ראיון עם חאג' עארף אסמאעיל, תושב חירבת אל-לוז
מאת: דן גולן // http://har-eitan.blogspot.com
07/2006

מתורגם מערבית ע"י: אילנה קצבמן (תודה על התרגום המעולה, ועל ההסברים בגוף התרגום)

מרואיין: חאג' עארף עלי מחמוד אסמאעיל
מראיין: פואז סלאמה
הראיון נערך בעיר זרקא בירדן, בתאריך 14 לאוגוסט, 2006.

הראיון מתחיל לאחר פתיחה של המראיין בה הוא מציג את הנסיבות שבהן הוא נערך.
ש: מה שמך המלא?
ת: עארף עלי מחמוד אסמאעיל.
ש: באיזו שנה נולדת?
ת: 1934.
ש: והיכן נולדת?
ת: ח'ירבת אל-לוז. (בסמוך לפיסגת הר-איתן)
ש: מה השם המלא של אמך?
ת: פאטמה עבד אלקאדר, מהכפר אלקבו. (בסמוך לעין קובי בהרי ירושלים)
ש: בנוגע לכפר שלכם, האם יש לך מושג לגבי שמו, מדוע נקרא כך?
ת: לא, באמת שאין לי מושג.
ש: כלומר, מאז שנולדת שם, פשוט ידעת שזה השם.
ת: כן.
ש: יכול להיות שהשם "ח'ירבת אל-לוז" מקורו בחורבה שהיתה במקום שסביבה צמחו עצי שקד?
ת: כן, יכול להיות. (הפירוש המילולי של השם "ח'רבת אל-לוז" בערבית, הוא "חורבת השקד/השקדיות – א"ק).
ש: האם יש לך הערכה לגבי מספר התושבים בכפר בזמן הנכבה?
ת: בזמן הנכבה, כ-500 אנשים. גברים, נשים וטף.
ש: לאיזו נפה הייתם שייכים?
ת: לנפת ירושלים.
ש: מה היה מרחק העיר ירושלים מהכפר בקילומטרים?
ת: כ- 12-13 ק"מ בלבד.
ש: באיזה כיוון?
ת: מכיוון מערב, הכפר שכן מערבית לירושלים. ליד (הכפרים – א"ק) צובא וכסלא.
ש: האם תוכל לספר, לתאר את הכפר עבור מי שלא מכיר, מה היו פני השטח שם?
ת: הכפר היה ממוקם לרגלי הר.
ש: כלומר, אדמה טרשית, הררית.
ת: כן, אדמה הררית.
ש: אז אמרנו שהיו הרים, האם היו ואדיות באזור הכפר?
ת: כן, היו ואדיות.
ש: באיזה כיוונים ומה היו שמותיהם?
ת: בכל הכיוונים.
ש: איזה ואדי היה הבולט ביותר?
ת: שעב אלע'וית , מצפון לכפר.
ש: וחוץ ממנו?
ת: חוץ ממנו היה את ואדי סלמיה מדרום לכפר.
ש: ואדיות נוספים?
ת: ממזרח, היה את נחלה.
ש: כך קראתם לו. האם קראתם לו בשם "ואדי נחלה" או "נחלה"?
ת: נחלה.
ש: וזה היה ואדי.
ת: כן, בין הרים.
ש: באיזה מהואדיות הללו זרמו מים בשפע, נאמר בתקופת החורף?
ת: הכי הרבה בסלמיה. (נקרא נחל שורק היום ד.ג) היה שם זרם מים, אי אפשר היה לחצות (את הנחל – א"ק).
ש: כלומר, היתה שם אדמת סחף.
ת: כן.
ש: (הנחל – א"ק) הפריד ביניכם לבין מי?
ת: הוא הפריד בינינו לבין ההר השני ובין הכפר שהיה שם.
ש: איזה כפר?
ת: קאבו
ש: אם כך, האדמה היתה טרשית וקשה. איך הייתם עוברים ממקום למקום? לכפרים אחרים? הייתם צריכים לחצות את הואדיות וההרים?
ת: היתה דרך, היה אפשר לעבור. השתמשנו בבעלי חיים לרכיבה ולמשא, או שהלכנו ברגל.
ש: מה היו שמות ההרים סביבכם? האם היו להם שמות?
ת: כן, (מנסה להיזכר – א"ק). לדוגמא: מראח אבו-ליל, ראס.
ש: הם היו באדמות הכפר?
ת: כן, בשטחי הכפר.
ש: איזה כפרים היו קרובים אליכם לכפר?
ת: הכפר סטאף, מזרחית אלינו. ואחריו, היה עין כארם. בינינו לבין סטאף הפרידו ואדי והר.
ש: מה המרחק המשוער בק"מ ביניכם לבין סטאף?
ת: בערך 4 ק"מ.
ש: זה היה הכפר הקרוב אליכם.
ת: כן.
ש: ובכיוונים אחרים, איזה כפרים היו?
ת: מצפון היו דיר עאמר, וכסלא במרחק של כ-7-8 ק"מ. הכפר צובא שכן בכיוון צפון מזרח במרחק דומה של 7-8 ק"מ.
ש: ומה היה בכיוון דרום?
ת: בדרום, הם היו קצת רחוקים. היו אלקבו, ולג'ה, בתיר..
ש: עקור?
ת: עקור היה רחוק, ממערב
ש: האם היו אצלכם "קבליאת"?
ת: של יהודים? ממזרח, לכיוון ירושלים, היה את מוצא, ליד צובא.
ש: אבל לא היו ביניכם חיכוכים?
ת: לא, לא.
ש: אתם לא הייתם מגיעים אליהם והם לא הגיעו אליכם, הם היו רחוקים מכם.
באזור שלכם, של אדמת הכפר, לא היו יהודים?
ת: לא. היהודים היו מגיעים רק לטיולים.
ש: טיולים לכפר? למה אתה מתכוון?
ת: הם היו באים לואדיות באביב
ש: כדי לראות, לטייל
ת: כן
ש: אתה מתכוון לנוער, קבוצות של תנועת נוער, צופים
ת: כן, הם היו מגיעים בחבורות.
ש: כלומר, חשבתם שמדובר בקבוצות של צופים, האמנתם שהם באו לטייל (מנסה לרמוז על מטרות אחרות – א"ק).
ת: לפעמים היינו זורקים עליהם אבנים, כשהיינו קטנים, בגיל בית ספר.
ש: הם היו באים לבושים בלבוש רגיל (אזרחי – א"ק)?
ת: כן, כן, בלבוש רגיל.
ש: נערים ונערות?
ת: כן.
ש: ברצוננו להכיר טוב יותר את הכפר. מה בנוגע לדרכים סביב הכפר? איפה היה הכביש הסלול הקרוב?
ת: בכפר לא היה כביש סלול
ש: אם רציתם להגיע לירושלים, איך הייתם עושים זאת?
ת: היינו צריכים ללכת לצובא או לסטאף, לעין כארם.
ש: אם הייתם מגיעים לעין-כארם, שם היו כבישים ומשם הייתם יכולים ליסוע לירושלים.
ת: כן.
ש: איזה עוד אפשרויות היו כדי להגיע לירושלים, חוץ מעין-כארם?
ת: מעין כארם זה היה קרוב, זה לא רחוק מירושלים.
ש: היו אנשים שהלכו מאצלכם ברגל לירושלים?
ת: כן, היו כאלה שהלכו ברגל מהכפר לירושלים. זה לקח בערך שעה.
ש: ומי שרצה ליסוע, לדוגמא באוטובוס, לאן צריך היה להגיע?
ת: היה צריך להגיע או לקסטל או לעין כארם.
ש: ולקסטל או לעין כארם הייתם מגיעים ברגל כמובן.
ת: כן, ברגל.
ש: ואם מישהו רצה להגיע לירושלים ברכיבה, באמצעות בהמת משא, זה היה רחוק יותר?
ת: זה לקח גם בערך שעה.
ש: ובשאר הכפרים לא היו כבישים. אם רצית להגיע לכפר שכן, היית צריך לרכב על בעל חיים או ללכת ברגל.
ת: כן.
ש: לא היה מישהו בכפר שהיה לו איזשהו אמצעי תחבורה? משאית?
