אין אל-חילווא הוקם ב 1948 ליד העיר צידון על ידי הצלב האדום על מנת לקלוט לספק מחסה לפליטים מעמקא, ספוריה, שעאב, טיטבה, מנשיה, אל-שימירה, אל-נאהר, אל-סופסף, היטן, ראס אל-אחמר, אל-טירה וטרשיח'ה בצפון פלסטין.

אונר"א התחילה את עבודתה במחנה בשנת 1952, ובהדרגתיות החליפה את האוהלים במבני בטון.

פליטים רבים ממחנות אחרים בתוך לבנון, בעיקר אלו שליד טריפולי, נעקרו לעין אל-חילווא במהלך מלחמת האזרחים. המחנה הפך למחנה הגדול ביותר בלבנון, הן מבחינת אוכלוסיה והן מבחינת גודלו בשטח. המחנה הושפע קשות מהאלימות בין השנים 1982 ו1991, מה שהסתכם במספר גבוה של קורבנות והמחנה כמעט ונהרס כליל.

תושבי עין אל-חילווא עובדים בעיקר כעובדים מזדמנים באתרי בנייה, בפרדסים, בסדנאות רקמה או כמנקים. ישנה נשירה גבוהה מבתי הספר כיוון שתלמידים נאלצים לעזוב את בית הספר על מנת לעזור לפרנס את משפחתם.

המבנים במחנה קטנים ומאוד קרובים אחד לשני. לחלק מהמבנים עדיין יש גגות פח. אונר"א בנתה בניין מגורים רב קומות ב1993-1994 על מנת לספק מחסה למשפחות עקורות, בעיקר ממחנה הפליטים נבטיה אשר נהרס על ידי ישראל ב-1974.

מספר פליטים עקורים ממשיכים לגור בשולי המחנה בתנאי עוני מחפירים.

נתונים

• למעלה מ 54,116 פליטים רשומים
• שמונה בתי ספר, ביניהם בית ספר תיכון אחד
• שני מרכזי בריאות

בעיות מרכזיות

• אחוזי נשירה גבוהים של תלמידים מבתי הספר
• מבני מגורים קטנים
• תנאי מחייה ירודים
• הזדמנויות העסקה

---------------------
מקור: אתר האונר״א