הכרזה ליום הנכבה 2007
15 במאי, היום הבינלאומי לציון הנכבה
מאת: זוכרות
04/2007
הנכבה

הנכבה, האסון הפלסטיני של 1948, הרס הכפרים והתרבות, הגירוש, וההרג הוא הסיפור שמכונן את העבר ואת ההווה של העם הפלסטיני ומעצב חלק ניכר מהזהות שלו. במדינת ישראל, הנכבה נעדרת כמעט לחלוטין מהמבט והסיפור הציוני. כלומר, הנכבה קיימת במרחב שהוא היום מדינת ישראל אך היא שקופה מבחינת מוסדות המדינה. יחד עם זאת יש לציין, בתוך הציבור הישראלי יש יותר ויותר אנשים שהתחילו לראות ולהבין את משמעות הנכבה והשלכותיה.

הנכבה, כאמור, היא הסיפור הפלסטיני. אך הנכבה היא במובנים רבים גם הסיפור של היהודים שחיים בארץ. סיפור שלא פשוט להתמודד איתו, סיפור שמעלה שאלות קשות בנוגע לאפשרות של חיים משותפים במרחב שהוא היום מדינת ישראל. כיוון שבלתי אפשרי כמעט לדבר על הנכבה מבלי לדבר על לקיחת אחריות ותיקון של עוול היסטורי. תיקון כזה חייב לבוא לידי ביטוי קודם כל בהכרה של זכותם של הפלסטינים לשוב.

זכות השיבה

זכות השיבה היא הזכות האישית של כל פליט ופליטה שגורשו מהארץ (וצאצאיהם) לחזור למקום ממנו גורשו, זכות זו מבוססת על המשפט הבינלאומי ועל החלטת 194 של האומות המאוחדות עליה חתומה גם מדינת ישראל. זכות השיבה היא גם זכות קולקטיבית של קהילות שלמות לחזור ולחיות בתור קהילה, בתור קבוצה. לקיים מסגרת חברתית במקום נתון באמצעות מרחבים משותפים: מרכזי תרבות, מקומות דתיים, בתי ספר, מגרשי ספורט וכו'. לכן חשוב להדגיש זכות השיבה היא זכות אישית וקולקטיבית בו בזמן.

שאלת הפליטים

שאלה שעולה לעיתים קרובות היא עד מתי נחשב פליט לפליט. כלומר עד מתי נספור את הצאצאים של הפליטים כמועמדים לשוב. התשובה שנדמית ההגיונית ביותר הן מבחינה מוסרית והן מבחינה מעשית היא שהפליטים יפסיקו להיות פליטים כאשר תינתן להם האפשרות לבחור האם לשוב או לא. כלומר הזכות נמצאת לא רק בחזרה עצמה אלא ביכולת הבחירה שהיא ההופכת אדם לחופשי (הנה קישור צנוע למסורת היהודית).

ומה בנוגע ליהודים בישראל?

בהכרה וביישומה של זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים טמונה ההזדמנות ההיסטורית של היהודים החיים בישראל להכיר באנשים הילידים שחיים בה מאות שנים ולראות את ישוביהם כמשהו שאינו רק הטבע והנוף של הארץ. לראשונה יוכלו היהודים בישראל להכיר את ארצם כדבר ממשי ולא רוחני או מטפיזי.

כשאנו מדברות על זכות השיבה, אין בכוונתנו להסתכל על העבר במבט נוסטלגי, לומר שיש להחזיר את גלגל ההיסטוריה 59 שנה לאחור, אלא להסתכל אל עתיד אפשרי של שלום ופיוס. ברור שתיקון עוול אחד לא צריך להתרחש ע"י עוול אחר. זכות השיבה היא כאמור זכותה של כל פליטה וכל פליט שגורשו, אך זו זכות שצריכה להתממש (כמו כל זכות אחרת) באמצעות משא ומתן ותוך מאמץ לפגיעה מינימלית בזכויות אחרות.

עמותת זוכרות
15 במאי 2007, 59 שנה לנכבה

זוכרות ברשת