שלומית באומן מציבה בחלל הגלריה טלוויזיות 9 אינץ', המשמשות בדרך כלל בחדרי מעקב. הטלוויזיות, מנוטרלות למעשה מתפקידן הממשי, מהוות חלל וגם כלי ממנו ובתוכו משודרים תשדירים מהכפר אלדוארה. על הטלוויזיות הלבנות מטביעה באומן כתמי צבע אדום, ספק דם, ספק  לק לציפורניים וממשיכה באמצעותם את עיסוקה בגוף הנשי. על הטלוויזיות מופיעים גם דימויים, פריימים מתוך הסרט כי בא היום שהופק בשנת 1954 ואשר מביא את סיפור הקמתו של קיבוץ עמיר, השזור בסיפור ייבוש הביצות והמלחמה ביתושי המלריה. אלדוארה הוא שמו של הכפר הפלסטיני ששכן בעמק החולה עד 1948. קיבוץ עמיר, הקיבוץ האחרון מיישובי חומה ומגדל, נוסד בשנת 1939 בשכנות לכפר. במאי 1948 נהרס הכפר ולימים הפכו אדמותיו לאדמות החקלאיות של קיבוץ עמיר. הקיבוץ בו נולדה באומן.

עבודת הוידיאו והסאונד של אריאל מיודוסר מתכתבות עם עבודותיה של באומן ויוצרות חוויה מורכבת בחלל. בוידיאו משלב מיודוסר קטעים מתוך שני סרטים שנעשו בערך באותו זמן: הסרט שמספר את סיפור הקמת קיבוץ עמיר וסרט נוסף שמספר על הקמת קיבוץ דן הסמוך ומשלבם עם קטעי אנימציה. האנימציה מתלבשת על הסרטים של הקיבוצים ובמובן מסוים מפשיטה אותם.  מתוך הוידיאו מהדהדים משפטים שמופיעים בסרט של עמיר ומשפטים שאינם מופיעים בסרט אלא בזיכרונותיה הפרטיים של באומן. אחד המשפטים שבוקע מתוך עבודות הוידיאו בקולה של באומן: "יחסינו הטובים עם שכנינו מהכפר אלדוארה" הוא משפט מפתח. באומן דמיינה - קיוותה לשמוע משפט זה בסרט של הקיבוץ. היא זכרה אותו שם. המשפט מובנה מחדש לתוך הסרט בעבודתו של מיודוסר ומקבל מקום ממשי לצד זמזום היתושים מהעמק.

התערוכה ערוץ אלדוארה מורכבת מחומרים שונים חומר קונקרטי, ממשי הקרמיקה, המציאות שאי אפשר להתחמק ממנה וחומר וירטואלי, חמקמק מתפרק הזיכרון, הקרנת הוידיאו, הקולות. בין החומרים החומר הממשי, הגוף הקרמי, והחומר הוירטואלי, הזיכרונות המוּבְנים מחדש (כל הזמן) אל תוך החלל מתפתח דיאלוג אחר, חדש שמאתגר את הסיפור הציוני של הקמת הקיבוץ, מצביע על סדקיו. התערוכה מציעה דיאלוג בין המציאות שלנו, שבה השם אלדוארה הלך והיטשטש, עד שכמעט נעלם לגמרי, לבין הזיכרונות של באומן המורכבים מזמזום זיכרונות על  היחסים טובים עם השכנים מהכפר אלדוארה. המפגש של באומן עם אלדוארה הוא מפגש אינטימי, מפגש של מי שבא מאותו מקום של מי שחולק חוויה גופנית קרובה.

שלומית באומן מנסה לפתוח שידור, ערוץ תקשורת אל אלדוארה, ולהתחקות כך אחרי שידורים מהכפר. אך הכפר עצמו נעדר מהתערוכה. באומן לא באה לספר לנו את סיפור הכפר ותושביו, אלא להצביע על העדרו, במובן הזה, משחזרת התערוכה את השכחה הקולקטיבית. הערוץ שפותחת באומן מוביל אותה בעצם בחזרה אל הקיבוץ ואל החברה הישראלית ומציב אותה בעמדה אזרחית מול הזיכרון הדהוי של הכפר, עמדה אזרחית שתובעת לקיחת אחריות. כי בא היום אומרת באומן באמצעות התערוכה: לזכור, לראות ולהקשיב לשידורים מאלדוארה.

נורמה מוסי

ערוץ אלדוארה, ללא כותרת / Channel alDuwarra, Untitled / 1

ערוץ אלדוארה, ללא כותרת / Channel alDuwarra, Untitled / 2

ערוץ אלדוארה, ללא כותרת / Channel alDuwarra, Untitled / 3

ערוץ אלדוארה, ללא כותרת / Channel alDuwarra, Untitled / 4