ת: היתה משאית, היו אנשים שהיה להם.
ש: אתה זוכר מי? שמות?
ת: נמר אחמד, המוכתר (ראש הכפר).
ש: אתה זוכר עוד מישהו?
ת: לא זוכר.
ש: אבל היו יותר מאחת?
ת: לא, היתה משאית אחת.
ש: בוא נדבר על המשפחות בכפר. קראתם לזה "חמולה" (שבט, משפחה מורחבת – א"ק) או משפחה?
ת: חמולה.
ש: כמה חמולות היו אצלכם בכפר?
ת: היו חמולות: שכלה, יחיא, אבו טביח', זעתר, עבד אלרחמן.
ש: ומאיזו חמולה אתם?
ת: אנחנו מבני אבו טביח'.
ש: איזה עוד חמולות?
ת: היה גם את חמולת עבאד. החמולה הגדולה ביותר הייתה שכלה, ואחריה חמולת יחיא.
ש: לגבי חמולת שכלה, מי היה האדם החשוב, הנכבד בחמולה זו?
ת: מחמוד ח'לף.
ש: ומחמולת יחיא, מי היה?
ת: חליל ענכיר.
ש: ומהחמולה שלכם, אבו טביח'?
ת: ג'אבר. שמו המלא ג'אבר חסן ג'אבר.
ש: וממשפחת זעתר?
ת: מחמד אסמאעיל זעתר.
ש: וממשפחת עבד אלרחמן?
ת: שאכר עבד אלרחמן.
ש: וממשפחת עבאד?
ת: מחמד עבאד.
ש: ומי היה ראש הכפר, האם היה לכפר מוכתר אחד?
ת: היו שניים. הראשון, נמר אחמד נמר.
ש: מי שהיה בעל המשאית?
ת: כן. נמר אחמד נמר מחמולת שכלה. שם המוכתר השני היה עלי ענכיר מחמולת יחיא.
ש: שניהם שימשו כראשי הכפר באותו הזמן?
ת: כן, באותו הזמן.
המראיין מסכם את שמות החמולות שהוזכרו עד כה: שכלה, יחיא, אבו טביח', זעתר, עבד אלרחמן ועבאד. מבקש שהמרואיין יוסיף שמות נוספים במידה וייזכר בהמשך הראיון.
ש: בכפרים הפלסטינים אז, היה מה שמכונה "חדר אורחים" או מקום לאירוח?
ת: כן, היה שטח אירוח.
ש: קראתם לזה "סאחה" (מילולית – חצר, רחבה, שטח)
ת: כן.
ש: כמה כאלה היו בכפר?
ת: היו סך הכול שתיים. בשתי החמולות היו, אצל בני חמולת שכלה ואצל בני חמולת יחיא.
ש: כשאנחנו מדברים על "סאחה", למי שאינו מכיר את המונח, תוכל להסביר למה הכוונה? האם זה היה חדר?
ת: כן, לארח את האנשים שהיו מגיעים.
ש: היה ריהוט מיוחד או שהחדר היה ריק?
ת: כן, היו כסאות סביב
ש: כלומר, עבור אורחים שהיו מגיעים לכפר
ת: כן.
ש: מעבר לזה, היו מקומות מיפגש בכפר שבהם היו יכולים להתקבץ כל בני הכפר באירועים גדולים?
ת: היו הולכים לגורן.
ש: באיזה ארועים?
ת: כשנערכה אסיפה כללית למשל, היו הולכים לגורן.
ש: ואת החתונות?
ת: את החתונות היו חוגגים ב"סאחה", או אצל משפחת שכלה או אצל משפחת יחיא, בחדרי האורחים.
ש: היה אצלכם עץ גדול או מקום מוכר שהייתם יושבים בו?
ת: כן, היה את עץ החרוב. ("ח'רובת אלקוט" – במקור, מילולית – עץ החרוב למאכל – א"ק). העץ היה בצד המזרחי של הכפר, עץ עצום. מעל הכפר קבו, הכפר קבו היה מתחתינו.
ש: מתי הייתם באים לשם?
ת: היינו באים לשם להתפלל, או סתם להיפגש, או לחכות למי שהיה חוזר מירושלים.
ש: זאת אומרת שזה היה מקום מפגש קבוע ונקודת המתנה קבועה וידועה למי שחזר מירושלים. זה היה מוכר, אם היית אומר למישהו מח'ירבת לוז: "עץ החרוב", ידעו במה מדובר.
ת: כן, קראנו לזה עץ המזון/הפרנסה ("שג'רת אלקוט" – במקור).
ש: אבל זה היה עץ חרוב?
ת: כן.
ש: אני רוצה לשאול אותך לגבי נושא החינוך בכפר. היו אצלכם בתי ספר?
ת: כן, היה בית ספר משותף לנו ולסטאף.
ש: בית ספר פרטי או של משרד החינוך, שייך לממשלה?
ת: של משרד החינוך.
ש: איפה היה המבנה?
ת: בין שני הכפרים, בכרם של חמולת נמר.
ש: כלומר בית הספר היה משותף לכפר שלכם ולסטאף והמבנה היה בין הכפרים אבל על אדמות הכפר שלכם.
ת: כן.
ש: מה היה שם בעל האדמה? נמר?
ת: לא זוכר, לא בטוח.
ש: אבל זה היה בכל אופן בשטח של אדמות הכפר שלכם.
ת: כן.
ש: איך היה בית הספר למעשה? זה היה חדר? שני חדרים?
ת: זה היה חדר אחד, אבל חדש.
ש: אתה זוכר באיזה שנה בנו אותו?
ת: בערך בשנת 1940.
ש: למדת שם?
ת: כן.
ש: עד איזה כיתה למדו שם?
ת: עד כיתה ד', ואז הלכנו לעין כארם. גם אני הלכתי לעין כארם.
ש: רוב הילדים בבית הספר היו מהכפר שלכם או מהכפר סטאף?
ת: מהכפר סטאף היו יותר ילדים.
ש: והיה חדר אחד בלבד?
ת: כן, חדר גדול.
ש: מי לימד אתכם? אתה זוכר מי לימד?
ת: היה מורה אחד, ממשפחת אדהם.
ש: הוא לימד במשך ארבע השנים?
ת: כן.
ש: אתה זוכר מישהו מהילדים בכיתה שלך? מהכפר או מסטאף?
ת: היה את טהא אחמד, ואחמד נמר הבן של המוכתר.
ש: אתה זוכר מישהו מסטאף?
ת: כן. מסטאף..... (מתקשה להיזכר – א"ק)
ש: אם תיזכר בהמשך, תאמר לי.
ת: יש כאלו מסטאף שעד היום אני רואה אותם לפעמים.
ש: אז מי שהיה מסיים ארבע שנות לימוד בבית הספר שלכם
ת: היה הולך לעין כארם. שם היה בית ספר עד כיתה ז'.
ש: אז מה למדת אתה בעין כארם?
ת: למדתי עד כיתה ו' ואחר כך נטשו
ש: אז התרחשה..
ת: העזיבה. (משתמש במונח "הג'רה" – הגירה, עזיבת המולדת או מקום המגורים – א"ק).
ש: העזיבה.
ת: כן.
ש: אתה זוכר מי לימד אותך בעין כארם? זה היה בית ספר גדול?
ת: כן, זה היה בית ספר גדול.
ש: איך הייתם מגיעים לעין כארם?
ת: ברגל. הלוך וחזור. זה לקח בערך חצי שעה ברגל.
ש: כמה אנשים מהכפר שלך הלכו איתך לבית הספר בעין כארם?
ת: בערך 3-4.
ש: אם כן, מה שמנע ממך להמשיך את הלימודים...
ת: העזיבה.
הייתי מהתלמידים החכמים. מנהל בית הספר, אחמד חלמי, אמר לאבא שלי שישלח אותי ללמוד.
ש: למה? היו שמועות או דיבורים על כך שתפסיק ללמוד?
ת: לא, הכוונה שלאחר מספר שנות לימוד הייתי צריך להחליט האם אני ממשיך או....
ש: או חוזר הביתה, לעבוד בחקלאות או משהו אחר?
ת: כן.
ש: אז המורה עודד את אביך שישלח אותך להמשיך בלימודים?
