחשבה לאור התרשמותם מהמתרחש בארץ זו.

*נקלענו לאי-הסכמה בסוגיית הבעלות, כלומר אם פינוי הדייר והעתקת מגוריו מותרים בכל נסיבות שהן. כמה מההצעות הביאו בחשבון את האפשרות להתיר לדייר הנוכחי להמשיך להחזיק בנכס עד למותו (בדומה לדייר מוגן).

**לא הכרענו בשאלה אם הבעלות על יחידת הדיור הציבורית צריכה לעבור לידי מקבלי המפתחות או להישאר בידי המדינה.

*************************************************************************************

 

קטיגוריה 3 -  חזון למדינה חדשה

סיכמו: נעה שיינדלינגר ועמי אשר

  פיוס וצדק

- תהליכי אמת ופיוס

תיקון העוולות שנגרמו לקרבנות הפלסטינים של הקולוניזציה הציונית ראוי שיהיה תהליך רב-שלבי שיכלול ריבוי מנגנונים מקבילים. מערכת משפטית שיכוננו רשויות תקופת המעבר היא שתקבע, בדיונים מעמיקים ושקופים לציבור, את הקריטריונים הספציפיים לפיהם יועמדו מעוולים לדין, כגון מידת האשמה במעשי איבה. באופן עקרוני, אלימות שביצעו פלסטינים כחלק מההתנגדות המוצדקת לכיבוש לא תיחשב שקולה בשום אופן למעשי אלימות שביצעו הכובשים.

עם זאת, אנו מאמינות כי משמעות הצדק איננה מוגבלת להליכים משפטיים רשמיים או כאלה המתנהלים בחסות המדינה, וכי יש צורך ליצור מנגנונים מבוזרים למתן דין וחשבון, כך שבתי המשפט (המוסמכים להעניש) יהוו רק מנגנון אחד כזה. רוב המעורבים במעשי אלימות, דיכוי והפרות זכויות אדם יעברו שימוע פומבי מרמת הקהילה עד הרמה הלאומית.

להליכי הפיוס מטרה כפולה: תיקון עוולות באמצעות פיצוי (שימומש באמצעות מנגנונים שייקבעו על ידי רשויות תקופת המעבר) והכרה ציבורית בעוול. אנו משוכנעות שדגש על אמירת אמת ולא על הפניית אצבע מאשימה יעודד את הציבור היהודי-ישראלי להתמודד עם סיפוריהם של פלסטינים לגבי אבדן, מאסר והתנגדות וכן יקדם ריפוי קולקטיבי ותחושה מחודשת של אנושיות משותפת.

- טראומה וריפוי

אנו מאמינות כי התרבות המקומית האופיינית לפלסטין מחייבת בחינה זהירה ושימוש במשאבים הקיימים בכל הליך של ריפוי טראומה. ראשית, אנו מכירות שחשיבותה של הדת בחיי התושבים מחייבת שקהילות דתיות ומנהיגי דת ייטלו חלק בתהליך זה. שנית, אנו מציעות לאמץ מנגנוני פיוס מסורתיים הקיימים בהקשרים התרבותיים שלנו, כגון הסולחה.

בנוסף, יש לשקול אימוצן של פרקטיקות מהקשרים דומים של דקולוניזציה, אלימות אתנית ופיוס כמו ועדות האמת והפיוס בדרום אפריקה ובתי הדין של הגצ'אצ'ה ברואנדה. יתרה מכך, יהיה חיוני לדעתנו להיוועץ בארגונים ומוסדות בעלי ניסיון גלובלי בהקשרים אחרים כגון המרכז לחקר אלימות ופיוס והמכון לריפוי זכרונות, שניהם בקייפטאון.

הגישה הכללית בהצעתנו היא אימוץ תפיסת האוֹבּוּנטוּ ותפיסות דומות אחרות מההקשרים התרבותיים הקרובים אלינו, אשר נותנות עדיפות לשיקום במקום ענישה ואשר מבוססות על חוויה משותפת שבה "אני אנושי משום שאתה אנושי.”

ברמה הארגונית, אנו מציעות להקים מרכזי תמיכה במימון ממשלתי שמטרתם תהיה לא רק טיפול ביחידים אלא גם טיפול במסגרת ההקשרים הקהילתיים שלהם, מרכזים שירפאו לא רק טראומות אינדיבידואליות אלא גם את רקמת היחסים החברתיים בכללותה. מרכזים כאלה יהוו מקומות לדיונים קהילתיים ויהוו קהילות בזכות עצמן. קהילות אלו לא יעסקו רק בזכרון הקרבנות אלא יישאו עיניהן קדימה ובה בעת יעלו על נס את המאבק להישרדות ואת ההתגברות על קשיים. ברמה הלאומית, אנו מאמינות כי שימוש יצירתי במדיות שונות (כמו אמנויות ויזואליות, תיאטרון ועיתונות כתובה) אף הוא יקדם ריפוי ופיוס.

לבסוף, יש לציין כי הליך הריפוי יקדם לא רק אמון בין בודדים וקהילות אלא גם אמון בתהליכי הפיוס עצמם.

