"היהודים התיישבו מול סלמה, לא רחוק מהפרדסים שלנו"
מאת: רנין ג'ריס מראיינת את זהרה עבד אלקאדר אבו חאשיה ואת בנה, טלאת אבו חאשיה
ז ו ל ט ן ק ל ו ג ר, עולים חדשים מתיישבים בסלמה, כפר ערבי נטוש ליד תל–אביב, יוני 1949 מתוך אוסף התצלומים של הארכיון הציוני המרכזי, הכיתוב במקור

רנין ג'ריס: ספרי לי על העבודות של הנשים בכפר.
זהרה אבו חאשיה: הנשים אצלנו היו עובדות כמו הגברים. הנשים היו זורעות וקוצרות ומכינות את התבואה למשלוח ליאפא. הן היו מגדלות עופות וכבשים. חיינו מהאדמה שלנו. אמא שלי היתה עובדת במשתלת פרחים. הייתי הולכת לעזור לה לקטוף את הפרחים. הייתי מאוד חרוצה. למדתי לכבס ולאפות כבר בגיל שבע. אמא היתה אופה לפועלים בפרדס ואני הייתי מביאה להם את הלחם. היא היתה מאוד נקייה ותמיד היא אמרה לי לסבן את הידיים ואז לעבוד. אני זוכרת כמה אהבתי לאכול לחם בשמן זית וסוכר. אפילו לכוס התה היה טעם. היינו מביאים נענע מהאדמה ושמים בתה. כשהיינו מכינים סלט היינו יודעים שזה סלט מהריח של המלפפון. היום למלפפון אין טעם. אני זוכרת את הממולאים שאמי היתה מכינה לפני הרבה זמן. הכל היה מתוק, היינו אוכלים מהאדמה שלנו. הח'ביזה למשל מאוד מועילה נגד לחץ ולנשים יולדות ולזיהומים.

---------------

זהרה עבד אלקאדר אבו חאשיה, פליטה מהכפר סלמה, תושבת עמן

תרגום / טל מנור

זוכרות ברשת