ת: בדיוק.
ש: הבנות בכפר הלכו לבית הספר?
ת: לא.
ש: ובית הספר שהיה ביניכם לבין סטאף, נשאר רק חדר אחד?
ת: כן, רצו אולי להגדיל אותו אבל אז התרחשה העזיבה. אני זוכר שהיו מביאים לנו לבית הספר מים לשתייה מסטאף.
ש: היתה לכם תלבושת אחידה?
ת: כן. מכנסיים קצרים וחולצה.
ש: אז סיפרת לנו על בתי הספר, אתה זוכר אולי מישהו מהילדים שהלכו איתך לבית הספר בעין כארם?
ת: כן, אחמד נמר.
ש: הבן של המוכתר נמר.
ת: כן. ומחמד ח'לף.
ש: אני רוצה לעבור לנושא אחר. ברצוני לדבר על חיי הדת והרוח בכפר. היה לכם מסגד בכפר?
ת: לא. היו מתפללים ב"סאחה", חדר האירוח.
ש: לא היה מסגד, אפילו בצורת חדר בודד או...
ת: לא, שום דבר.
ש: ומי היה מנהל את התפילה?
ת: מישהו מהזקנים מהמכובדים.
ש: בשל הקרבה לירושלים, האם היו אנשים שהיו הולכים לירושלים כדי להתפלל?
ת: כן, כן. היו אנשים שהיו הולכים לירושלים לתפילות.
ש: ביום שישי או בימים מסויימים?
ת: לאו דווקא, כל אחד כשהיתה לו הזדמנות להגיע לירושלים.
ש: האם היו קולות בכפר שקראו להקים בו מסגד או שזה היה פשוט מוסכם על כולם שמתפללים בחדרי האירוח של המוכתרים.
ת: כן, זה היה מוסכם.
ש: האם היו באזורכם מקומות של זכרון, קברי קדושים?
ת: כן, היו. לדוגמא, הקבר של אחמד אלבוכארי, מזרחית לכפר, על אדמות הכפר.
ש: איך נראה המקום? חדר?
ת: מבנה בן שלושה חדרים.
ש:ובאיזה חדר היה הקבר?
ת: היה באחד החדרים,קבר ועליו כיסוי.
ש: זאת אומרת שכשאדם היה נכנס, יכול היה לראות את הכיסוי?
ת: כן. וסביב לקבר היה מקום להתפלל.
ש: זה היה באחד מן החדרים. מה היה בחדרים האחרים? למה הם שימשו?
ת: לא יודע.
ש: החדרים היו ריקים?
ת: כן.
ש: כמה היה רחוק המקום מהכפר?
ת: בערך 2 ק"מ.
ש: וזה היה מקום שנהגתם לבוא אליו, לטפל בו?
ת: כן, היו מביאים שמן, מדליקים נרות, מחליפים את הכיסוי (שעל המצבה – א"ק).
ש: בזמנו, בכפרים הפלסטינים היה נהוג לבוא לקברי הקדושים על מנת להישבע, כשאדם רצה להשביע מישהו. כלומר, אם אתה רוצה להעניק לי שבועה, או לכרות ברית..
ת: כן, כן, נהגו לעשות זאת. לקחו את האדם אל (קבר – א"ק) השיח' אחמד.
ש: זאת אומרת ש(קבר – א"ק) השיח' אחמד היה מקום חשוב לכם בכפר.
ת: כן. אחד הקדושים המוסלמים החשובים.
ש: פרט למקום הזה היו מקומות נוספים?
ת: היה את רג'אל.
ש: שם של מקום?
ת: כן. מערבית לכפר. שם היה חדר אחד בלבד.
ש: ובו היה קבר קדוש?
ת: לא היה קבר.
ש: רק חדר?
ת: כן. והיה מקום נוסף, סלמיה. בואדי סלמיה.
ש: לסיכום, היה את קבר השיח' אחמד אלבוכארי מזרחית לכפר, המקום השני – רג'אל, מערבית לכפר והמקום השלישי סלמיה. ציינת קודם שאחד הואדיות נקרא סלמיה. המקום הזה היה קרוב לואדי?
ת: המקום היה בואדי.
ש: יתכן שהואדי לקח את שמו מהמקום הקדוש.
ת: כן.
ש: נהגתם ללכת לשם?
ת: כן. גם המקום הזה היה מרוחק כ-2 ק"מ.
ש: האם היו מקומות קדושים נוספים?
ת: לא, רק שלושת המקומות הללו.
ש: האם גם מכפרים אחרים נהגו לבוא למקומות הללו? לקבל ברכה?
ת: היו באים מהכפר סטאף, זה היה קרוב אליהם.
ש: אם אתה זוכר, היו בימים ההם, מה שמכונה "דרוישים", המשתיכים לזרם הסופי. היו אצלכם בכפר אנשים שהתעניינו בזה?
ת: לא, לא. אבל שמענו עליהם.
ש: אני רוצה לעבור לדבר על מצב התשתית הרפואית בכפר.
ת: היתה מרפאה בעין כארם, זה היה כפר גדול משלנו.
ש: זאת אומרת שבשביל שירותי רפואה העדפתם ליסוע לעין כארם?
ת: בעל כורחנו. נאלצנו ליסוע לירושלים או לעין כארם, אצלנו לא היו רופאים.
ש: איזה מחלות היו נפוצות אצלכם? ממה סבלו האנשים? מה היו הבעיות?
ת: בזמנים ההם, לא היו שמות המחלות....
ש: לפעמים אנחנו שומעים שהיתה מלריה, שהיתה קדחת...
ת: כן, היתה מלריה, המלריה היתה נפוצה.
ש: לא היה אצלכם מרפא עממי מוכר?
ת: לא, לא היה.
ש: בחלק מהכפרים היה אדם, שהיית הולך אליו אם שברת משהו (בגוף – א"ק).
ת: כן, היה אצלנו אחד כזה. מאחה עצמות, רופא עצמות עממי.
ש: אתה זוכר את שמו?
ת: (מתקשה להיזכר – א"ק) לא יודע.
ש: ומי שהיתה צריכה ללדת?
ת: היו שתי מיילדות בכפר.
ש: אתה זוכר את שמותיהן?
ת: אחת מהן הייתה הגברת "ח'ליליה" (החברונית – א"ק)
ש: מנשות הכפר?
ת: כן.
ש: והשניה?
ת: לא זוכר.
ש: מה בנוגע למים בכפר?
ת: היתה באר.
ש: באר של מי מעין?
ת: לא.
ש: באר שאתם חפרתם?
ת: כן. שבה נאספו מי הגשמים בחורף.
ש: אתה מתכוון לבור מים. זה מה שהיה בבתים או עבור כל הכפר?
ת: בכפר, לכל אחד היה בור. בבתים, חפרנו בורות שהתמלאו מים בחורף.
ש: ולא היו מעיינות?
ת: היה מעין אחד, מרוחק, בשם עין אל כוף. גם ליד קבר השיח' אחמד היה מעין אבל קטן, עם זרם דק של מים, לא מועיל.
ש: ובסטאף היו מים
ת: כן, בסטאף היו מים. היו שם שני מעיינות טובים. בסוף החורף היו באים לשם למלא מים. לוקחים כלים וממלאים מים.
ש: אתה מתכוון לנשים?
ת: כן, ודאי.
ש: ידוע שלפעמים היו לוקחים את הבהמות והולכים להביא מים.
ת: כן, לפעמים היו הולכים עם הבהמות אבל בדרך כלל הנשים היו הולכות.
ש: זו דרך קשה, לא?
ת: היינו חייבים, זו דרך של 2 ק"מ.
ש: וזה לא היה קשה לנשים.
ת: לא היה קשה.
ש: האם אתה זוכר שנים יבשות של בצורת?
ת: כשלא היו מים נהגנו ללכת לסטאף או לצובא.
ש: ומי שהלך צריך היה לקנות את המים?
ת: לא, זה היה חינם. אבל לפעמים האנשים שם היו קשים אלינו ולא רצו לתת מים. לפעמים.
ש: לא ניסיתם לחפור בכפר?
ת: היה ניסיון לחפור, מצאו איזשהו מעין, אך היו שם מעט מים, זרם דק מאוד.
