אין לנו עתיד אחר אלא עתיד משותף
נאום לציון 60 שנה לנכבה, תהלוכת השיבה של ועד העקורים
מאת: אריאלה אזולאי
04/2008

כדי להמשיך ולהכחיש כיום את העובדות על הגירוש שלכם שכבר הפכו גלויות ונגישות, וכדי להמשיך וללמד בבתי הספר הממלכתיים את הסיפור הציוני הרווח, צריך להרחיק את הציבור היהודי מכם, ולהרחיק את הציבור הערבי מאתנו. צריך להקים חיץ שיאפשר לייצר את הציבור הערבי כמסוכן ואת התביעות שלו כלא-לגיטימיות.

אבל כדי להמשיך ולשמר את השקרים על הגירוש והנישול זה לא מספיק. צריך גם להרחיק אתכם מהשלטון ולהפוך אותנו, היהודים, לחיילים של השלטון, ולדאוג שכל עניין ועניין במציאות הפוליטית הזו יתארגן במסגרת תמונת עולם של "אנחנו" ו"אתם". אבל כשמרחב פוליטי נחלק ל"שלנו ו"שלכם", ו"אנחנו" ו"אתם" - הוא כבר איננו מרחב פוליטי. הוא נהפך למרחב פוליטי מסורס שהגיון צבאי, דמוגראפי ובטחוני השתלטו עליו, משום שמרחב פוליטי יכול או להיות משותף ופתוח לכלל הנשלטים או להיות מסורס ומשועבד לפנטזיות בדלניות של ציבור זה או אחר.

כל עוד המרחב הפוליטי בישראל אינו יכול להכיל את התביעה שלכם, וכל עוד השמעתה בקול רם בכיכר העיר, בכל עיר – בעיקר בערים היהודיות – נתפסת בתור איום על קיומה של מדינת ישראל, האסון שלכם ממשיך להיות האסון המוסרי והפוליטי שלנו. לנהוג ככלבי שמירה של שלטון יהודי ולוותר על האלף בית של קיום אזרחי - סולידאריות עם אזרחים ואזרחיות אחרים שהשלטון פגע בהם ומאבק משותף אתם כדי לשים לשלטון גבול – הוא אסון גם מוסרי וגם פוליטי.

לכן מעבר לכך שהתביעה שלכם צודקת – כשאתם משמיעים אותה בקול ותובעים מאתנו להכיר בה, אתם מעניקים לנו חסד. ורק כאשר הציבור היהודי יידע להכיר בחסד הזה ויירתם ביחד אתכם לתת מענה ממשי לתביעה זו שלכם, רק אז יקום כאן מרחב פוליטי אמיתי ויתפתחו כאן חיים אזרחיים מלאים.

השיבה שלכם היא אפוא העתיד שלנו – אין לנו עתיד אחר אלא עתיד משותף! 

זוכרות ברשת