זוכרות השתתפה בכנס "עזה - שדרות: ממשבר לקיימות"
17/02/2011

ההזמנה לזוכרות להשתתף בכנס גררה תגובה כמו פבלובית מתלהמת מצד "פורום משפטי למען ארץ ישראל" (שסיסמתו "לא תעשו עוול במשפט"....). במכתב ששלחו לראש העיר שדרות, ראש המועצה האזורית אשכול, וראש המועצה האזורית שער הנגב הם מבטאים את תדהמתם לנוכח השתתפות הנ"ל בכנס "בהשתתפות ארגונים פרו-פלסטיניים ואנטי ציונים...". לטענתם בכנס זה "מואשמת מדינת ישראל בנעשה בעזה, תוך התעלמות מירי הקסאמים". הם שואלים "האם אתם מודעים להשתתפות נציגי עמותת זוכרות אשר יציעו במהלך הכנס לפעול למימוש זכות השיבה לפלסטינאים לאזור שדרות?" צודקים, זה מה שהצענו בכנס.
המכתב נשלח גם לעיתונות והארץ פרסם על כך כתבה. עקב פניית הפורום ביטל ראש העיר שדרות את השתתפותו בכנס וראשי המועצות האזוריות דווקא בירכו על קיומו.
בכנס עצמו נמוגה ההתנגדות כלא היתה. את קולות המחאה החליפו הקשבה ודיון ענייני.

הפרזנטציה

עמר אע'באריה ואיתן ברונשטיין הציגו את התפיסה של זוכרות את הנכבה, זכות השיבה ותכנון מעשי של שיבת פליטים. בקהל היו כחמישים איש/ה, ביניהם חמישה פלסטינים, אחד מהם מעזה. בנוסף לזוכרות הציגו בפאנל ד"ר ג'וליה צ'יטלין (על הפעילות של "קול אחר") וד"ר שושנה שטיינברג (על דיאלוג בין ישראלים לפלסטינים).
נעמיקה ציון הנחתה את הפאנל ובדברי הפתיחה שלה סיפרה בהרחבה על חווייתה המרתקת בלימוד הנכבה בקבוצה שארגנה זוכרות במכללת ספיר.
הפרזנטציה של זוכרות כללה הגדרה של הנכבה; מספרים של פליטים ויישובים שישראל הרסה בנכבה; תצלומים של הנכבה במרחב הישראלי; הכרה בזכות השיבה; מעבר לחשיבה מעשית על שיבת פליטים פלסטינים; תאור פרויקט "מיפוי שכנגד" על הכפר מיסכה; מפות בעבר והיום של מרחב עזה – שדרות; שיקולים ראשוניים בתכנון מעשי של שיבת פליטים במרחב עזה – שדרות; עקרונות בתכנון שיבת פליטים פלסטינים; אתגרים ששיבה כזו מציבה.

אחרי ההרצאות השאלות מהקהל היו בעיקר לזוכרות. הנה הן:
1.    מוחמד מעזה שיבח את החשיבה והאומץ של זוכרות.
2.    האם עיקרון זכות השיבה מקובל גם על ארגונים פלסטיניים?
3.    מהו מספר סביר של פליטים שבים?
4.    כיצד יחיו השבים? במה יעסקו?
5.    אני חי בקיבוץ זיקים וכשנודע לי שהקיבוץ על אדמה שלא נקנתה חשתי בושה גדולה. איך ימומנו התשתיות עבור הפליטים השבים?
6.    אלון גאייר, דיקן הסטודנטים במכללה, שואל כיצד לפתור את המתחים הבין אתניים שעלולים להימשך גם אחרי שיבת פליטים, כמו בדמוקרטית אחרות בעולם (קנדה, בלגיה ועוד)?
7.    האם שיבה פליטים פלסטינים תבטל את המדינה היהודית?
8.    יש פחד מהממשלה וחוקיה האנטי דמוקרטיים.
9.    האם במסגרת השבת הרכוש לפליטים ינתן רכוש של פליט לפליט אחר ששב?

הפרזנטציה עצמה זכתה למחמאות על כך שמעניינת ואטרקטיבית.
מהשאלות הרבות שהופנו לזוכרות עלה שרק מעט מהן היו מתוך פחד עצום. היתה תחושה שיש נכונות לדבר על שיבת פליטים ותהיה איך זה יכול לקרות.

הסדנא

עמר ואיתן הנחו סדנא שמטרתה לדון על שיבת פליטים למרחב עזה – שדרות.
השתתפו בה כ-15 איש/ה, ביניהם ארבעה פלסטינים מעזה. הסדנא היתה בעברית ובערבית.
ההיכרות של המשתתפים נעשתה בעזרת קטע ממפת אזור עזה - שדרות משנת 1958 המבוססת על מחקר בריטי, בתוספת עדכונים של ישראל. העדכונים כוללים יישובים יהודים חדשים וכיתוב "הרוס" מתחת לשמות כפרים פלסטינים שנהרסו בנכבה. המשתתפים בסדנא "מיקמו" עצמם עליה בהתאם למקום מגוריהם, זיכרונות ילדות, קשרי משפחה וחברים ועוד. עלו סיפורים מרתקים. הנה חלק מהם:
חברת קיבוץ ניר-עם סיפרה שאביה היה מוכתר הקיבוץ והוא נסע ב-1948 להיפגש עם בן גוריון בת"א וניסה לשכנעו לא לגרש את הפלסטינים מהסביבה; בעלה סיפר שנשמר קשר במשך כמה שנים בין ניר-עם לפליטים פלסטינים שחיו בבית חנון הסמוכה; משתתף בסדנא למד בתיכון במבנה בו התקיימה הסדנא ונזכר בטיולים למטעים באזור שלא היה לו מושג מי נטעם ורק בגיל מאוחר יותר הבין שהיו שייכים לכפרים פלסטיניים; משתתפת מעזה סיפרה שמשפחתה ממג'דל (היום חלק מאשקלון; בעלה סיפר שפליטים שניסו לשוב למג'דל אחרי הנכבה ונרצחו בדרכם, ע"י ישראלים; משתתפת סיפרה על חוויה רגשית מטלטלת שעברה בקבוצת הלימוד של זוכרות כשגילתה שרמת חן בה גדלה נמצאת על אדמות הכפר הגדול סלמה; חבר בארי סיפר על שרידי חיים סמוך לקיבוצו שאף פעם לא ידע מי חיו בהם אבל ידע לומר את השם נאחביר.
אחרי ההיכרות הצענו למשתתפים לחשוב על מצב של שיבת פליטים פלסטינים ולומר מה זה מעלה אצלם.
לישראלים זה היה מאד קשה והתגובות היו בעיקר שאין להם מושג כיצד זה יכול לקרות, פחד ממצב כזה, שאלות לפלסטינים כמו "למה לשוב לאזור כאן ולא לארץ באופן כללי ואז ניתן לחיות בשתי מדינות?". הפלסטינים הסבירו למה הם לא יוותרו לעולם על הזכות והכמיהה לשוב. גם הצעירים הפלסטינים שלא ממש מכירים את המקומות מהם גורשו הגיבו כך. אחת מהם אמרה שאין לה בעיה לחיות עם ישראלים סביבה. מוחמד מעזה שאינו פליט סיפר ששמע מהפליטים על תכונות שמיוחסות עד ימינו לפליטים ע"פ המקומות המקוריים שלהם.

זוכרות ברשת