(הפסקה)
ש: עכשיו ברצוני לשאול אותך על נושא התאורה. איך הסתדרתם בלילה וכו'?
ת: היתה לנו מנורה כזו, שעבדה על גז.
ש: גז, וכלי מזכוכית.. לא השתמשתם במנורות "לוקס"?
ת: באירועים בלבד.
ש:לדוגמא בחתונות?
ת: כן.
ש: מה לגבי חדרי האירוח? שם היו מנורות לוקס?
ת: כן, אבל רק באירועים.
ש: וכשהייתם הולכים בדרכי הכפר? נשאתם תאורה?
ת: כן, מנורה כזו, כמו לוקס, נישא, שהיינו הולכים איתה.
ש: תאורה שהיתה מוגנת מהרוח?
ת: כן.
ש: איך קראו לזה?
ת: קראו לזה פנס ("פאנוס" – במקור).
ש: היו חנויות בכפר?
ת: היתה חנות אחת.
ש: חנות אחת קטנה?
ת: כן.
ש: בבעלות מי?
ת: בבעלות נמר.
ש: נמר, המוכתאר?
ת: כן.
ש: איפה היתה החנות?
ת: בכפר, בצד המזרחי.
[דקת הקלטה 42:00:00]
ש: בחלק מהכפרים היה בית קפה, לא היה אצלכם?
ת: לא.
ש: רדיו היה אצלכם בכפר?
ת: כן.
ש: למי היה רדיו?
ת: אצל המוכתארים. הם קיבלו אותם מהמדינה.
ש: הכוונה מהבריטים
ת: כן.
ש: והייתם יכולים לבוא אליהם, לשבת, לשמוע?
ת: כן, היו יכולים אבל אנחנו היינו ילדים קטנים, לא הרשו לנו. אבל (הידיעות – א"ק) היו מתפשטות.
ש: מה לגבי אטליז, היה אצלכם?
ת: לא, לא היה.
ש: ומי שרצה לקנות?
ת: היה צריך ללכת לירושלים, לעין-כרם
ש: ולקנות במשקל
ת: כן
ש: ספרים היו בכפר?
ת: לא.
ש: ומי שרצה להסתפר?
ת: אנשים היו מספרים אחד את השני, מי שהיתה לו מכונה.
ש: את הילדים היו מגלחים, על אפס?
ת: כן.
ש: ולא היו ספרים נודדים, שהיו מסתובבים ומגיעים לפעמים לכפר להציע את שירותיהם?
ת: לא. אבל היו מסתובבים סנדלרים.
ש: מה הם היו עושים?
ת: מתקנים נעליים.
ש: מאיפה הם היו באים?
ת: מירושלים, מהכפר. לרוב היו מגיעים מחברון.
ש: היה לכם טאבון (תנור אפיה חפור באדמה – א"ק) בכפר?
ת: כן, לכל משפחה, או לכל שתי משפחות היה טאבון.
ש: טאבון משותף שבו היו אופים
ת: כן
ש: ומה לגבי קמח? היה מצוי אצלכם?
ת: היה, אבל כשהיו יוצאים היו קונים מבחוץ, לא היתה עצמאות כלכלית.
ש: למה, מה הסיבה לכך?
ת: אדמות הכפר לא הספיקו
ש: שטח אדמות הכפר שלכם נחשב באופן יחסי לקטן?
ת: כן.
ש: פרט לחנות שהזכרנו, לא היו עסקים נוספים?
ת: לא
ש: נגריה או משהו כזה
ת: לא היתה.
ש: אם נזקקתם לנפח, כדי לסדר את המחרשות לדוגמא
ת: היו באים נפחים
ש: עם כל הציוד הדרוש?
ת: כן
ש: את המוטות למחרשה מאין לקחתם?
ת: מנגר, באיזור שלנו
ש: מנגרים שהכרתם?
ת:כן.
ש: כמו מי לדוגמא? אתה זוכר שמות?
ת: אבראהים ג'נדיה ממשפחת יחיא.
ש: הוא היה מכין את מוטות העץ למחרשה
ת: כן.
ש: אם הייתם צריכים סוסים, מאיפה הייתם מביאים?
ת: היו באים לכפר.
ש: וטייחים?
ת: גם הם היו באים לכפר.
ש: איפה הם היו נאספים?
ת: 47:15 - ??
ש: אתה יודע מאיפה הם היו מגיעים?
ת: אני יודע... מירושלים.....
ש: טוב, אני רוצה לשאול אותך לגבי האנשים בכפר. נאמר, הילדים הצעירים, איך היו מעבירים את שעות הפנאי?
ת: היו משחקים. בכדור.
ש: היו בועטים בכדור ברגל או עם מוט עץ?
ת: ברגל. היה גם משחק כדור באמצעות מקל, המשחק הזה נראה "דחלה"
ש: איך היו משחקים?
ת: כדורגל היו משחקים עם כדור עשוי מבד. רצועה שמילאו בגרביים. או עם מוט עץ.
ש: וברזל, לא שיחקתם בכדור מברזל או משהו דומה
ת: לא.
ש: ומה לגבי המבוגרים? איך היו מעבירים את הזמן הפנוי?
ת: בטבע, רובם היו הולכים לטבע
ש: לאן, לאיזה מקום?
ת: קצת מערבית, היו הולכים, יושבים מתחת לעץ..
ש: היה משחק שנקרא "אפסאניה" (מחבואים-?)
ת: כן, היו משחקים את זה ב"סאחה", במקום האירוח, כשהיו שם אירועים.
ש: משחקים את המשחק בשתי קבוצות?
ת: כן
ש: היו איזשהם מקומות בעלי חשיבות היסטורית בקרבת הכפר שלכם? שרידים מהתקופה הרומית או לראשית תקופת האסלאם?
ת: בסלמיה היו קצת
ש: אתה מתכוון לשרידים ארכיאולוגים?
ת: כן. מבנה עתיק. נהגו לומר שזה שייך לתקופה הרומית
ש: קרה שראיתם אנשים שבאו לחפור, לחפש שם ממצאים ארכיאולוגים? מטעם הממשל או גורמים אחרים? או שלא התעסקתם בסוגייה הזאת?
ת: לא התעסקנו בזה.
ש: כעת אני רוצה לשאול אותך על נושא חשוב, על החקלאות ובעלי החיים בכפר. מה נהגתם לזרוע בח'ירבת לוז? אילו גידולים?
ת: כל סוגי הגידולים.
ש: מה זרעתם?
ת: חיטה, דורה (סוג דגן – א"ק)
ש: ושעורה וסומסום?
ת: שעורה כן, סומסום לא.
ש: באיזה חלק של הכפר נהגו לזרוע? היו בוחרים שטח רחב?
ת: איפה שהיו שטחים רחבים
ש: אז זה מבחינת הגידולים שזרעתם. מה לגבי העצים? איזה עצי פרי נטעתם?
ת: כל סוגי העצים.
ש: 51:42 -??
ש: זרעתם עצי זית?
ת: כן, רבים.
ש: היתה לכם גת?
ת: לא, היינו הולכים לסטאף, שם היתה גת.
ש: כלומר, נהגתם ללכת לסטאף כדי לדרוך את הזיתים. ומה לגבי החיטה, איך הייתם טוחנים אותה?
ת: גם בסטאף. או בעין כרם.
ש: היו גידולים יחודיים שזרעתם? משהו שהיה יחודי לכפר שלכם? שאנשים היו יכולים לומר עליהם: "זה מח'ירבת לוז".
ת: כן, הענבים.
ש: איפה הייתם מוכרים את הענבים?
ת: בירושלים.
ש: הייתם מעמיסים את הסחורה ועולים לירושלים?
ת: כן.
ש: והייתם אומרים שהענבים הללו הם מח'ירבת לוז?
ת: כן.
ש: באיזה דברים נוספים הייתם ידועים?
ת: שזיפים.
ש: גם את זה הייתם מוכרים?
ת: כן, היה הרבה.
ש: מה היו השיטות החקלאיות שהשתמשתם בהן? היו אמצעים נוספים פרט למחרשה?
ת: אי אפשר היה לעשות הרבה כי האדמה היתה טרשית.
