אודות מפת תל אביב והכפרים הפלסטיניים שבה

העיר תל-אביב התפתחה במרחב שבו היו יישובים ערביים ‏- בעיקר יפו ושכונותיה, בדרום, אבל גם כפרים קטנים יותרבמזרח ובצפון העיר, כפי שאנו מכירים אותה כיום. בהכללה מסוימת ניתן לקבוע שהיישובים הערביים של תל-אביב ותושביהם נמחקו לחלוטין במפות, בשלטים במרחב עצמו.‏ השמות אבו כביר, מנשייה, סומייל, שיח' מוונס וסלמה נותרו בשפה המדוברת, אבל הידע עליהם הוא מינימאלי ומודחק.‏

 תל-אביב היא העיר הישראלית-עברית שמובילה במידה רבה את התרבות החדשה שנוצרה בארץ מאז הקמת מדינת ישראל. לכן חשוב לזכור דווקא בה את מה שהקדים את העיר ואת התרבות הישראלית, את מה שהתרבות הזו עיכלה לתוכה. העקבות של היישובים הפלסטיניים שנהרסו ב-1948 קיימים בתרבות הישראלית ובנוף העיר. מפה זו מבקשת לציין אותם, לעשות להם כבוד.‏

 הכפרים הערביים של תל-אביב הם חלק מנוף העיר ומהזיכרון שלה, וכך ראוי שיהיו. כמו כל עיר בעולם, גם תל-אביב מתפתחת תוך בנייה חדשה והרס הקיים. אבל ההרס הזה אסור לו שימחק את הזיכרון של העיר, שהוא חלק מתרבותה ומחיי האנשים החיים בה היום, אלה שחיו בה בעבר ואלה שעוד יחיו בה.‏

המפה היא מפת תל-אביב "רגילה", מבוססת על עבודה של "מפה הוצאה לאור", שעליה נוספו הכפרים הערביים שהיו בה עד 1948 ועודם קיימים בחלקם היום. בנוסף, היאמביאה את סיפור המקומות הללו באמצעות עדויות, תמונות היסטוריות ועכשוויות, וחומר מחקרי. המפה מתמקדת בכל אחד מהכפרים, ומסומנים בה רבים מהבתים שעדיין נותרו עד השנים האחרונות. מפה זו אינה מתיימרת להיות מקצועית לחלוטין: המיפוי של הכפרים בעבר והתאמתם למפה כיום מדויק על-פי מיטב הבנתם של א/נשים שחקרו את הנושא,‏ אך אינם קרטוגרפים מומחים.‏

 זאת ועוד: חלק מהכפרים הערביים מופיעים במפות היסטוריות שונות בגדלים שונים, כנראה בגלל אופן ההתפתחות של הכפר והעיר הערבית. אבו כביר, למשל,‏ מופיע בדרך כלל כשכונה של יפו, ולא ככפר נפרד. השכונה התפתחה לאורך הכביש לירושלים ללא מרכז בנוי ברור וכללה בתים רבים ומפוזרים, מה שהקשה על שרטוט הגבולות המדויקים שלה. כפרים אחרים מופיעים במפות היסטוריות עם גבולות השטחים החקלאיים שלהם ולכן,‏ שוב, קשה לדעת היכן היה הכפר הבנוי. המפה מבקשת להראות את הגבולות של גרעיני הכפרים, החלק הבנוישלהם. הפרדסים וחלקות האדמה השונות מתפרסות על חלקים גדולים בהרבה.‏

 המפה עוסקת במרחב העיר תל-אביב, ללא יפו. השכונות אבו כביר ומנשייה נכללו במפה, למרות היותן יפואיות,‏ מפני שמיקומן הוא בשטח שהפך לחלק אינטגראלי של תל אביב ובמידה מסוימת הופרד מיפו. (לקריאה נוספת בעניין זה ראו ספרו של שרון רוטברד "עיר לבנה, עיר שחורה", הוצאת בבל, 2005)‏

חלקים מסלמה, שיח' מוונס, ג'מאסין אל-ע'רבי וסומייל קיימים עד ימינו בזכות אותם דייריםאלה שהמדינה על מוסדותיה המשפטיים מכנה "פולשים" - שגרים בבתים אשר בהם חיו פלסטינים עד 1948. חלק מהתושבים היהודים האלה הפכו בעצמם לפליטים מחלקי העיר האחרים בעטיים של האירועים האלימים ב-1948, וחלק היו פליטים מארצות אחרות. הם התיישבו בכפרים הערביים באישור מוסדות העיר והמדינה, ואחר כך נדרשו לעזוב - בדרך כלל לטובת בניית אוניברסיטה או מגדלי נדל"ן. בימים אלה, בתמיכתה ובעידודה של עיריית תל-אביב, מכרסמות חברות בנייה גדולות בשרידי הכפרים. אם לא תשתנה מגמה זו, יש סכנה שבעוד עשור או שניים יחשבו ילדי תל-אביב שעירם (כמו בציורי נחום גוטמן) באמת צמחה מהחולות.*‏ 

- אפשר לקבל את המפה המודפסת בזוכרות

‏*מקורות:‏

- ‏
All That Remains: The Palestinian Villages‏ ‏Occupied and
Depopulated by‏ ‏Israel‏ ‏in 1948‎‏; ‏Walid Khalidi (Editor‏),‏

Institute for Palestine Studies‏, 1992.‏

http://www.palestineremembered.com

http://nakba-online.tripod.com

- לידתה של בעית הפליטים הפלסטינית, 1947-1949; בני מוריס,‏

עם עובד, 1991. (תרגום מאנגלית ארנון מגן.)‏

זוכרות ברשת