דה-ציוניזציה של התרבות והחינוך

- הנצחה

גישתנו העקרונית היא שריפוי זכרונות כאובים – אינדיבידואליים כמו גם קולקטיביים – אינו נעוץ בהשכחה או השתקה אלא דווקא בעידוד של זכרונות מעוררי-חיים ובהנצחת ההישרדות והמאבק להבדיל מעוול וקורבנוּת. לפיכך, מרכיב מרכזי בתרבות הזיכרון החדשה יהיה דקולוניזציה וייעוד-מחדש של בניינים ואתרים ששימשו לדיכוי ואלימות, כגון בתי סוהר ומקומות שעברו טיהור אתני. על מנת שאתרי הזיכרון יהיו בעלי משמעות לקהלים רחבים ככל האפשר, הם ייבחרו באמצעות דיונים ציבוריים. בעוד חלק מאתרי ההנצחה יתוחזקו וימומנו על ידי המדינה, אחרים יתוחזקו על ידי הקהילה באופן שישקף את מורכבות הזכרון ורבגוניותו.

 - סמלים ושפות

ברוח הפיוס, בתחום הסימבולי, רשויות תקופת המעבר והישות המדינית העתידית בפלסטין יקבעו מדיניות של דו-לשוניות. העברית והערבית יהיו אפוא שפותיה הרשמיות של המדינה וייהנו ממעמד שווה.

במקביל לתהליכי היווצרות של תרבות אנו מציעות לקדם דיון ציבורי באשר לשמה של המדינה החדשה, דגלה ושאר סמלים וייצוגים. כיוון שאנו מכירות בחשיבות הדה-ציוניזציה של המרחבים הציבוריים בתהליך הקמת המולדת המשותפת, אנו מכירות בחשיבות המיפוי מחדש ושינוי השמות של רחובות ושאר מרחבים ציבוריים תוך שיתוף הציבור במידת האפשר, על מנת ליצור מקומות בעלי משמעות לכול.

- חינוך

מכיוון שאנו מכירות בכך שתרבות הפיוס תוכל להתקיים רק באמצעות חינוך, ושזיכרון וטראומה מונחלים מדור לדור, אנו מבקשות להדגיש את חשיבות ארגון מערכת החינוך הממלכתית מחדש. עקרון יסוד מנחה לרפורמה הוא קידום המגוון והפלורליזם בתוך מערכת חינוך ממלכתית אחת. חזונה הפדגוגי של מערכת זאת יאמץ ויקדם תהליכי ריפוי ופיוס המתקיימים בחברה. יש להדגיש כי החינוך מהגן ועד לאוניברסיטה יהיה חינם ונגיש לכול. בנוסף, כל מוסד חינוכי יוכל לבחור את שפת ההוראה בעצמו: בעוד קהילות הומוגניות יותר יבחרו בעברית או בערבית, אחרות יבחרו בהוראה דו-לשוניות. בכל אופן, כל התלמידים יצטרכו להגיע לבקיאות בשתי השפות, שהנחלתן תחל עוד בגן הטרום-חובה. לבסוף, גם תושביה החדשים והוותיקים של הארץ יזכו לקבל חינוך דו-לשוני.

למרות שאף אחת משתי השפות לא תקבל מעמד עודף בפני החוק, בראשית התהליך תזכה הוראת השפה הערבית לקדימות בקרב האוכלוסיה היהודית על מנת ליצור את השוויון הנדרש בין השפות.

 מדינה

- מבנה

על המבנה הפוליטי של המדינה החדשה להיקבע באופן דמוקרטי באמצעות דיון ציבורי רחב. אנו מכירות בכך שנושאים רבים יהוו סלע מחלוקת בדיונים כאלה, ועל כן אנו מציעות מתווה כללי אידיאלי. אנו מקוות כי הישות הפוליטית שתיווצר בפלסטין שלאחר הציונות תהיה מדינה אחת ודמוקרטית (בניגוד לעקרון ההפרדה האתנית הגלום ברעיון שתי המדינות) תוך הפרדה ברורה בין דת ומדינה. מדינה זאת תעבור תהליך דה-מיליטריזציה, בין אם תקיים צבא קבע קטן ובין אם לאו.[1]

- אזרחות

לקח חשוב שנלמד מניסיון חוקי ההגירה וההתאזרחות במדינות עם חוקי גזע כמו ישראל ודרום אפריקה של עידן האפרטהייד הוא שיש לשלול לחלוטין כל בסיס גזעי או אתני לאזרחות. מרכיב מרכזי בתהליך יהיה ביטול מוחלט של חוק השבות (1950), המקנה אזרחות אוטומטית ומיוחסת ליהודים, ומתן עדיפות ברורה לפליטים פלסטיניים שבים. יהודי התפוצות יהיו רשאים עדיין לבקש אזרחות, כמובן, אך לא ייהנו מכל עדיפות בתהליך ההתאזרחות בארץ.

אנו חוזים מערכת הגירה שתפגין גמישות מחד, אך תכלול גם מנגנונים לבקרת זרם ההגירה של לא-פלסטינים. למרות זאת, כלקח המר שלמדנו מנסיוננו במדינה הציונית, הישות המדינית החדשה בפלסטין תעניק מקלט מדיני לנרדפים ופליטים ללא הבדל גזע, מוצא, דת, מגדר או נטייה מינית, וזאת בהתאם לחוק הבינלאומי.



 [1]  בשל האופי הספקולטיבי של מסמך זה, ובשל חוסר הוודאות בנוגע למצב האזורי במזרח התיכון, לא הגענו להסכמה בעניין נחיצותו של צבא קבע.

***************************************************************************************



Zochrot and Badil study group at District Six Museum- Cape Twon, Feb.2012



Zochrot and Badil groups at Western Cape University



Restitution towards Return - Building new houses for Returnees. Cape Town, Feb. 2012

זוכרות ברשת