ש: לא היו אצלכם טרקטורים...
ת: לא, זה לא היה אפשרי, השתמשנו בבעלי חיים.
ש: והיו שהחליטו מתי צריך עזרה, נזקקים לסיוע בעבודה....
ת: כן, היו הרבה פועלים.
ש: האם שלטון המנדט הבריטי הגיש עזרה לחקלאים, לכפריים באיזשהו אופן?
ת: לא, לא היה.
ש: מה לגבי גידול בעלי חיים? אילו בעלי חיים גידלתם?
ת: צאן.
ש: בכמויות גדולות?
ת: כן, היו אנשים שהיה להם הרבה צאן.
ש: למי לדוגמא היה הרבה צאן?
ת: למשפחת אבראהים צאלח היו הכי הרבה.
ש: איזה סוג של צאן?
ת: עיזים כהות.
ש: היה גם בקר?
ת: לא הרבה. היו כאלה שהיה להם גם בקר אבל לא בכמויות גדולות. לאדם אחד היו פרה אחת או שתיים בלבד.
ש: ואיזה שימוש עשו בזה?
ת: לבשר, ובחג.
ש: היו גמלים?
ת: כן, היו.
ש: למי היו גמלים?
ת: גמלים היו לאבו סאלח, ול.....(מתקשה להיזכר – א"ק)
ש: לכמה אנשים בערך היו גמלים?
ת: היו בערך ארבעה-חמישה גמלים.
ש: והשתמשו בהם להעברת משאות?
ת: כן.
ש: אם כך, היה לכם הרבה קשר עם סטאף. הייתם מגיעים לשם, דורכים שם את הזיתים, טוחנים את החיטה...
ת: כן, זה היה קרוב אלינו. 2 ק"מ בלבד.
ש: אני רוצה לשאול אותך לגבי אביך עליו השלום. מה היה המקצוע שלו? במה הוא עבד בימי הכפר?
ת: הוא עבד בבניה.
ש: עוד מישהו בכפר עבד במקצוע הזה?
ת: כן, רבים.
ש: זאת אומרת שאפשר לאפיין את הכפר ולומר שכמחצי מהאנשים עסקו בחקלאות...
ת: רק המבוגרים עסקו בחקלאות. את הזריעה, שאינה קשה עשו הזקנים. ובשאר הדברים כמו הכרמים והזיתים, טיפלו כל אחד בשלו.
ש: אז חלק מהאנשים בכפר, המבוגרים, עסקו בחקלאות. ושאר האנשים, במה עסקו?
ת: היו כאלה שהיו פקידים, עבדו מחוץ לכפר. בירושלים.
ש: אז אם אנחנו רוצים לסכם בנוגע לכפר שלכם, תחום העיסוק הבולט
ת: היתה המחצבה (כסארה – 58:32)
ש: זאת אומרת שהיה ידוע שבח'ירבת לוז טובים בסוג זה של עבודה.
ת: כן.
ש: אם כן, הייתם טובים במלאכת האבן. איך היו הבתים בכפר?
ת: טובים.
ש: תאר לי אותם.
ת: הבתים ביו בנויים מאבן.
ש: אבן וטיט?
ת: אבן ובטון.
ש: בטון?
ת: כן.
ש: תוכל לתאר את בית אביך? איך הוא היה?
ת: בית אבן.
ש: כמה חדרים? כמה גדול היה?
ת: היו שני חדרים. כל חדר בגודל של 5 על 6 (מטר – א"ק)
ש: היתה איזושהי חלוקה, מטבח.
ת: לא.
ש: הוא היה מגודר?
ת: כן.
ש: ממה נבנתה הגדר?
ת: מאבנים. גדר אבנים.
ש: הבתים בכפר היו רחוקים אחד מהשני?
ת: כן, רחוקים. כל בית היה במרחק גדול מבית אחר, מוקף באדמה.
ש: אנחנו יודעים שהיו כפרים שבהם הבתים היו קרובים אחד לשני, מקובצים
ת: כן, בהתחלה, הבתים הישנים יותר, היו קרובים יותר אחד לשני אבל אז כשהכפר התרחב, המרחק בין הבתים גדל.
ש: לאיזה כיוון התרחב הכפר?
ת: לרוב לכיוון מערב.
ש: למה דווקא לכיוון מערב? מאיזו בחינה זה היה עדיף?
ת: ככה זה היה.
ש: זאת אומרת שהבניה החדשה התקדמה לכיוון מערב.
ת: כן.
ש: אני רוצה לשאול אותך על הרכוש שהיה לאביך עליו השלום בכפר, מה שהיה בבעלותו.
ת: לא היתה ממש בעלות. היו שתי חלקות אדמה של עצי זית, בשטח כולל של כעשרים דונם.
היו לנו גם שלוש כרמים בשטח של כ-2-3 דונם.
ש: כל כרם?
ת: כן.
ש: וזה היה שייך לאביך בלבד או בשותפות עם מישהו נוסף?
ת: כן, היה לו אח. אבל חלק מהאדמה חולק ביניהם וחלק לא
ש: זאת אומרת שהיה חלק מהאדמה שהיה שייך לאביך בלבד.
ת: כן.
ש: מה היה שמו של האח?
ת: מחמד.
ש: מה עוד, נוסף לכרמים ונוסף לאדמה שבה נטעתם עצי זית?
ת: הייתה עוד חלקת אדמה, שני הרים, שבהם היו ענבים.
ש: שני הרים עם ענבים? של אביך?
ת: כן.
ש: למה אתה מתכוון כשאתה אומר שני הרים?
ת: היו ענבים על הר אחד, ועל הר נוסף במרחק 2-3 ק"מ מההר הראשון.
ש: חלקות האדמה הללו נקראו בשם מסויים.
ת: כן. אחת היתה בסלמיה והשניה באיזור השיח' (קבר השיח' אחמד – א"ק).
ש: שאלתי אותך קודם על נכבדי הכפר, מכל חמולה. היה מישהו בולט מבין הנכבדים? חכם דת שהיה נחשב לבקיא באופן מיוחד? אישיות, סמכות דתית בולטת? בוגר "אלאזהר"? (מוסד דתי חשוב במצרים שפוסקיו מהווים סמכות דתית באסלאם הסוני – א"ק)
ת: לא.
ש: אישיות לאומית בולטת? מישהו שהיה פעיל אולי במרד של 1936? (המרד הערבי הגדול – א"ק)
ת: ג'בר חסן אבו טביח'. הוא היה מפקד במרידות.
ש: ב-1936?
ת: ב-1936 וב-1948, הוא עשה עבודה טובה.
ש: ונהרג?
ת: לא, הוא מת בעמאן.
ש: טוב, אתה יכול לספר לי היכן היתה נקודת המשטרה הקרובה אליכם? אם מישהו רצה להגיש תלונה נגד מישהו אחר?
ת: בירושלים, בעין כרם.
ש: זאת אומרת שהיה עליו ללכת לעין כרם.
ת: כן, או לירושלים.
ש: לפני הנכבה, באילו ערים פלסטיניות ביקרת? מובן שביקרת בירושלים, זאת היתה העיר שלכם...
ת: כן, הלכנו לשם הרבה. אבא שלי נהג לישון שם לפעמים, הוא עבד שם. חוץ מיום שישי. הוא נהג להישאר שם במשך כל השבוע, עד יום חמישי. כשלמדתי בבית הספר בעין כרם נהגתי לבוא אליו, ולחזור איתו לכפר ביום חמישי.
ש: פרט לירושלים היית בערים פלסטיניות נוספות, לפני הנכבה?
ת: לא. הייתי בסוריה, לבנון ומצרים.
ש: אבל זה היה לאחר הנכבה.
ת: כן.
ש: איזה כפרים הכרת, ביקרת הכי הרבה? למדת לדוגמא, בעין כרם אז הכרת את המקום היטב..
ת: צובא
ש: היית מגיע לשם?
ת: כן. וסטאף.
ש: מה הביא אותך לצובא וסטאף?
ת: ככה סתם, בלי סיבה.
ש: פשוט בגלל שהיו כפרים שכנים?
ת: כן. והכפר אלקבו שממנו באה אימי.
