הכרונוטופ של שיבת הפליטים
מאת: יהודה שנהב
08/2011

באמצעות הסיפור הכיסופים אל האדמה הטובה של מחמוד אלרימאוי, כמו גם באמצעות שלושה פרויקטים שגם הם מודפסים כאן - "מעבדה לשיבות" מתוך הפרויקט דה קולוניזציה של ארכיטקטורה של סנדי הלאל, אלסנדרו פטי ואיל ויצמן,  מודל לתיקון של חנא פרח כֻפר-ברעִם, וסדנת המיפוי-שכנגד של עינת מנוף עם פעילים יהודים ופלסטינים - אני מבקש לחשוב על ה"נכבה" (نكبة) ועל ה"שיבה" (عودة), ועל הקשר בינן ובין היסטוריה ופוליטיקה. הטקסטים הללו יהוו נקודת מוצא לדיון במודל פוליטי של "שיבה" שאינו כפוף לנרטיב המודרניסטי האוטופי שאותו ניתן לכנות "מחורבן לגאולה". על מנת לנסח מודל פוליטי של שיבה עלינו להתחיל לחשוב באופן תיאורטי על ה"זמן" וה"מרחב", של הנכבה ושל השיבה, ועל התשתית הפוליטית שלהן. אלה הם היסודות לדיון בעמודים הבאים.

זוכרות ברשת