הכיסופים אל האדמה הטובה
מאת: מחמוד אלרימאוי
08/2011

אבו אלעבד פשט את הכּוּפִיָּה והעַגַאל מעל ראשו שאחזה בו השייבה והניח אותם לצדו על השמיכה המזוהמת. הוא שחרר מחזהו אנחה עמוקה, שכן החום היה בלתי נסבל ואילו הוא לא יכול היה לפשוט מגופו הכחוש את בגדי סוכנות הפליטים. לאוהל לא היתה דלת ומולו היו בנות ונשים. הוא התיר את שרוכי נעליו המגושמות והשליך אותן אל קרן זווית. אחר כך פרש את רגליו מתוך לאות רבה ואיכשהו הניח מעיל ישן מתחת לראשו. הוא נשען על כף ידו הגסה והסדוקה, מנסה, לא מוותר, לנוח לאחר שהתעייף מעבודת הבניין בהר הסמוך במשך עשר שעות.

זוכרות ברשת