ש: אני רוצה לדבר על האירועים החברתיים, החגיגות והאירועים הדתיים שנהגתם לציין בכפר. לדוגמא, חודש הרמדאן. האם נהגתם לציין אותו באופן מיוחד?
ת: ברמדאן, כל אחד נהג להכין את האוכל בביתו ולהביא אותו למקום האירוח (בבית המוכתאר – א"ק), בשביל הגברים החשובים.
ש: זאת אומרת שהגברים היו יושבים שם, והנשים והילדים בבתיהם.
ת: כן.
ש: באיזו דרך נהגתם להתכונן לקראת הרמדאן?
ת: כן, נהגו להתכונן. להכין את האספקה.
ש: לגבי הקריאה לתפילה, איך היו קוראים לתפילה? או לדוגמא כשהגיעה שעת ארוחת שבירת הצום?
ת: היו קוראים מה"סאחה".
ש: מי היה קורא?
ת: שיח'.
ש: מה לגבי ארוחות השחרית (הארוחה הנאכלת לפני תחילת הצום – א"ק)? היה מישהו שהסתובב בכפר וקרא לכם לארוחה?
ת: לא.
ש: בסוף חודש הרמדאן, כשרציתם לחגוג את עיד אלפיטר (חג הפסקת הצום – א"ק), כיצד הייתם מתכוננים לקראת החג?
ת: לא, כל אחד היה מתכונן לבד.
ש: וביום הראשון של החג? לאחר התפילה?
ת: היינו מסתובבים בין הבתים.
ש: האם אנשים נהגו ללכת אל הקבר (של השיח' – א"ק)?
ת: כן, כן.
ש: ומה היו מביאים איתם? אוכל?
ת: לא, רק ממתקים.
ש: האם עיד אלאדחא (חג הקורבן – א"ק) נבדל מעיד אלפיטר?
ת: כן, בחג הקורבן, לאחר התפילה עשו את השחיטה. מי שהיה באפשרותו להביא את בעל החיים שנשחט כקורבן, ונהגו לתת גם למי שלא היה לו כסף (לקנות בעל חיים לשחיטה – א"ק).
ש: האם נהגתם לציין את יום הולדתו של הנביא.
ת: כן, ציינו אותו.
(1:09:48)
ש: יש מועד שנקרא "ח'מיס אלביד", (מילולית – יום חמישי של הביצים – א"ק) נהגתם לציין אותו?
ת: כן, כן.
ש: מה נהגתם לעשות?
ת: נהגו לחלק את הביצים לילדים
ש:ביצים צבועות?
ת: כן. ב-10 לחודש ניסאן (אפריל – א"ק). אנחנו הילדים היינו משחקים עם הביצים, לוקחים חופן, ומי ששבר ביצה של מישהו אחר היה צריך לאכול אותה. (צוחק – א"ק). ולפעמים נהגנו לשים גם אבנים.
ש: מה בנוגע לחגים הרבים האחרים, כמו חג הנביא מוסא, הנביא סאלח...
ת: כן, היינו מציינים.
ש: באיזה אופן?
ת: היינו מציינים את חג הנביא מוסא בחג הזה, "ח'מיס אלביד".
ש: והייתם עולים לקברו של הנביא מוסא? (קבר נבי מוסא – הכוונה למשה, אשר נחשב לנביא באסלאם וקברו נמצא במדבר יהודה על פי המסורת – א"ק).
ת: כן. ולפעמים היו חוגגים גם בירושלים לפעמים, חתונות, ואירועים דתיים.
ש: אני רוצה לדבר על נושא הנישואין. בכפר. איך זה היה קורה. נאמר שמישהו רצה להתחתן, למי היה אומר זאת? לאמו? לאביו? שיחפשו לו כלה?
ת: לא משנה, לאימו או לאביו. כמו שקורה היום וכמו שיהיה גם בעתיד. אותו הדבר. המצב לא השתנה.
ש: זאת אומרת שהמצב לא השתנה מאז הימים ההם?
ת: לא השתנה.
ש: האם אז החתן יכול היה ללכת לבדו (למשפחת הכלה – א"ק)?
ת: לא, אף פעם לא לבדו. עם אימו או עם אביו. אחרת האם (של הכלה – א"ק) תגרש אותו, תגיד לו: "לך מכאן!". צריך לבוא עם אחד ההורים, ולבקש את ידה. כמו היום, גם אז היה כך.
ש: אתה זוכר מה היה המוהר אז? כמה נהוג היה?
ת: כל אחד על פי הכנסתו. לדוגמא, כשאני התחתנתי , זה היה 160 דינר והיום זה 800 דינר.
ש: איפה התחתנת?
ת: בעקבת ג'בר.
ש: אבל אז, בעבר זה היה פחות.
ת: כן, פחות.
ש: אתה זוכר על כמה היו מדברים בכפר? מה היו המספרים? כמה היה המוהר?
ת: 100 (מטבעות – א"ק) זהב. אז היינו מדברים בזהב. הלירה היתה יותר מהמטבע הזה....
ש: הלירה הפלסטינית (בעברית היה הכינוי למטבע: לירה ארץ ישראלית, ובאנגלית: Palestinian - Pound) היתה יקרה יותר ממטבעות הזהב .
ת: כן.
ש: ועם איזה כפרים באזור היו לכם קשרי נישואין? מאיזה כפרים היו מתחתנים?
ת: היו מתחתנים עם אנשים מכל מקום.
ש: יכולתם לבחור את בן הזוג מכל מקום שרציתם?
ת: כן.
ש: אבל בדרך כלל, הרוב, היו מתחתנים עם אנשים, מאיזה כפרים?
ת: בדרך כלל מהכפר קבו. כמו אמא שלי.
ש: זאת אומרת שהיו בכפר עוד אנשים שבמקור היו מהכפר אלקבו, מלבד אימך.
ת: כן.
ש: בימים ההם, היה אז מנהג שכונה "הדם אלח'אל"(ח'אל – דוד מצד האם) או "הדם אלעאם"(עאם – דוד מצד האב) (פירוש המונח מילולית – "הלבשת הדוד מצד האם" / " הלבשת הדוד מצד האב" – א"ק).
ת: כן, היה מנהג כזה.
ש: אתה יכול לספר לי עליו?
ת: (מספר על מנהג שהינו חלק ממנהגי החתונה אשר במסגרתו על הכלה לחלק בגדים לבני המשפחה, מציין כי גם בימינו נהוג לקיים את המנהג ומספר על מיקרה שאירע במשפחתו לפני כ-20 שנה. כשהוא עצמו הלך ללוות חתן שהיה בן משפחתו, ולא הצליחו להוציא את הכלה מביתה מכיוון שהדוד שלה מצד אימה לא הסכים להתלוות אליה מכיוון שלא קבל את הבגדים. הדוד הנעלב הלך לשבת תחת עץ, בנפרד משאר בני המשפחה והוא עצמו (המרואיין) נתן לו 30 דינר כדי שיקנה בגדים ויבוא ללוות את הכלה).
ש: זאת אומרת שזה מנהג, רגיל
ת: כן, מנהג.
ש: מנהג שנימשך עד היום.
ת: כן, זה קיים.
ש: זה היה גורם לבעיות לפעמים? היה גורם לחיכוכים?
ת: כן, אנשים היו רבים זה עם זה.
ש: אם לא היה אף אחד שרצה לקיים את המנהג.
ישנו מנהג נוסף, שנקרא "שאת אלשבאב" ("כבשת החבורה" – מילולית, א"ק). כשהכלה יוצאת ועוברת מכפר אחד אל כפר אחר, מלווה בשיירת מלווים. הכלה צריכה לשלם כסף או בצורת כבש ששוחטים או סכום כסף בשווי של 100 דינר.
ת: כן, היו מקיפים את הכלה בדרך וחוגגים, ואסור היה לה ללכת אלא אם ביצעה את המנהג הזה.
ש: ברשותך ניקח הפסקה. תודה רבה.
*********************************************הפסקה
חלק 3 –
ש: כעת, בחלק זה ברצוני לדבר על מנהגי האבלות. כשמישהו מת אצלכם בכפר, איך הייתם מפיצים את הידיעה שפלוני מת?
