ביום הנכבה המצוין ב-15.5 נצטרף לטקס השנתי שמקיימים תאי הסטודנטים.ות באוניברסיטת תל אביב בכיכר אנטין (שער 7).

הנַכּבַּה (نكبة - אסון גדול או קטסטרופה) היא תהליך נישול העם הפלסטיני מאדמתו ומנכסיו שהחל עם השאיפה הציונית להסב כמה שיותר קרקעות לשימוש של יהודים בלבד. מלחמת 1948 היא שיא בתהליך הזה: לצד זוועות המלחמה ומקרי הטבח, האונס והביזה, הנכבה היא הרס של מעל ל-500 יישובים והפיכתם של למעלה מ-750 אלף איש ואישה לפליטים - למעלה מ-85% מהתושבים הפלסטינים בשטח שעליו הוקמה מדינת ישראל.

הנכבה לא הסתיימה ב-1948. היא נמשכת עד היום באמצעות מניעת השיבה של הפליטים והעקורים ובהמשך הנישול והדיכוי של העם הפלסטיני בדרכים שונות, לרבות שליטה ואלימות צבאית, הפקעת נכסים, מעצרים מנהליים, הגבלות תנועה ועוד.

הנכבה היא גם הפגיעה השיטתית והמתמשכת במוסדות החינוך והתרבות ובאקדמיה הפלסטינית. מדינת ישראל מראשיתה פעלה במוצהר "למנוע ככל האפשר התגבשותה של שכבת משכילים רחבה" והסלילה את החברה הפלסטינית למקצועות שיבטיחו רק הישרדות כלכלית אבל שלא יאפשרו לסטודנטים וסטודנטיות להגיע "לעמדות של מנהיגות רדיקלית". תת הייצוג של פלסטינים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל ובעיקר במדעי הרוח והחברה אינו מקרי אלא תוצר של מדיניות מכוונת. אותה מדיניות היא זו שעומדת מאחורי המעצר של מנהיגות ומנהיגי תאים סטודנטיאלים ופלישות הצבא הישראלי לקמפוסים בגדה המערבית וההתעמרות בסטודנטים פלסטינים באוניברסיטאות בשטחי 48.

נצטרף אל הסטודנטיות והסטודנטים על אדמות הכפר אלשיח' מוניס שרוקן מתושביו והוחרב על ידי מדינת ישראל. נעמוד לצדם בקריאה להכרה בעוולות הנכבה המתמשכת ולתיקון, שחרור ושוויון מלא.