מותחים את גבולות השיח
גבי, שהשתתפה בקבוצת למידה של זוכרות על הנכבה והשיבה, משתפת במחשבותיה
מאת: גבי
06/2012
הפליטים שבים, שמעת?

לפני שהצטרפתי לקבוצת הלימוד בזוכרות שאיפתי העיקרית היתה לסגור פערי ידע שנוצרו אצלי כמי שהתחנכה במסגרות החינוך הסטנדרטיות בישראל.
לא היו לי שום ציפיות שההשתתפות בקבוצה תביא לאיזשהו שינוי; לא במציאות ולא בתפיסת המציאות האישית שלי. יתר על כן, חשבתי שהפוטנציאל לשינוי המציאות הגלום בפעולות ארגוני השמאל השונים הוא כמעט אפס ואת הפעולות עצמן תפסתי בעיקר כנסיונות לכיבוי שריפות או כטיפול במקרים פרטניים. חשוב לי לציין כהערת אגב שאין להסיק מכך שדעתי היא שאין טעם בפעולות אלו אלא, שעיקר הצידוק להשתתפות, כפי שאני תופסת זאת, הוא החובה המוסרית ולא האפשרות לחולל שינוי של ממש.

במהלך הפגישות, שיניתי את דעתי ברמה מסוימת וזאת בגלל העיסוק בשיבה הפליטים הפלסטינים. אני חושבת שהעיסוק בשיבה טומן בחובו פוטנציאל גדול מאד לשינוי דפוסי השיח הציבורי ובתקווה, בסופו של דבר, גם במציאות עצמה.
אנמק:
1. לדעתי, השמאל מצטיין בשלילת המציאות הקיימת ומתיחת ביקורת אך בהרבה מקרים נעדרת תכנית חלופית. העיסוק בנושא השיבה ותכנונה, בהגדרה, עוסק במסר פוזיטיבי ולא שולל אובייקט קיים.
אני מאמינה שלגישה זו שלושה יתרונות עיקריים:
1.א - אל מול המתנגדים - הגישה גורמת להיפוך התפקידים המסורתיים של ימין ושמאל בשיח הציבורי הישראלי (כפי שאני מכירה אותו).
1.ב - אל מול הציבור / אנשים שיש לשכנע - אני חושבת שלאנשים קל יותר להתחבר למסרים פוזיטיביים משתי סיבות: 
1.ב.1 - אני מאמינה שלאנשים יש צורך פנימי להחזיק במודל מובנה למציאות ושקשה להם עם גישה שפוסלת ומפרקת מודלים קיימים כיוון שאז מתערערת תחושת האחיזה שלהם במציאות.
1.ב.2 - אני חושבת שלאנשים קשה לשמוע ביקורת ולכן כל תנועה שמתמקדת במתיחת ביקורת על הקיים היא בסופו של דבר לא אינקלוסיבית במיוחד.
לשם השוואה, אני חושבת שההצלחה ברמה המוניציפלית של תנועת "עיר לכולנו", למשל, נזקפת לזכות העובדה שתנועה זו קידמה שיח פוזיטיבי שהציע מודלים תחבורתיים ועירוניים ועשתה זאת באופן אינקלוסיבי.
אני חושבת שהעיסוק בשיבה, לפחות כפי שזוכרות מקדמת אותו, הוא אינקלוסיבי כאשר עיקר הערך, בעיני, הוא ההשתתפות עצמה.
1.ג - עצם העיסוק בנושא זה מותח את גבולות השיח (במובן הטוב של המושג) ומכשיר את המושג "שיבה פלסטינית". זה לכשעצמו, ללא ספק, צעד ראשון לקראת שיבה.
2. אני מאמינה (וכך האמנתי גם לפני שהצטרפתי לקבוצת הלימוד) שהכיבוש לא יימשך לנצח (ואם לא מטעמים הומניטריים אז הרי שמטעמים תרמו-דינאמיים). מהנחה זו נובע שקיים יום שהוא "היום שאחרי הכיבוש". לפי כך, מן הראוי, לעסוק ביום הזה. ואין מטרה ראויה יותר מאשר לייצר מאגר של רעיונות ותכניות לקראת אותו יום מתוך תקווה שכשיגיע היום, יתאפשר לעיין בהן וללמוד מהן. נוסף על כך, אופן העיסוק בתכנון בזוכורות מוצלח משתי סיבות:
2.א - מדובר בשיטה דמוקרטית ביותר לתכנון העתיד שמאפשרת לכל אחד להציע הצעה או רעיון לגבי עיצוב העתיד שלו ושל סביבתו.
2.ב - ככל ששואלים יותר אנשים כך הסיכוי שיעלו רעיונות טובים וברי יישום עולה ואופן העיסוק שואף לכך שכמה שיותר אנשים ישתתפו בדיון.

זוכרות ברשת