ת: היו מודיעים לכל בני הכפר, גם אם הם היו עסוקים בעבודה. וכולם היו באים, ללא עיכובים, כל בני הכפר.
ש: היכן היה בית הקברות של הכפר?
ת: ממזרח לכפר.
ש: היה בית קברות אחד בלבד?
ת: בית קברות אחד.
ש: כשקברתם את המתים, נהגתם רק לשים עליהם אדמה....ואבנים, או שנהגתם לבנות (מצבה – א"ק)?
ת: עכשיו בונים אבל אז.....
ש: בנו כפי שנהוג לעשות היום? מצבה מעל פני השטח?
ת: רובם נהגו פשוט לשים מבנה אבנים קטן. כמו שנוהגים לקבור בסעודיה.
ש: וכשהגברים היו הולכים בטקס הגבורה, הנשים נהגו ללכת אחריהם?
ת: לא, אסור היה לנשים.
ש: ידוע שבחלק מהכפרים, הנשים נהגו ללכת מאחורי הגברים...
ת: לא. אצלנו, באופן חד משמעי היה אסור לנשים להגיע לבית הקברות.
ש: וכשסיימו את הקבורה וקברו את המת, האם היה נהוג, כפי שנהוג היום לערוך ארוחה?
ת: כן. היה נהוג שחמולה אחרת מכינה את הארוחה. היו מביאים אוכל, ואוכלים.
ש: איפה היו אוכלים בדרך כלל?
ת: ב"סאחה", בחדר האירוח.
ש: והאבל נמשך..
ת: במשך שלושה ימים.
ש: האם היה נהוג לשנות משהו, הנשים החליפו בגדים, לבשו בגדים אחרים?
ת: הנשים לבשו שחור.
ש: אבל לא בגדים רקומים או מקושטים.
ת: לא, היו מסתירים את הקישוטים הרקומים.
ש: ולא היה נהוג שהנשים מקוננות, סובבות במעגל ומכות (על פניהן לאות אבל – א"ק)?
ת: כן, היה סוג של מנהג שהן היו עושות, היו מורידות את השיער על פניהן, מסתובבות ומכות על פניהן.
ש: אבל את זה הן נהגו לעשות כשהן לבדן, זאת אומרת לא בקרבת בית הקברות.
ת: לא, זה נעשה בבית המת.
ש: היו מסתובבות במעגל ומכות על פניהן...ותולשות את שיערן?
ת: כן.
ש: מי מקרוביך נקבר בבית הקברות של הכפר?
ת: כל מי שכבר מת אז...
ש: מי לדוגמא? היה לך סבא שנקבר שם?
ת: כן, יש לי סב שנקבר שם.
ש: ואביו של סבך?
ת: כן, כן, כולם שם.
ש: כמה סבים? עד איזה דור מבני משפחתך קבורים שם?
ת: אני לא יודע. אני חושב ששני דורות אחורה מאבי.
ש: כלומר, סבא שלך, אביו של אביך קבור שם.
ת: כן.
ש: וגם אביו של סבך קבור שם.
ת: כן.
ש: ואביך מת...
ת: כאן, בזרקא.
ש: אללה ירחם עליו.
אני רוצה לדבר על קיום מצוות החג' (עלייה לרגל למכה – א"ק). כשאדם רצה לעלות לרגל, מה היה עליו לעשות?
ת: היו מעבירים את הלילה שלפני היציאה ערים, כל אחד בביתו. הנשים היו שרות לו, מפגינות לכבודו אהדה.
ש: ואז פנה אל העלייה לרגל. למשך כמה זמן נעדר אדם שנסע לחג'?
ת: כחודשיים - שלושה. שלושה חודשים. כן, הכוונה לשם ובחזרה. היה צריך לרכב על גמלים או על חמורים ולהכין את האוכל בדרך, היה קשה מאוד.
ש: אתה זוכר אנשים מהכפר שקיימו את מצוות החג'?
ת: כן.
ש: מי?
ת: מחמד עבאד, מחמוד ח'לף ו_______.
ש: הם עלו לרגל יחד?
ת: כן, כולם ביחד. הם הלכו דרך הים, מיפו.
ש: האם אתה זוכר את האופן שבו קיבלתם את פניהם כשחזרו?
ת: בשירים, ומסיבה.
ש: זאת אומרת, הייתה שמחה גדולה, אירוע גדול.
ת: כן, כן, שמחת החג' היתה גדולה.
ש: עכשיו אני רוצה לעבור לחלק השני של השאלות שלי. אני רוצה לדבר על שלב חשוב מאוד בהיסטוריה הפלסטינית. נדבר על מרד 1936, על הסכסוך עם היהודים והכנופיות הציוניות (משתמש במילה "עצאבה" – במקור, שמשמעותה בהקשר זה: כנופיה, גרילה – א"ק), על הזעזוע שנגרם עקב הנכבה ונדידת הפליטים.
ת: בשנת 1936, דודי מצד האב היה מפקד אז.
ש: מה היה שמו?
ת: ג'אבר חסן אבו טביח' . הוא היה מפקד מהולל. הוא היה חשוב.
ש: אתה היית ילד קטן אז. נולדת בשנת 34, נכון? זאת אומרת שבשנת 36 היית בערך בן שנתיים.
ת: נכון, קטן.
ש: ספר לי מה נהגו לספר לך במשפחה על התקופה הזאת, על מרד 1936. אתה יודע שהיתה שביתה , למשך חצי שנה.
ת: כן, היתה שביתה, היה איסור על מכירת סחורות ליהודים והיו חיכוכים עם היהודים.
ש: בנוגע לדוד שלך שהיה מעורב במרד, האם הוא נהרג אז?
ת: לא, הוא מת כאן, בעמאן.
ש: ואיך נודע לך שהוא היה מהדמויות החשובות במרד?
ת: נהגו לדבר עליו, לספר עליו.
ש: וכשהתחלת להתבגר, איך גיבשת את ההשקפה שלך? איך ראית את אופי המאבק והסכסוך עם היהודים ועם הבריטים?
ת: היו מספרים עליהם סיפורים, שהם האויבים ושנהגו לירות עליהם.
ש: טוב.........אתה זוכר איך עזבתם את הכפר?
ת: כן, זוכר טוב.
ש: האם אתה זוכר אם לפני שעזבתם התרחשו אירועים משמעותיים כלשהם? אירועים אלימים באיזור?
ת: כן, באו לכפר שלנו והשתלטו עליו. היהודים תפסו את הכפר והרסו אותו לגמרי.
ש: זה קרה לפני שעזבתם אותו?
ת: כן.
ש: מה קרה בדיוק?
ת: לפני שעזבנו את הכפר, באו היהודים ואנחנו ברחנו. ברחנו והגענו לאלקבו.
ש: הלכתם לכפר אלקבו.
ת: כן, ברחנו ברגל.
ש: ולפני שברחתם, לפני שבאו היהודים, לא הייתם חמושים בכפר?
ת: לא, לא. ברור שהיו חלק שהיה להם נשק אבל כולם ברחו, גם מי שהיה חמוש וגם מי שלא היה חמוש.
ש: איזה נשק היה לכם?
ת: רובה.
ש: רובים בלבד?
ת: כן. אתה חושב שהיה לנו נשק כמו לחזבאללה? (צוחק – א"ק)
ש: ואיזה נשק היה ליהודים?
ת: ליהודים היה נשק אוטומטי, הכול אוטומטי.
ש: כלומר, נשק מודרני..
ת: כן בטח, מודרני.
ש: האנשים מהכפר שהיו חמושים, מאין לקחו את הנשק?
ת: הם קנו אותו.
ש: איך היה להם כסף לקנות נשק? היה יקר מאוד לקנות רובים אז.
ת: היו קונים. מארגנים כסף וקונים, היו שומעים על מישהו שמוכר וקונים, לפעמים מהאנגלים.
ש: לא הקימו ביצורים סביב לכפר?
ת: הקימו.
ש: מאיזה כיוון הקמתם את הביצורים?
ת: מהכיוון של י-ם, ממזרח.
ש: וראיתם איך הם הורסים את הביצורים? באיזה אופן עשיתם את זה? חפרתם תעלות? או שמתם שקים?איך בדיוק עשיתם את זה?
ת: כן, מאדמה, חפרו בה קצת.
ש: מי נהג לייעץ לבני הכפר בנושא הזה? מי היה אומר מה לעשות וכו'?
ת: לא היה אדם מסויים. היו תורנויות שמירה ליליות שכולם נטלו בהן חלק בתורם.
ש: רק בלילה?
ת: כן, בלילה בלבד. ביום לא.
ש: אם כך, כמו שסיפרת לי, הנשק היה נשק פשוט.
ת: כן, ממישהו אנגלי.
ש: שנקנה כמובן
ת: כן, קנו אותם.
ש: ובנוסף, הקמתם ביצורים מכיוון מזרח.
ת: נכון.
ש: והאנשים היו מחוייבים לשמירות
ת: כן, הם מילאו את התפקידים שהטילו עליהם ראשי הכפר. הם אמרו לכל אחד מה תפקידו.
ש: ולא ניסיתם להתארגן בצורה טובה יותר ממה שהייתם מאורגנים בה? כלומר, ארגון מסודר יותר? לא באו לאמן אתכם באופן רשמי ומאורגן?
ת: לא, לא באו.
ש: אתה זוכר היטב את התקופה שאנחנו מדברים עליה, נכון?
ת: כן.
ש: לא היו איזשהם אירועים שקרו, שקדמו לנכבה? תקיפה שלכם את היהודים או תקיפה של היהודים אתכם? מכונית שתקפתם?
ת: ג'אבר, פעל באיזור באב אל ואד, ארב לטנק יהודי ואז התקיפו אותו.
ש: מה שמו?
ת: ג'אבר חסן אבו טביח'.
ש: הוא היה מבני הכפר הלוחמים.
ת: כן.
ש: האם אתה זוכר שמות נוספים של לוחמים מבני הכפר?
ת: כולם היו מעורבים. אם היתה עוברת שיירה יהודית, היו תוקפים אותה בוזזים אותה ומרוקנים אותה. כמו כן, הם ניתקו את היהודים עם ירושלים, לא איפשרו לתיגבורת ולאספקה להגיע לירושלים.
ש: לא איפשרו לאספקה להגיע לירושלים.
ת: בדיוק.
ש: האם זכור לך ששמעת על בני כפרים אחרים שהשתתפו בלחימה?
ת: כן, היו אנשים מהכפרים הסמוכים שנלחמו, ודאי.

חלק ד – (1:30:00)
ש: תרשה לי להתמקד עכשיו באירוע החשוב, קרב הקסטל. האם בזמן הקרב הייתם עדין בכפר?
ת: כן. אני בעצמי הלכתי להביא משם צינור. צינור מים של 2 אינץ' שסחבתי על כתפי.
ש: מקסטל?
ת: מקסטל. אחרי שהרסו אותו ושברו אותו.
ש: את מה?
ת: את הכפר קסטל.
ש: האם נפילת הקסטל השפיעה עליכם?
ת: כן, בטח.
ש: מאיזו בחינה?
ת: אחרי שהכפר קסטל נפל, התחילו אנשי כל הכפרים באיזור לעזוב.
ש: אחרי שנהרג (אסתשהד – במקור. מילולית: מת מות קדושים) עבד אלקאדר אלחסיני?
ת: בדיוק.
ש: איך נודע לכם שעבד אלקאדר אלחסיני נהרג?
ת: היו חבר'ה מאצלנו שהיו שם.
ש: שהשתתפו איתו בקרב
ת: כן.
ש: האם היה מאצלכם מישהו מהכפר שנהרג בקרב הזה?
ת: יש אחד בשם חמדאללה
ש: שנהרג בקרב הזה?
ת: כן.
ש: מבני הכפר?
ת: כן, מבני הכפר, נהרג
ש: בקרב הזה, קרב הקסטל?
ת: כן.
ש: כשאירע הטבח, טבח דיר יאסין, שמעתם עליו? קיבלתם ידיעות?
ת: כן, שמענו. אני הייתי בעין כרם, בבית הספר ואמרו לנו ללכת הביתה. ברחנו משם, ברגל.
אני זוכר שראינו את הנשים מדיר יאסין, לבושות כותנות לילה, שברחו לעין כרם.
ש: מאיפה ברחו?
ת: מדיר יאסין לעין כרם, ברחו.
ש: זה מה שיפרו לך או שראית בעצמך?
ת: לא, אני ראיתי אותן.
ש: זאת אומרת שהיו נשים שברחו, בכותנות לילה מדיר יאסין לעין כרם.
ת: כן, ובאו לבית הספר.
ש: ומה אמרו האנשים הללו?
ת: אמרו שבאו היהודים, הרסו את הכפר, הרגו את מי שהיה שם וחתכו את ראשיהם (של הגופות? – א"ק)
ש: אז כשקיבלתם את הידיעה, הייתם בעין כרם, ומה עשיתם אז?
ת: הלכנו חזרה לכפר. שיחררו את כולם מבית הספר ואמרו לנו: "לכו הביתה".
ש: וכשהלכתם לכפר, הידיעה כבר נפוצה..
ת: כן, כמובן.
ש: ברצוני לשאול אותך, האם הטבח בדיר יאסין השפיע עליכם? על המורל שלכם?
ת: כן, ודאי. שרר פחד גדול. פחדנו שיבואו היהודים ויהרגו אותנו.
ש: כלומר פחתדם שהיהודים יכנסו לכפר ויעשו לכם מה שעשו בדיר יאסין?
ת: כן.
ש: וזה היה פחד שנפוץ באיזור?
ת: כמובן. 250 אנשים נהרגו בדיר יאסין, וכל הכפר פחד מהמיקרה הזה.
ש: אם כן, חזרת לכפר, ושמעת את הידיעה על דיר יאסין. מה עשו אז בכפר?
ת: הציבו שמירה. תגברו את השמירה.
ש: תגברו את השמירה מתוך פחד שהיהודים יתקפו אתכם.
ת: נכון. זה היה בלילות.
ש: והמצב המשיך להיות כפי שהיה.
ת: עד שהיהודים נכנסו לכפר.
ש: האם אתה זוכר את היום שבו נכנסו היהודים לכפר? או את היום שעזבתם?
ת: לא זוכר באיזה יום זה היה. אבל באותו היום עזבנו.
ש: באיזה שעה?
ת: אני לא יודע. בסביבות הבוקר, צהריים. והלכנו לקבו.
ש: האם שמעתם משהו? מישהו הודיע לכם שהיהודים באים?
ת: כן, היו אנשים שאמרו שהיהודים באים. באו אנשים מכפר ליד והודיעו לנו.
ש: זאת אומרת שהגיעו אנשים מהכפרים השכנים אליכם לכפר, לפני שעזבתם והודיעו לכם.
ת: כן, כן.
ש: מי הגיע אליכם?
ת: אנשים מצובא ומסטאף.
ש: זאת אומרת שאנשים מצובא וסטאף הגיעו אליכם והפחידו אתכם.
ת: כן.
ש: ואז, מיד כשהגיעו אליכם...
ת: חמקנו.
ש: חמקתם לפני שהגיעו (היהודים – א"ק)
ת: כן.
ש: עם מי הלכת? עם מי יצאת מהכפר?
ת: עם אמי ואבי, וכל הכפר.
ש: כל הכפר הלך ביחד?
ת: כן, כולם הלכו ביחד, בשיירה. כמו שרואים היום בטלוויזיה את שיירות הפליטים שבורחים.
ש: איפה, בלבנון?
ת: כן, כן, בלבנון. (הראיון נערך באוגוסט 2006 – מלחמת לבנון – א"ק). בדיוק כמוהם. בדיוק באותה דרך.
ש: היו לכם בעלי חיים?
ת: כן, היו חמורים ובהמות משא. כל אחד ומה שהיה לו.
ש: לקח את עצמו ואת בעלי החיים. והלכתם לכיוון קבו.
ת: חמקנו לכיוון קבו.
ש: ברגל?
ת: ברגל.
ש: היו אנשים שנשאו אנשים על גבם? האם השארתם מישהו בכפר? אני מתכוון לדוגמא, מישהו מהזקנים.

באדיבות דן גולן, http://har-eitan.blogspot.com

זוכרות ברשת